יומני מסע

שייט תעלות בלגונה של וונציה

מאת שמוליק ניר

מאי 2014



שייט תעלות בלגונה של וונציה

לאחר התלבטויות מרובות, החלטנו בני משפחה אחת לצאת לשייט תעלות באיטליה. כלומר, אשתי ושני אחיה עם בנות זוגם וכמובן אנוכי.

ההתלבטויות היו רבות מאחר וגיסיי ונשותיהם לא היו מודעים לסוג זה של טיול וכל האינפורמציה בקשר לכך ניתנה על ידי על סמך שייט קודם בתעלות צרפת שערכתי עם חברים שנתיים קודם.

כמו כן, עליי לציין שאנו כולנו בגיל מתקדם בין 62-74 וזו פעם ראשונה שאנו יוצאים לטיול משותף בחו"ל ועוד כולנו בסירה אחת בה אנו צריכים לשהות שבוע ביחד עם כל המשתמע מכך.

המועד שנבחר היה אמצע מאי, בו חל חג השבועות. למועד זה יש יתרונות וחסרונות מבחינת השייט.

 מימין לשמאל: אפרוחי, עמרם, יוסי, יהודית, עירית, שמוליק.
 
 כלה ב-Casier
 
 אפרוחי נוהגת את הסירה במורד נהר ה-Sile
 
 יהודית ויוסי בעגינה ב-Torcello.
תראו מה עושה להם השייט - הרומנטיקה חוזרת
 
 חתירה בגונדולות
 העיר Chioggia - ונציה הקטנה
 
 שוק הדגים ב- Chioggia. מי שלא הצליח לדוג בשייט, מצליח לקנות בשוק
 

 עמרם ושמוליק חוזרים מסיור אופניים בעיר Chioggia

 
 התנועה זורמת לאיטה בוונציה
 

מספנת גונדולות במרינה בונציה. שמוליק מתעניין במספנה על מבנה הגונדולה ואופי החתירה בה עם משוט אחד. שלחו אותו לגונדוליירים. והם שלחו אותו בחזרה למספנה. כנראה סוד מקצועי, לא מגלים.

 
 

 ב-Buranu לפני הגאות.  למה עמודי קשירת הסירות כל כך גבוהים ?

למטה: אחרי הגאות, שמוליק קיבל את התשובה. שימו לב לאיש במגפיים, ואיך עמודי הקשירה מונעים את הסחפות הסירה.

 
 כנסיית סן מרטינו - עמוד הפעמונים הנטוי באי Buranu
 
יוסי ממלא מים במרינה של Portegrandi 
 
  חצר בית ב-Portegrandi
 
 הנשים באתנחתה (דיבורים) במרינה  Portegrandi
 

החסרונות מתבטאים בכך שמזג האוויר בעונה זו הוא די הפכפך. בשעות היום חמים ונעים ואפשר להשתזף על הסיפון ואילו בשעות הערב נעשה קריר ונאלצנו ללבוש מלבושים חמים קלים. כמו כן, גשמים לעיתים. היה לנו יום גשם רצוף מלווה ברוחות חזקות ששיבש מעט את תוכניותינו.

היתרונות לעומת זאת בעונה זו של השנה, שאין הרבה תנועת סירות ויש מקומות עגינה בשפע במעגנים ובמרינות שלאורך מסלול השיט. בכל המקומות בהם שהינו היו מקומות פנויים לאורך כל היממה ולא היינו במתח שמא לא נמצא מקום עגינה ראוי כפי שקורה בשיא העונה. מניסיוני בשייט תעלות ונהרות, נתקלתי פעמים רבות בכך שאם אינך מגיע מוקדם, אזי לא נותרים מקומות עגינה.

כמו כן, יתרון נוסף מבחינתנו הוא שבמועד זה חל חג השבועות ואנו כהורים לילדים בוגרים וסבים לנכדים במגוון גילאים, מבלים במקום להישאר בבית ולארח אותם עם כל הכרוך בכך, מה שקורה בד"כ במשפחותינו בחגי ישראל.

ונוסף, אחד מהזוגות עדיין בגיל העבודה (השאר פנסיונרים) כך שמבחינת מקום עבודתם, היה להם נוח במועד זה.

התחלנו למעשה בחברת "תשוט", אצלם ביצענו את ההזמנה ושכרנו סירה מסוג Ellegance, לשלושה זוגות, שהתבררה כסירה נוחה ומתאימה ביותר לצרכינו.

נציגת החברה, הגברת נטע, יעצה לנו והדריכה אותנו בכל הקשור לבחירת הסירה, הגעה למקום בסיס השייט, מסלול השיט, מקומות מומלצים, עגינות קניות והצטיידות לאורך המסלול, וכל הטיפים הקשורים לשייט זה.

מניסיוני הקצר לפני שנתיים כששטתי בתעלות צרפת הגעתי למסקנה שהגברת נטע היא בעלת ניסיון רב ומומחית לשייט תעלות בכל אירופה. ואכן ההדרכה והטיפים שקיבלנו ממנה עזרו לנו מאוד בשייט זה.

בד"כ מקבלים את הסירה בבסיס  Casier ביום שבת בשעה 16:00 ומחזירים בשבת שלאחריה בשעה 9:00, למי שלוקח סירה לשבוע שזה לרוב הזמן המקובל להשכרת סירה.

מכאן מתחיל מסענו שבו אפרט מידי יום ביומו את שלבי הגעתנו, מסלול השייט וסיומו עד להגעתנו לארץ.
 

יום שישי 10/5/13

מאחר שלא רצינו להגיע ישירות מהטיסה לבסיס השיט ולקחת את הסירה באותו היום, העדפנו לטוס ביום שישי (יום לפני קבלת הסירה) בטיסת אל על היוצאת בשעה 14:30 לרומא ומשם בטיסת המשך לונציה בחברת אלאיטליה. הגענו לשדה התעופה "מרקו פולו" שזה נמל התעופה של ונציה בשעה 21:00, התאכסנו במלון בעיר Mestre, שזו העיר הכי קרובה לונציה, ומשמשת כעיר המלונות לאלו הרוצים לטייל בונציה. הלכנו למסעדה מקומית, נהנינו מארוחת ערב איטלקית וחזרנו למלון.


יום שבת 11/5/13

 לאחר ארוחת הבוקר במלון, הלכנו לסופרמרקט הקרוב ורכשנו את כל הדרוש לנו עבור שייט זה. יש אמנם סופרמרקטים לאורך מסלול השייט, אך את עיקר המצרכים רכשנו בקניה זו, ואילו במסלול השייט עשינו השלמות למיניהם.

לקראת הצהריים עזבנו את המלון ונסענו לבסיס "Le Boat" בעיירה Casier במיניבוס שאורגן לנו על ידי המלון.

הגענו לבסיס בשעה 12:00 ממש דקות לפני סגירתו, לאיטלקים יש מנהג של הפסקת צהריים ארוכה הנמשכת כשעה וחצי עד שעתיים.

בצענו את כל העניינים הפורמליים הקשורים בקבלת הסירה, בעיקר תשלום על ביטוח ביטול השתתפות עצמית (כיסוי מלא לכל מקרה) ותשלום על שעות מנוע למפרע, והציעו לנו לקנות מהם מפה וספר של איזור השייט, מעין Pilot Book יותר מפורט מזה המקבלים חינם בבסיס. התלבטנו מעט והחלטנו לרכוש מה שהתברר כהחלטה נבונה אבל במעמד זה לא ידענו זאת עדיין.

לבקשתנו לקבל את הסירה לפני השעה 16:00, נענינו כי עכשיו נסגר הבסיס לרגל הפסקת צהריים עד שעה 14:00 וכשיפתחו מחדש נוכל לקבל את הסירה. קיבלנו את מפתחות השער לבסיס ויצאנו לטייל בעיירה Casier.

מאחר והיה זה יום שבת והאיטלקים לרוב נופשים ביום זה, היינו עדים לחתונה שנערכה ליד הכנסייה המקומית. Casier  עיירה ציורית נחמדה שנעים לסייר בה, כולל שוק הדגים שבה, ולראות את פלאי הטבע של עיירה השוכנת על גדות נהר ה-Sile.

בשעה 14:00 חזרנו לבסיס, קיבלנו את הסירה, התמקמנו בה ולאחר תדרוך קצר יצאנו לדרך במורד נהר הSile לכיוון האי Burano.

השיט בנהר Sile מעניין מאוד מבחינת תופעות הטבע הרבות המצויות בו. ציפורים, ברבורים ובעלי כנף רבים השטים לידינו, נוף מרהיב, מספר עיירות יפות והנהר מלא בעיקולים רבים וחדים ההופכים את השיט למעניין ביותר.

לאחר שעתיים אנו מגיעים לעיירה Portogrande, שם עוברים ב Lock לנהר Silon המוביל ל Burano, ונציה ולכל שאר המקומות במסלול השייט שבחרנו.

בעיירה זו יש מרינה נחמדה שנחזור אליה בהמשך, היות ולא התעכבנו בה והמשכנו לדרכנו. לאחר כשעה הגענו לאי Burano.

על מנת להגיע למקום עגינה המיועד לסירות Le Boat"" בין האיים Burano-Mazzorbo  יש להקיף את האי והמראה הבולט ביותר הוא הכנסייה San Martino שמגדלה נטוי במקצת ומזכיר את מגדל פיזה בנטייתו.

האי Burano הוא אי תיירותי, מפורסם מאוד בעבודות רקמת התחרה שבו ובבתיו הצבועים בצבעים שונים. כל בית מגורים באי צבוע בצבע שונה ומיוחד ויש האומרים שהסיבה לכך היא שהדייגים יבחינו בבתיהם כאשר הם חוזרים שיכורים. יש האומרים שמכל חלון נשקף צבע אחר אשר מייצג לפי בחירה אישה אחרת, מקצוע חדש או חברים חדשים.

על המסורת של עבודת רקמת היד ישנן מספר אגדות, אחת היא: היה היה דייג אשר שט במרחבי הים, הוא עמד לשאת אישה. מלכת הסירנות ניסתה לפתותו, אך הדייג הנאמן לא נפל במלכודת. המלכה החליטה להעניק לו פרס, היא הקישה בזנבה בסירת הדייג, קצף לבן עלה וממנו נוצר צעיף תחרה מדהים. הגיע יום החתונה ונערות האי קינאו בכלה והחליטו לארוג העתק מהצעיף. לאחר מאמצים רבים הצליחו לרקום צעיפים – אלו צעיפי התחרה.

בערב, חיי המסחר באי נפסקים לחלוטין פרט למסעדות ולפיצריות הפזורות ברחוב הראשי, שבאחת מהן אכלנו לראשונה פיצה איטלקית טובה. איך אפשר להיות באיטליה מבלי לאכול פיצה וגלידה. בזה סיימנו את הערב הראשון בסירה והלכנו לישון עייפים אך מרוצים.


יום ראשון 12/5/13

מאחר ותכננו לבקר בBurano-  פעם נוספת לפני החזרה לבסיס למסירת הסירה בסוף השייט, לא התעכבנו הפעם ב- Bureno ויצאנו בבוקר לאי Torcello הממוקם כחצי שעת שייט מ-Burano . זהו אי תיירותי המפורסם מאוד בזכות הקתדרלה "סנטה פוקסה" שנבנתה במאה ה-11 והמפורסמת בקישוטי המוזאיקה שלה. כמו כן, באי יש תעלות רבות ונפוץ בו מאוד הספורט הימי בעיקר חתירה בסירות משוטים הבנויות בצורת גונדולות וקיאקים למיניהם.

לאחר כשעתיים של שהייה באי, עזבנו ושייטנו לאי San Francesco Del Deserto, שייט של כחצי שעה. יש באי כנסייה פרנצ'סקנית, וכמה בתים סביב הכנסייה, בהם מתגוררים כמרים פרנצ'סקנים אשר מארחים בבתיהם אנשים הרוצים שקט ושלווה פסטורלית.

משם שייטנו כחצי שעה לאי S.Erasmo הנחשב לאי הגדול ביותר בלגונה. זהו אי ירוק וכפרי עם מגדל פעמון ונציאני ונחשב לאי הירקות של ונציה.

הסתובבנו באי והכל היה סגור בגלל שהיה זה יום ראשון. אפשר היה לראות את הצמחיה הרבה של שדות הירקות מסביב, את הבתים עם החצרות היפות שלהם. בקיצור, לא היה מה לעשות שם פרט לעובדה שיש שם בתחנת הדלק ברז מים מתוקים ומילאנו את מיכל סירה במים ועזבנו לכיוון הלידו לעיירה בשם Malamocco.

השייט לשם מתבצע התעלה צרה מאוד העוברת דרך הלידו, אשר יש בה תנועה גדולה של סירות, דבר המחייב שייט זהיר ביותר המלווה בהורדת מהירות ועד עצירות מלאות, על מנת למנוע התנגשות עם סירות אחרות. בקיצור, שייט מעניין ביותר.

הגענו לעיירה Malamocco  בסביבות שעה 17:00. בתחילה נקשרנו בכניסה למרינה על גדות התעלה היות וראינו עמודי קשירה שם. מיד הגיע מישהו וטען שזה מקום פרטי ושנמצא מקום אחר, התברברנו קצת בתעלה והפלגנו הלוך ושוב, כמעט והתנגשנו בסירת גונדולה. לבסוף מצאנו רציף להקשר אליו על יד מועדון קטאמרנים, ונקשרנו בתקווה שלא יסלקו אותנו משם.

לאחר מכן התברר לנו כי מאחר והשעה מאוחרת, המועדון נסגר ואי אפשר לצאת לעיר דרכו. בלית ברירה נשארנו בערב בסירה היות וכבר היה מאוחר מידי להמשיך הלאה. נוסף לכך, החלה רוח חזקה בלילה, מלווה בגשמים חזקים שהרעידו את הסירה, כך שלא הצלחנו לישון בלילה. לקראת הבוקר מזג האויר השתפר וקמנו ליום קייצי חדש.

בקיצור, לא מומלץ לעגון במקום זה.


יום שני 13/5/13

 יצאנו במזג אויר קייצי מ-Malamocco לעבר העיר Chioggia והגענו לאחר כשעתיים של שייט. עגנו במקום המיועד לסירות Le Boat"".

Chioggia היא עיר דייגים טיפוסית מרושתת בתעלות רבות ומשמשת גם בסיס יציאה לדייג לספינות גדולות וקטנות. היא נקראת גם "ונציה הקטנה" משום הדמיון לעיר ונציה.

אחת האטרקציות בעיר זו הוא שוק הדגים הגדול עם מבחר הדגים שבו. אבל השוק היה סגור ביום שני בגלל ששלל הדגה שהדייגים מביאים מהיום הקודם נמכר, ואילו ביום ראשון לא מתבצע דייג.

ביום שלישי נפתח השוק עם שלל טרי שהגיע באותו הבוקר, אז קנינו מבחר דגים ופירות ים ובישלנו בסירה ארוחת דגים לתפארת.

באופן כללי, זוהי עיר נחמדה שיש בה הכל מכל, החל מחנויות, דוכני מזכרות, מסעדות, גלידריות, סופרמרקטים וכולי. הצטיידנו בכל הדרוש לנו, הסתובבנו בעיר כיום וחצי, נהננו מן האוירה, מן הקפה, מן הגלידות והדגים. למחרת ביום שלישי אחרי ביקור בשוק הדגים, עזבנו את Chioggia לעבר ונציה.

תמונות

 

יום שלישי 14/5/13

 

עזבנו את Chioggia בשעה 12:00 בערך. לאחר שייט שנמשך כשעה הגענו לעיירה Pellestrine. ניסינו לעגון שם במקביל למס' יאכטות שעגנו במקום, אך נאמר לנו שהעגינה במקומות הפנויים היא מסוכנת היות ויש שם סירות טבועות. לפיכך המשכנו בדרכנו והגענו לונציה לאחר שעתיים וחצי של שייט מאז עזבנו את Chioggia.

עגנו במרינה Vento Di Venezia  באי Certosa. זו מרינה נחמדה המספקת את כל השירותים הנדרשים לסירות העוגנות בה, הכוללת בין היתר מקלחות פאר ושירותים, מכונות כביסה וחיבור לחשמל ומים וכל אינפורמציה בקשר לעיר ונציה, כולל מפות הניתנות במשרד המרינה באדיבות וביעילות. גילינו במרינה מספנת גונדולות מרשימה. במרינה קיימת גם תחנת ופורטו, שזה האוטובוס הימי המקשר בין המרינה לעיר ונציה.

יצאנו אחר הצהריים לעיר ונציה לכיכר סאן מרקו שזו הכיכר המרכזית של העיר וטיילנו בכיכר ובעיר. מה שהפליא אותנו בעיקר היה לראות את כל הגונדולות והגונדוליירים חותרים ומתמרנים בתעלות הצרות בעזרת משוט אחד בלבד, עוברים סנטימטרים ספורים זה מזה מבלי לגעת. נפעמנו מאומנות העבודה עם המשוט שעד כמה שעקבנו אחריה לא הצלחנו להבין את העיקרון לפיו הם מתמרנים עם המשוט את הגונדולה. הם משנים את תנוחת המשוט ביחס לבסיסו, המשוט משמש גם כהגה, בקיצור אומנות לשמה.

חזרנו לסירה כבר בסביבות 21:00 מאחר ושירות הופורטו עד לאי Certosa בו ממוקמת המרינה, פועל רק עד שעה זו.

חגגנו את חג השבועות בערב גבינות ויין בסירה.

יום רביעי 15/5/13

היום הזה הוקדש בעיקר לאי מורנו. יצאנו בבוקר עם הופרטו לאי מורנו שהוא אי הזכוכית, שבו ממוקמים כל המפעלים לייצור יצירות אומנות מזכוכית, וכמובן חנויות רבות המציגות את דברי האומנות האלה.

מהסיבוב ברחוב הראשי מתקבל הרושם שכל העולם הוא זכוכית. המוצגים מרהיבים ביופיים בשלל צבעים. חלק מהחנויות הן חנויות המפעל ואפשר לראות את מנפחי הזכוכית בעבודתם. אבל בסיבוב בסמטאות העיר גילינו את המפעלים האמיתיים בהם היינו עדים לכל תהליך פס הייצור מתחילתו ועד סופו, בשונה מזה המוצג לתיירים בחנויות המפעל.

אני ממליץ להסתובב בסמטאות, מקום אליו רוב התיירים אינם מגיעים ואז נחשפים למראות מרהיבים אלו. היה כדאי !

עזבנו את האי מורנו בשעות אחה"צ ונסענו שוב לכיכר סן מרקו בונציה לשם המשך הסיור בעיר.

הפעם סיירנו בצד השני של כיכר סן מרקו. זו עיר שתמיד ישנם דברים נוספים לראות בה. כגון, הכנסיות הרבות, הרחובות שהם למעשה תעלות מים, הגונדולות ששטות בכל מקום, ואמצעי ההובלה שלהם שהן רק הסירות.

השוונו כל סוג סירה לאלו המוכרים לנו, זו משמשת כמשאית או טנדר, זו מיניבוס, זו מונית וכדומה.

בכלל החיים בעיר כזו, שלתושביה אין אפשרות שימוש במכוניות, מיוחדים במינם. הסירות הפרטיות עוגנות בגדות התעלות, ותושבי העיר הזו יורדים מביתם למקום עגינת הסירה ומשייטים למחוז חפצם - ממש כמו אצלנו, רק בהבדל קטן שכאן זו סירה משפחתית בעוד שאצלנו זו המכונית המשפחתית.

בסיורנו בכיכר סן מרקו ראינו קבוצה של חסידים יהודים מבית חב"ד, שרים ורוקדים באמצע הכיכר.

התבוננו בהם והם מיד זיהו אותנו כתיירים מישראל. מיד הוציאו, השד יודע מאיפה, בקבוק יין וכוסות וכיבדו אותנו בשתייתו לכבוד חג השבועות. לאחר מכן אספו את הכוסות שלנו בכדי שלא נצטרך לחפש מקום לזרוק אותן, ושמו בשקית ניילון שהוציאו, השד יודע מאיפה, וכמו כן, הזמינו אותנו לבקר בגטו היהודי, ולאכול עימם ארוחת חג באותו הערב. סרבנו בנימוס, בתואנה שאנו מוגבלים בזמן בגלל הופרטו לאי Certosa בו נמצאת סירתנו, אבל הבטחנו שנבוא לבקר למחרת היום.

לשאלתנו מה פשר הריקוד והשמחה בכיכר העיר, נעננו שזה חג השבועות והיום הם חוגגים קבל עם ועדה בפני כל הגויים מה שבזמנים קדומים יותר לא היו מעיזים, בייחוד בכיכר סן מרקו שבה שרפו הגויים ספרי תלמוד,ולזכר הזמנים שהיהודים היו נרדפים בשל מוצאם. אכן משאיר חומר למחשבה בכולנו אשר בסופו של דבר יהודים אנו.

יום חמישי 16/5/13

קמנו ליום גשום וסוער מאוד. רוח חזקה נשבה והרימה גלים בלגונה, וגשם חזק לא פסק לרגע. לפי התוכנית היינו צריכים לשהות עוד יום בונציה ואחה"צ לשוט בחזרה לאי Burano מרחק של שעה שייט בקירוב, לשהות בו עד יום שישי בצהריים ואז לשוט חזרה לבסיס, מרחק של שלוש שעות שייט על מנת להגיע ביום שישי בערב. בשבת בבוקר אנו צריכים להחזיר את הסירה עד שעה 9:00  ולהתארגן ולנקות אותה לפני מסירתה.

לא ראינו כל טעם לצאת לונציה במזג אויר זה. גם לא נראה לנו לשבת בסירה באפס מעשה. החלטנו לצאת לBurano למרות תנאי מזג האויר, כך שלאחר ארוחת הבוקר יצאנו לשייט לאי Burano בסערת גשמים וגלים. כשעזבנו את המרינה התברר גם שהראות היתה לקויה ובקושי ראינו את עמודי הסימון של התעלה. אך איכשהו בעזרתנו ובעזרת חסידי חב"ד שאיחלו לנו דרך צלחה ערב קודם לכן ובעזרת הסירה Ellegance, שהתבררה כטובה מאוד גם בתנאים אלו, הגענו כעבור שעה לBurano- .

לא היתה תנועת כלי שיט בדרך או שלא ראינו אותם בגלל הראות הלקויה, אך נראה לנו שהיינו היחידים ששייטו באותו זמן.

המפה שקיבלנו בבסיס, שעל פיה שייטנו, נרטבה לגמרי, כי לא שמנו אותה בניילון, ויצאה מכלל שימוש. מכאן השתמשנו במפה הנוספת שקנינו בבסיס היציאה, שמשום מה התלבטנו אז בקשר לכך...

הלקח הוא, שתמיד כדאי אם אפשר, להצטייד במפה נוספת, היות וללא מפה בלתי אפשרי לשייט בלגונה.

מזג האויר הסוער עדיין נמשך והיו חסרים לנו כמה מצרכים בסירה. אז החלטנו שני גברים ואישה אמיצה אחת לצאת לעיירה לרכוש את המצרכים.

בעיירה החיים נמשכו כרגיל והיות והיינו ברחוב בין הבתים לא הורגשה הרוח החזקה כמו שהורגשה בדרך ובמקום העגינה.

החנויות היו פתוחות וכל דברי הרקמה והתחרה היו מוצגות לראווה ותיירים רבים גדשו את רחובותיה. קנינו את המצרכים השונים , חזרנו לסירה וסיפרנו שהעיירה חיה ושוקקת. באורח פלא, הנשים קמו ויצאו מיד לעיר. וכמובן שאנו בעקבותיהן. משום מה מזג האויר הסוער לא השפיע עליהן כלל. אם קודם הן אמרו שאי אפשר לצאת לסיפון מפאת הרוח והגשם, אזי עכשיו הלכו בין הטיפות...

בהגיענו לעיר, ראינו תופעה מדהימה של גאות הים - התעלות עלו על גדותיהן והציפו את רחובות העיר, כך שחלקים רבים היו מוצפים והיה בלתי אפשרי ללכת בהם.

המקומיים כבר רגילים לתופעה זו ונעולים כולם במגפי גומי, כמו שהיינו נועלים בארץ לפני 50 שנים לערך והיום רואים רק אצל חקלאים.

עוד תופעה מעניינת היא שהסירות בתעלות קשורות לעמודים, שלא הבנו למה הם כל כך ארוכים ובולטים מהמים. כאן באה התשובה - בזמן הגאות, כשהסירות עולות עם המים, הן נשארות קשורות לעמודי הקשירה הגבוהים, וכך נמנע מהן להסחף ולטייל לבדן בין הבתים.

תוך כדי שאנו מסיירים בין הרחובות המוצפים, קיבלנו טלפון מהבסיס שתעלת ה-Sile חסומה ואי אפשר לשוט בה עד יום שבת. רק בשבת בשעה 8:30 ייפתח הLock- שנמצא בעיירה Portograndi, המקשר בין נהר ה-Sile  ונהר ה-Silone שבסופו נמצאת Burano, כך שלא נוכל להגיע לבסיס ביום שישי בערב כפי שתכננו, אלא רק בשבת בצהריים. ולכן, הם אמרו, יצפו להגעתנו  בסביבות השעה 12:00.

כך למעשה, קיבלנו עוד יום במתנה והחלטנו לנצלו לשוט למחרת יום שישי אחה"צ ל- Portograndi, להכנס למרינה היפה שנמצאת שם ולסייר בעיירה הקטנה הזו, ולהיות מוכנים ביום שבת ב- 8:30 לחצות את ה Lock לנהר ה- Sile ולשוט לבסיס.

בערב חזרנו לסירה ואז נזכרנו שאנחנו רעבים מכל היום הזה. מכל המצרכים שקנינובישלנו ארוחת ערב. בלילה הרוח והגלים נרגעו והסירה הפסיקה לקפוץ  וישנו שנת ישרים.

יום שישי 17/5/13

בבוקר קמנו ליום שקט. מזג האויר השתפר בהרבה, למעט גשם חלש שירד לפרקים בשעות הבוקר.

יצאנו לעיר לטייל ואכן הגאות ירדה ויכולנו לסייר בכל רחבי העיר. ביקרנו בכנסיית סן מרטינו עם מגדל הפעמונים הנטוי שלה שמייצגת את האי, בשוק הדגים המקומי וכמובן בחנויות התחרה המפורסמות שלה. ביקרנו גם באי Mozzerbo, הצמוד ל-Burano, טיילנו בין הבתים היפים והחצרות, ובבית קברות מקומי מרהיב ביופיו.

בסביבות השעה 15:00 יצאנו לדרך לכיוון Portograndi ולאחר שעה של שייט הגענו ונקשרנו במרינה של  Portograndi.

המרינה עצמה קטנה ונחמדה ויש בה את כל השירותים הנחוצים לכלי שיט. יצאנו כמובן לטייל בעיירה שהיא קטנה ונחמדה בעלת רחוב אחד בלבד עם בתים יפים וחצרות משני צידיו. למעט פאב מקומי המשמש גם כמסעדה וחנות מכולת קטנה אשר נמצא בקצה הרחוב הגובל עם הכביש הראשי שמוביל לטרייסט, אין בה שום דבר. ממש מזכיר את עיירות המערב הפרוע, רק חסרה דלת הכניסה לפאב הנפתחת לשני הכיוונים.

חזרנו לסירה ובישלנו את שאריות המצרכים מאחר ולמחרת בצהריים עמדנו להשיב את הסירה. הכנו ארוחה לתפארת, וכך סיימנו את היום הנפלא הזה.


יום שבת 18/5/13

לאחר ארוחת הבוקר, לקראת השעה 8:30 שאלנו במרינה אם פותחים את ה- Lock. קיבלנו תשובה חיובית, ועזבנו את הרציף כדי להיות ראשונים ב- Lock מאחר והיו עוד שלוש סירות של Le Boat במרינה וכולן עשו הכנות ליציאה. התקרבנו לLock-  וחיכינו. השעה 8:30 כבר עברה, ועדיין ה- Lock לא נפתח. מאחר והאיטלקים ידועים באי דייקנותם צפצפנו בצופר הסירה על מנת להעיר אותם ולסמן להם על מיקומנו, ואז יצא מישהו מהבניין והודיע לנו שהתעלה עדיין חסומה וה-Lock  לא יפתח היום. חזרנו למרינה ב-  Portograndi ונקשרנו לרציף ובדרך הודענו לסירות הנוספות את החדשות המרעישות. נציג Le Boat חיכה לנו על הרציף והודיע לנו כי אין מעבר ונבצע את מסירת הסירות במרינה זו.

תוך כשעה ארזנו וניקינו את הסירה/ הליך ההחזרה היה מהיר, הבדיקה היתה מאוד שיטחית מצידם/ הזדכנו על יתרת שעות המנוע ששילמנו מראש, הוזמן עבורנו מיניבוס ע"י נציג החברה ונסענו חזרה לעיר Mestre לאותו בית מלון שבו שהינו בעבר.

לאחר ששמנו את חפצינו במלון, נסענו לונציה באוטובוס כרבע שעה דרך הכביש המחבר את האי ונציה לעיר Mestre והגענו לפיאצה רומא שם שוכנת התחנה המרכזית של ונציה.

המשכנו את סיורנו בונציה מאחר שלא הספקנו להיות בחלק זה של העיר, וכמובן השלמנו את חובנו לחסידי חב"ד והלכנו לבקר בגטו היהודי. מאחר שהיה זה יום שבת, הם שמחו מאוד בבואנו, התכבדנו בקידוש של שבת, ואפילו הוזמנו לארוחת שבת, אך סרבנו בנימוס והמשכנו בדרכנו.

בערב חזרנו למלון, לאחר מקלחת והחלפת בגדים יצאנו לעיר Mestre ובאחת המסעדות סיכמנו את השייט המוצלח, העלנו חוויות בעיקר מהשייט וגם חוויות משפחתיות נלוות, וחזרנו למלון עייפים אך מרוצים. למחרת בבוקר שמנו פעמינו לשדה התעופה מרקו פולו וטסנו לארץ.

תם ונשלם עד הפעם הבאה.