יומני מסע

יומן שייט בצרפת - אלזס

מאת דליה

אוגוסט 2005



יומן שייט בצרפת - אלזס

כל מי שקרא יומן זה ומעוניין במידע נוסף מוזמן להתקשר אלי ואשמח לעזור.
דליה – 052-2902935.

מחליטים שרוצים שייט. מהיכן תוקפים החלטה כזו? תעלות, נהרות, השטה עצמית, כמה נפשות, מי, איזו סירה ואיזה אזור?
כך אני מגיעה למשרד של חברת "תשוט" ומבקשת שיעשו לי קצת סדר בראש. מצוידת בכמה חוברות עם מספר מסלולים מומלצים וקצת הסבר, הגעתי הביתה והתחלתי לעשות שיעורי בית.

הומלץ לנו לקחת סירה קצת יותר גדולה ממספר הנפשות הנוסעות, המלצה שנראתה לי קצת תמוהה בהתחלה שכן אנחנו לא טיפוסים מפונקים. מדוע צריך סירה ל-6 נפשות כשנוסעות רק 4? רצינו לקחת חברים טובים שלנו אך האם מתאים להם טיול כזה? הם כל הזמן ממהרים. אולי אחי וגיסתי? האם יש להם כסף לטיול כזה? אולי רק אנחנו?

אחרי התלבטויות אנחנו מחליטים שלוקחים את בת דודתי דורית שאנחנו מאוד אוהבים. הסירה שנבחרה היתה  TAMARIS, לא גדולה מדי, לא קטנה מדי. אנחנו שלושה נפשות והיא מתאימה לעד ששה נפשות, שני חדרי אמבטיה – דבר שהיה מבחינתי חובה, והגה פנימי וחיצוני שגם את זה ראיתי כהכרחי. כמו-כן לקחנו חבילה מלאה, הכוללת ביטול השתתפות עצמית, 2 זוגות אופניים (זוג שלישי הוזמן בנפרד) ודלק לכל השבוע. עבור החבילה שילמנו בבסיס היציאה שלנו בחו"ל עם קבלת הסירה.

המסלול שנבחר היה באזור אלזס לוריין שבצרפת, מ-HESSE ל-BOOFZHEIM, סה"כ 106 ק"מ ו-43 לוֹקִים (מעבר ממפלס למפלס). רצינו מסלול עם לא יותר מדי לוקים ולא פחות מדי, שהרי רצינו להרגיש את החוויה של המעבר בלוקים, מבלי שימאס עלינו באמצע. נבחרה חברת CROWN BLUE LINE מכיוון שהמסלול שהוצע לנו בחברה זו התאים לנו.

התחלנו לעשות שיעורי בית. ספרים, שכנים ואינטרנט. באינטרנט אין עודף מידע כי הכפרים לאורך התעלה הם קטנים וגם אם יש להם אתר, הוא מאוד קטן, צנוע, וכולו בצרפתית. ארן מ"תשוט" הציע שאולי כדאי לשקול שכירת רכב והעמדתו שבוע לתקופת השיט. בתחילה זה נראה בזבוז כסף וחסר הגיון, אך לאחר בדיקת הנושא וחישוב פשוט של עלויות רכבת + אוטובוס + מונית לבסיס היציאה ואח"כ אותו הדבר מבסיס ההחזרה לשדה התעופה, עבור שלושה אנשים כולל מזוודות, כמעט שווה ערך למכונית צמודה שתגיע איתנו עד בסיס היציאה ותחכה לנו בבסיס ההחזרה. עלות הקפצת הרכב הינה 95€. לשני אנשים זה אולי לא כל כך משתלם, אבל לשלושה ומעלה בכלל אין ספק. הנוחות, שהגענו עם המזוודות והמצרכים מהסופרמרקט עד לסירה, פשוט היתה שווה כל אגורה, מה גם שהעובדה שהיה לנו רכב אפשרה טיול קצר לפני ואחרי השיט.


עם תחושה שאנחנו לא לגמרי מוכנים לטיול ועם המידע והמפות שקיבלנו ב"תשוט" יצאנו לדרך.
מצרכים שהחלטנו לקחת מהבית: קפה, תה, סוכר, סוכרזית, מלח, פלפל, ותבלינים נוספים, חומר לרחיצת כלים, מטלית למטבח, 'סקוטש ברייד' לרחיצת כלים, מפת שולחן וקצת פירות יבשים. כמו כן יצאנו מצוידים בהרבה קלטות ו-CD, שבץ נא, קלפים, רמי-קוב ותשבצים. למשחקים שלקחנו ממש לא היה לנו זמן, וכמו שנלקחו מהארץ כך הוחזרו ללא שום שימוש, מפת השולחן היתה מיותרת כי בסירה היו שתיים. יתר הדברים הביאו לנו תועלת.
 

אודות הסירה

מידות הסירה: 9.70 מ' אורך ו-3.60 מ' רוחב. המיטה בקבינה האחורית היא אמנם זוגית, אך רוחבה 1.20 מ' ולכן ויתרנו עליה לטובת דורית, ולנו לקחנו את שתי המיטות הבודדות בקבינה הקדמית. לכל חדר – השירותים והמקלחת שלו. הסירה מאובזרת עד לפרטים הקטנים כגון כוסיות ליין וכוסות בירה, פותחן, סירים ומחבתות וממש לא היה חסר לנו כלום. מגבות -  חובה להביא מהבית, כי המגבות שסופקו לנו היו שתי מגבות פנים קטנות לכל נוסע. בעת קבלת הסירה, רצוי לבקש מתאם לחשמל כדי שיהיה ניתן לטעון סוללות של מצלמות או טלפון סלולרי. זה לא נמצא בסירה, אך אפשר לקבל ללא תשלום נוסף.
 

מהו לוֹק

זהו מעבר ממפלס גבוה למפלס נמוך או להיפך. מחכים שהשער יהיה פתוח והרמזור – ירוק, ונכנסים, נקשרים ומישהו על הגדה נותן דחיפה כלפי מעלה למוט הכחול. זהירות! המוט האדום הוא למקרה חרום בלבד!
כל ה"לוקים" במסלול שלנו היו אוטומטיים, חלקם מזהים סירה מתקרבת ע"י עין אלקטרונית ובחלקם – קצת לפני ה"לוק" , מתוח כבל מצד אחד של הגדה לצד האחר. על הכבל תלוי צינור שנראה כמו צינור גינה פשוט וצריך למשוך בו.


יום ב' 6.6.05 – היום הראשון לשיט


בגשם שוטף היגענו ל-HESSE . לכבודנו פסק הגשם, ואחרי הסידורים משרדיים פגשנו במעגן הסירות את רולנד שהסביר לנו על השימוש במקרר, בגז, בתנור ובשירותים. אח"כ קיבלנו שיעור נהיגה. זה נראה מאוד פשוט עד שמתחילים לנהוג ומגלים שלהגה רצונות משלו. לפני כן עשינו ספירת מלאי מאוד קפדנית וגילינו מספר ליקויים עליהם דיווחנו מיד, כגון להבה בכיריים שאינה עובדת, מקרר שקצת מקרטע אבל עובד.
טוב! אחרי ההתרגשות, ההתארגנות והשיעור שקיבלנו יצאנו לדרך. נהג אחד ושתי יועצות – תסובב ימינה תסובב שמאלה. גם הנהג וגם ההגה עושים מה בראש שלהם.
התקדמנו בזיג זג עד NIDERVILLER – חניון מסודר עם חשמל, מים, שירותים ומקלחת – רק חבל שהשירותים ממש מטונפים. לא נורא. למדנו לתפעל את השירותים בסירה. כפתור לצד שמאל ופומפה, אח"כ כפתור לימין ופומפה. הכל חוויות. השקט והשלווה פשוט נפלאים.

יום ג' 7.6.05 – היום השני

מילאנו מים – באמת פשוט. אח"כ יצאנו לטיול בוקר בהליכה רגלית נינוחה לעבר הכפר.  באמצע הדרך ס'תובבנו וירדנו חזרה כמו שאומר השיר. עלינו לסירה ושמנו פעמינו לעבר שתי המנהרות.
את הראשונה עברנו עדיין קצת בזיג זג ולאט לאט הנהג שלנו למד את המלאכה. בכניסה למנהרה השניה חיכינו חצי שעה וכבר חשבנו שמשהו לא בסדר. שלחנו כוח חלוץ לבדוק מה קורה. אבי הלך לאינטרקום והאיש מהצד השני הסביר בנימוס שנדרשת מעט סבלנות כי יש סירה בתוך המנהרה. אכן אחרי מספר דקות הופיעה סירה בפתח המנהרה.
אנחנו בתורנו נכנסנו למנהרה ובאמת לוקח למעלה מחצי שעה לעבור אותה. המשכנו בנסיעה נינוחה עד מעלית הסירות ב-ARZVILLER. זו חוויה אמיתית. למזלנו היה עלינו לחכות בתור לסירות שהיו לפנינו, דבר שאיפשר לנו לעמוד על מרפסת התצפית ולראות את הכל מתרחש לנגד עינינו.
משהגיע תורנו, נכנסנו לתעלה ניידת ועשינו דרכנו למטה בשלוש דקות בדיוק. אחרי שיצאנו מהמעלית המשכנו בשיט ואז פגשנו את ה"לוק" הראשון. לפני שהבנו מה צריך לעשות צצו
להם שני ג'נטלמנים חביבים שעזרו לנו לעבור בשלום את ה"לוק". לצורך העבודה בלוק, שלפתי שלושה זוגות של כפפות עבודה ודורית נדהמה כי חשבה שזו חופשה! אבי כבר ממש מיומן ואנחנו כבר לא מזגזגים.
בין לוק ללוק דורית הכינה ארוחה מלכותית: חביתה עם פטריות ובצל ירוק, סלט ירקות ופסטה ברוטב עגבניות. לאחר מספר לוקים הגענו ל-LUTZELBOURG. המיומנות בלוקים הולכת ומשתפרת, וכך, לאחר יום וקצת של שיט, אנחנו כבר ממש מומחים כמעט כמו פופאי.
הורדנו את האופניים מהסירה (קיבלנו את הפשוטים ביותר שיש, ללא הילוכים. ניתן תמורת תוספת תשלום לקבל אופני הרים) והחלטנו לחדש מיומנויות מימים ימימה. הנמכנו את הכיסאות שיתאימו לגמדים הישראליים, במיוחד לי.
בדרך ראינו משאית שהיא חנות ניידת לכלי עבודה, מעין הום סנטר קטן.
בקרבת מקום ראינו דייג עם מתקן משוכלל לשלוש חכות והתחלתי לצחוק. אמרתי שהוא דג "קק פיש" כי המים בשירותים הם מי תעלה שקודם נשאבים ע"י הפומפה ואחר-כך מוחזרים לתעלה. זו היתה פתיחה לאחר-צהריים מצחיק. שכחתי לציין שלפני ה"קק פיש" ביקרנו במפעל לחיתוך קריסטלים במקום. היה מעניין לראות את עבודת החיתוך, אך הקריסטלים עצמם לא משהו.
משם הלכנו לתחנת הרכבת "להסניף" קצת, כי אנחנו מכורים לרכבות. דורית ממש לא מבינה ממה אנחנו מתרגשים, אך היא היתה מאוד סבלנית. ראיתי חתיכה של פס שהיה כתוב עליו LUTZEL ורציתי לקחת אותו איתי, אז דורית אמרה שזה מצחיק שאני רוצה לקחת איזה לוצל'ה קטן במזוודה. אחרי תחנת הרכבת נכנסנו למסעדה, בערך היחידה ב-LUTZELBOURG.
המסעדה מאוד מיוחדת ויפה. אחרי שזללנו ארוחה נפלאה, חזרנו לסירה. מזג האויר התקרר לכן הפעלנו בה את החימום. החלטתי לנסות את המקלחת בסירה ופתאום אבי צועק משהו על שיטפון. לא ממש הבנתי מה, והמשכתי במקלחת. כשיצאתי ראיתי שכל הסירה מוצפת ואבי נאבק בסמרטוטי הרצפה. התברר שבין האגנית של המקלחת ובין דלת חדר האמבטיה ישנו חריץ קטן ומשם ברחו כל המים החוצה. לאחר טיפול מהיר בבעיה שכבנו לישון.

יום ד' 8.6.05 – היום השלישי


לאחר ארוחת בוקר דשנה מתוצרת ביתית ולאחר מילוי מים במעגן, יצאנו לדרך. היום כבר הרגשנו ממש מומחים. אבי שט כבר ממש ישר ודורית ואני אחראיות על הלוקים. במספר לוקים פגשנו שני קבליירים, אחד עם כובע קסקט שחור ישוב על כיסאו ומעשן סיגר ואחד צהוב חולצה עצבני משהו, אך למרות זאת עזר לנו בלוקים כדי שהכל ילך יותר מהר. באיזשהו שלב הם עקפו אותנו ונטשו אותנו. המשכנו להפגין מיומנות בלוקים, פיתחנו שיטה, דליה קופצת, דורית תופסת, אבי יוצא לקבל את החבל, דליה חוזרת ואבי מסתכל. שטנו עד SAVERNE. ב-SAVERNE יש לוק אחד מאוד עמוק שלקח הרבה זמן לעבור אותו כי לקח המון זמן לעבור אותו.
במעגן עצמו לא היה מקום כי כל הסירות של "ניקולס" עוגנות שם. התקדמנו קצת ועגנו בעזרת יתדות (שמצויים בסירה לצורך זה) במקום שאפשר לעגון אך אין בו סידורים כגון מים ושירותים. יצאנו לסיבוב ראשון בעיר המקסימה SAVERNE. תחילה נכנסנו ללשכת התיירות
עיר כל כך יפה עם חנויות יוקרה ומחירים בשחקים. אפילו אכלנו גלידה. כל כדור גלידה עולה 1.40
חזרנו לסירה להפסקת קפה וכיד המסורת התחלנו לצחוק. לא חשוב על מה צוחקים העיקר לצחוק. זהירות זה מדבק. לעת ערב, כשתאורה מדהימה אופפת את העיר יצאנו למסעדה. הרחבנו את השכלתה של דורית מבחינה קולינרית. לימדנו אותה לאכול ספֶּרִיבְּס (ויסלחו לי כל אוכלי הכשר) ולשתות בירה.
כאשר יצאנו מהמסעדה כשכוונתנו לחזור לסירה, החלטתי פתאום שכדאי לעשות סיור לילה בעיר. השעה 22.00 ועדיין דמדומים. לאחר כמה צילומי לילה, הגענו לקתדרלה, והסקרנות שלי הביאה אותנו לצידה האחורי. שם נגלה לפנינו הארמון בכל הדרו. הוא מואר בצורה מאוד יפה.  להפתעתנו גילינו כי הארמון פתוח ונכנסנו פנימה. היום משמש הארמון כבית ספר למוזיקה. בתוכו, הארמון אינו מרשים במיוחד אך יש בו תערוכה נחמדה מאוד של עבודות תלמידים.
 

יום ה' 9.6.05 – היום הרביעי
 

אחרי ארוחת בוקר דשנה בסירה עזבנו את SAVERNE.
אני עדיין רועדת כשאני נזכרת בשתי תקריות קלות שקרו לנו הבוקר. יצאנו מ-SAVERNE והגענו ללוק הראשון. הרמזור היה אדום. עמדנו למעלה מרבע שעה ואז ניגשתי לביתו של שומר הלוק. לא היה אף אחד אז חזרתי לסירה, ובזמן שלא הייתי אבי כבר הספיק להתנגש קצת באיזו סירה. לא נורא. זה רק היה סימן לבאות. שוב, חזרתי לביתו של השומר ולחצתי על הכפתור שנמצא שם. מיד הגיעה מכונית של החברה המתחזקת את התעלה והאיש פנה אליי בצרפתית. אני עניתי באנגלית. הוא לא הבין אותי ואני לא הבנתי אותו, אך הוא בכל זאת פתח לנו את הלוק. נכנסנו ואבי נצמד יותר מדי לימין. נקשרנו כמו שלימדו אותנו, שער אחד נסגר והמים התחילו לרדת. פתאום דורית אמרה שבתוך הסירה יש רעידת אדמה והמצלמה שלי עומדת ליפול. תוך כדי זה דורית נפלה בעצמה וראיתי איך אבי נבהל. עוד לא ראיתי את דורית נופלת אך ראיתי שאבי נהיה לבן. ניסיתי להבין מה קורה פה וראיתי את כל הסירה נוטה על צידה כי פס גומי שנמצא באמצע הסירה נתקע על דופן הלוק. עם רצון לעזור לדורית שנפלה, לאבי שנהיה לבן, ולסירה הנפולה שלנו, החלטתי שהסירה יותר חשובה ובאמת דחפתי אותה בכל הכוח. נשמע בום כי היא נפלה כחצי מטר והיא התייצבה. אז ניגשתי לעזור לדורית שהתייצבה בינתיים קצת בעצמה. הגעתי לאבי להחליף אותו בחבלים והוא חזר להגה. לאחר היציאה מהלוק והסדרת קצב פעימות הלב, התחלנו לסדר את הסירה שהכל בתוכה התהפך. היו הרבה לוקים היום. הגענו עד HOCHFELDEN. היום לא כל כך צחקנו כי עדיין היינו מבוהלים ממה שקרה. מאוחר יותר התחלנו לצחוק גם על זה. עלינו על אופנינו ודיוושנו עד הכפר. בחוברת שקיבלנו היה כתוב שיש בכפר מבשלת בירה ששוות ביקור ויש סיור כל יום בשעה 14.30, אלא שבכפר לא שמעו על כך. יש אמנם מבשלת בירה, אך היא פתוחה לקהל רק בחודשים יולי ואוגוסט, והסיור נערך בשעה 14.00.
המשכנו בסיור בעיירה וראינו שלט של איזשהו מוזיאון. הגענו אליו והיה סגור כפי שאמרה הזקנה חסרת השיניים ששאלנו בדרך. המוזיאון הוא בית הכנסת ומופיעה כתובת בעברית מעל לדלת הכניסה, שכנראה מוצגות בו עבודות אמנות. חזרנו לסירה. הלוק הראשון אחרי העיירה לא עבד ושוב קפצתי לבקר את שומר הלוק. דיברתי איתו באינטרקום והוא פתח לנו את הלוק. דורית ואני ניסינו להכין ארוחת צהריים אבל כל רגע אבי קרא לנו: "לוק". שוב ושוב רצנו החוצה. כך נמשכה הכנת ארוחת הצהרים כמעט שלוש שעות עם הרבה מאוד לוקים בדרך. בסוף עגנו כבר לחניית לילה ב-BRUMATH ובשעה 17.30 אכלנו ארוחת צהריים. במקום בו עגנו עגנו גם זוג שוויצרים עם נכדם. הם נפגשו איתנו קודם לכן במספר לוקים. דורית ואני יצאנו לנו לטיול ערב נינוח ונטשנו קצת את אבי. פנה אליי השוויצרי ואמר שראה שצילמתי אותם בוידאו כשהם עקפו אותנו והוא היה רוצה לראות מה צילמתי. הזמנו אותו לבוא אלינו לסירה אחרי שנחזור מטיול הערב. מספר דקות אחרי שחזרנו הוא הגיע אלינו והזמין אותנו לקומזיץ. נענינו בשמחה להזמנה. מצויידים בבירה, מצלמות ו"חמסה" שהכינותי בעוד מועד בדיוק למטרה זו, הלכנו למדורה.
לו קראו ברונו, לה קראו אוגוסטה ולנכד מייקל. הסירה היא שלהם והיא עוגנת כדרך קבע ב-KEHL (לא רחוק מ-TRASBOURG ) ואיתה הם שטים בכל אירופה. לשניהם יש רשיון משיט והם חיים על המים בערך שמונה חודשים בשנה. האישה היתה די קרה אבל ברונו היה חביב ופיתחנו שיחה מאוד נעימה. הוא שאל על ישראל והופתע לשמוע שיש לנו חיים נורמלים בצל הפיגועים וההתנתקות. הוא היה בטוח שפה זה רק מלחמה ומדבר ושאנחנו נוסעים עדיין על גמלים. אבי הלך מיד לסירה והביא קטלוג של "מיני ישראל" (שבעבר עבדתי שם). הראיתי להם שיש לנו מדינה קטנה ומקסימה. אמרתי בצחוק שהייתי מכניסה למזוודה איזה אגם אחד ומפל אחד אז הוא אמר שזה בתנאי שניתן להם את הים התיכון ואת השמש שלנו. כנראה שהדשא של השכן ירוק יותר. כשהיינו עייפים ונפרדנו מהם, הגשתי לו את ה"חמסה" והוא כל כך התרגש וביקש שאני אכתוב לו איך קוראים לזה ומה המשמעות. היה ערב ממש מהנה.


יום ו' 10.6.05 – היום החמישי
 

עזבנו את המעגן והשיט עד כה עבר ללא הפתעות מיוחדות. עצרנו בעיירה VENDENHEIM להצטייד במזון. רכבנו על האופניים. אנחנו די מפתיעים את עצמנו ברכיבה, במיוחד לאור העובדה ששנים כבר לא עשינו זאת והכל עובר ללא תקלות מיוחדות. קנינו קצת דובדבנים, וטיילנו קצת בעיירה. ממש יפה כאן. ליד לוק מספר 48 ישנו גשר נמוך מאוד שהיינו בטוחים שהוא גשר מתרומם, אך להפתעתנו הוא זז הצידה. המשכנו בשיט וממש לפני לוק מספר 50 יש מעגן נחמד עם מים, חשמל ספסלים וגינה. יש ממנו אוטובוס לSTRASBOURG רק שאנחנו לא יודעים באיזה תדירות, לכן החלטנו להמשיך.

הגענו לפאתי STRASBOURG כשבדרך הפרענו את מנוחתו של דייג עצבני. המשכנו עוד קצת והגענו למעגן. זהו מעגן פרטי של הקלאב המקומי לסירות, ויש בו שישה מקומות לאורחים. חנינו בחניה מספר 6.
חניון מסודר: מים, חשמל, מקלחת בז'טון שעולה 2 יורו, ושומר. שער שננעל ונפתח רק לאורחים עם קוד סודי. את פנינו קיבל השומר העגלגל והנחמד שגר בסירה שבחניה 13. הוא הסביר לאבי קצת על העיר, נתן לנו מפה קטנה וסימן בה שתי מסעדות. הוא ציין שלא חייבים לשלם על השהייה במעגן אבל המועדון ישמח לקבל תרומה וכמה שניתן זה יהיה טוב. אבי הציץ קצת בפנקס הקבלות שהיה על השולחן (אולי במתכוון) וראה את הסכומים הנקובים, ולפיכך החלטנו לתת 30 יורו עבור שני לילות. אחרי התארגנות קצרה יצאנו לעיר. התחלנו לשוטט ואז אבי אמר שאם זכרונו אינו מטעה אותו, ממש קרוב נמצא המוזיאון האלזסי. הוא עוד לא סיים את המשפט וכבר נגלה לעינינו המוזיאון. החלטנו להיכנס. הוא פתוח עד 18.00 כך שעמדה לרשותנו שעה ורבע. המוזיאון ממש יפה. הוא בנוי כמו בית שחיים בו ולא כמו מוזיאון. מצוי בו גם בית כנסת קטן, שכן, עד היום מצויה בעיר קהילה יהודית די גדולה. אח"כ הלכנו לכיוון הסירות ששטות בתעלה ובנהר "איל". החלטנו לקחת שיט של שעה ורבע. ממש נחמד. היה מוזר להגיע פתאום ללוק ומישהו אחר עושה את העבודה. משהסתיים השיט הלכנו לנו בסמטאות לכיוון הקתדרלה והנה שמענו מישהי ששרה קטעי אופרה. מוקסמים מהקול הלכנו בעקבותיו. כשהתקרבנו ראינו שלישייה, שתי בחורות ובחור. בחורה אחת ניגנה על חליל צד, השניה על תופים ומי ששר היה לתדהמתנו דוקא הבחור.
לאחר מספר דקות של הקשבה לקול המדהים הזה, המשכנו לשוטט בסמטאות הציוריות תוך כדי צפיה בבתים מחושקי העץ כפי שכתוב בספרים. הבטן זמזמה והחלטנו שזה זמן טוב לאכול. נכנסנו למסעדה והזמנו את המאכל המקומי FLAMEN KUCHE. זה בצק אפוי על לבנים ועליו גבינות עם תוספות לפי בחירה כגון פטריות, נקניק, בצל ועוד... משהו שמזכיר פיצה רק ללא עגבניות והרבה יותר דק. שכחתי לציין שהלוקים מ-STRASBOURG והלאה הם לוקים שהמים עולים בהם ולא כפי שהיה לנו עד עכשיו – לוקים שיורדים בהם. לצורך זה צריך לטפס בסולם כדי להיקשר ולהפעיל את הלוק, וכמובן עליי מוטלת העבודה. סולם אף פעם לא הפחיד אותי, אך זה היה סולם רטוב וחלק ולא כל כך פשוט כפי שנראה מהצד.


שבת 11.6.05 – היום השישי


אכלנו ארוחת בוקר באחו על השולחן שליד הסירה.
השמש האירה לנו פנים, כפי שעשתה עד כה. יצאנו לסיור בעיר. תחנה ראשונה לשכת התיירות. נאמר לנו שהשעון האסטרונומי בקתדרלה עובד בשעה 12.30 וצריך לבוא 15 דקות לפני, כך שיש לנו זמן לשוטט בסמטאות. הגענו לכיכר קלֶבֶּר. תוך הצצה בחנויות וקניית מזכרות ועוד איזה ינשוף או שניים לאוסף הינשופים שלי, חזרנו לקתדרלה. ראינו שהכניסה הראשית סגורה ורק הכניסה הצדדית פתוחה. עולה 1 יורו להיכנס כדי לצפות בשעון. בשעות רגילות הכניסה חינם. בדיוק בשעה הנקובה התחיל השעון לזוז כמה סיבובים וזהו, נגמר. ממש מאכזב. חרשנו את כל העיר והגענו לגן הבוטני שגם הוא היה מאכזב למדי. משם צעדנו לפארק אורנג'רי. אחרי שליקקנו גלידה משובחת בכניסה לגן (לפי המלצת הקרובים מציריך) נכנסנו פנימה. פארק יפהפה עם אגם וגן חיות קטן ומקסים, שלא עולה כסף. בגן יש הרבה מאוד חסידות וכן על גגות הבתים בקרבת הגן.

שוטטנו לאיטנו בפארק ובסביבת האגם. מטופח ונעים. התקדמנו לכיוון גשר קנדי וראינו את הפסלים שעליו. המשכנו שוב למרכז העיר העתיקה והתיישבנו בקפה רואן. התיישבנו בחוץ ולפתע השמיים התקדרו להם והגשם החל לטפטף. נכנסנו פנימה והחל לרדת ממש מבול. הסוודרים, המעילים והמטריות נשארו בסירה כי בבוקר היה ממש חם. מסקנה: תמיד לקחת בתרמיל משהו חם ומטריה. לאחר שהגשם נרגע קצת, חזרנו לסירה להתלבש ולהצטייד בחצובות לצילומי לילה. לבושים במחלצות החורף שלנו, שמנו פעמינו ל-PETITE FRANCE (צרפת הקטנה). בחוץ גשם ורוח, אך חם בלב. תחילה הלכנו לגשר המקורה, בתוכו ראינו פסלים מפחידים ולא מתוחזקים. בלחץ של אבי עלינו לגג לעבר הפנורמה – מפתיע ויפה. בהמשך הלכנו לעבר מטרתנו הראשונה – "צרפת הקטנה". סמטאות ציוריות ובתים מחושקי עץ, ברבורים – אבא אמא וקטנצ'יק.
השמיים החלו להתבהר אט אט. נכנסנו למסעדה שהבעלים שלה אוסף ינשופים (נשמע מוכר?) לאחר צילומי לילה שעליהם אבי לא ויתר.
חזרנו לסירה והלכתי להתקלח במקלחות של המעגן תמורת ז'טון, אותו רכשתי בשני יורו.


יום א' 12.6.05 – היום השביעי


למרות מזג האויר הנאה, התחלנו את היום בעצב בגלל הידיעה שזהו יום השייט האחרון. כנראה שגם הלוקים היו עצובים ולא רצו להיפרד מאיתנו. כאשר נכנסנו ללוק 83, הדלת שלו לא נסגרה אף על פי שהתעסקתי מספר פעמים עם המוט הכחול שהיה הפעם ירוק. צלצלתי באינטרקום לשומר הלוק והוא הגיע ופתר את הבעיה. אחרי כן נסע ביזמתו ללוק 82 לראות שגם כאן הכל בסדר. משראה שהכל תקין נסע הביתה. כשהגענו ללוק 81 הלוק היה פתוח אך הרמזור הראה אדום בערך 20 דקות. שוב יצאתי לצלצל באינטרקום ושוב הגיע אותו שומר. הוא אמר שהלוקים בהמשך הדרך כבר לא באחריותו, אך למזלנו הלוקים בהמשך פעלו כראוי.
ככל שהתקדמנו העצבות נפלה עלינו. לא רוצים שזה ייגמר. אחרי שעברנו את כל הלוקים, אבי האט את קצב הנסיעה למינימום כדי למשוך את הזמן כמה שיותר. בדרך עברנו בתעלה תוך כדי שהיא עוברת מעל תעלה אחרת. פשוט גשר מוצף במים. מעניין.
אחה"צ הגענו ל-BOOFZHEIM והתחלנו לנקות את הסירה בתקווה שזה יספק אותם ולא נצטרך לשלם 60 יורו עבור נקיון.
במעגן פגשנו שני זוגות הולנדים. כששמעו שאנחנו מישראל, התחיל אחד מהם לשיר לכבודנו "הבה נגילה". הם דיברו עם אבי וניסו לפתור ביחד את כל בעיות הפוליטיקה בעולם. משנמצא הפיתרון, עלינו על האופניים ונסענו לעיירה לחפש מסעדה. ישנן בסה"כ שתי מסעדות. אחת – סתם פיצריה והשניה נראתה מכובדת יותר. נכנסנו והחלטנו לנסות את המנה האלזסית הטיפוסית שנקראת "שוקרוט" הכוללת הר של כרוב כבוש חם ומעליו כל מיני סוגי נקניקיות וחתיכות בשר מאוד שמנות ומספר תפוחי אדמה. היה מאוד טעים, אך זו יציקת בטון אמיתית. דורית הזמינה דג בלתי מזוהה ברוטב שמנת ופטריות, והיא ליקקה את האצבעות.
 

יום ב' 13.6.05 – היום השמיני והאחרון


מסרנו את הסירה שעברה בדיקה מדוקדקת לאחר שעברה נקיון פסח על ידינו, ואכן לא נתבקשנו לשלם עבור נקיון. עזבנו את BOOFZHEIM בכביש D-5 לכיוון דרך היין.


תודות

לא אוכל לסיים תיאור מסע נפלא זה בלי להודות ל:
בראש וראשונה, לחברת "תשוט" ולחברי הצוות הנפלא שלה, שעזרו לי בבחירת המסלול והסירה, ובייעוץ נכון,
לתחנות ההשכרה וההחזרה בצרפת, על הטיפול הטוב והמסור,
לבעלי אבי, שהשיט את הסירה לאורך כל הדרך בבטחה וכמעט ללא תקלות,
ולהוריי היקרים, שעזרו בהכנת יומן זה.