יומני מסע

שיט נהרות באירלנד - בנהר השאנון

מאת ד. אבי גיא

אוגוסט 2007



שיט נהרות באירלנד -  בנהר השאנון

אין כמו פאב אירי כדי להשיל מעליך את משא היום-יום ולחלוק שעה נעימה
עם אנשים שאת חלקם לא הכרת כלל. באירלנד, בכל רחוב הכי נידח ברחבי הרפובליקה, תמצאו את הפאב השכונתי, בו מדסקסים כולם רכילות מקומית, כדורגל ולעיתים רחוקות גם פוליטיקה.
הבדיחה אומרת, שעל כל שני אירים יש שלושה פאבים.

 

מבשלת השיכר 'גינס', המשתרעת על שטח ענקי בתוככי דאבלין, נראית כאילו שהעיר בעצם הוקמה סביבה. היא מייצרת מדי יום לא פחות מארבעה מיליון ליטר בירה, מה שלא הופך את האירים לאומה של שיכורים. להפך, אירלנד הזעירה היא מעצמה תרבותית שהוציאה מתוכה לא פחות מארבעה זוכי פרס נובל לספרות, כולל ג'יימס ג'ויס הענק. בכל פאב המכבד את עצמו תלוי שלט המציג שורה ארוכה של יוצרים איריים מהוללים. כל ילד כאן יודע לצטט מברנרד שואו, ייטס, אוסקר וויילד, ג'ויס ואחרים.

כל משפחה יכולה. לאחר ביקור קודם באי הירוק, שהותיר טעם של עוד, קיבלתי את הצעת חברת 'תשוט', העוסקת בהשכרת יאכטות וספינות ביעדים שונים, להפליג ביאכטה פרטית בנהר השאנון, שנמתח לאורך 258 קילומטר של דרכים ימיות יפות להפליא.

שאנון הוא הארוך בנהרות אירלנד ובריטניה בכלל. לשמחת חובבי הטבע, אין בו כלל תנועה מסחרית ומימיו נותרו בלתי מזוהמים, ממש כמו לפני אלף שנה, בעת שספינות ויקינגיות חדרו לנהר, בדרכן למסעות שוד בכפרים הקלטים הקדומים.

הפלגה בת שבוע, בעיקר אם אתם בני מזל והשמש זורחת בין העננים, היא תענוג פסטורלי. במהלך השיט באוויר הצח מתגלים מפרצים שגבם כרי דשא אינסופיים, בהם רועות באחו כבשים ופרות. עלינו על הספינה שלנו, Crussider 33, בעיירה Killaloe, צפונית לעיר Limerick. המסלול נמשך שבוע, במהלכו עוגנים כל ערב בעיירה אחרת.

קורס מזורז בן כמה שעות הופך אתכם לימאים מקצועיים עם קבלת כלי השיט. אין חשש, זה לא מסובך. כל משפחה עם קצת תושיה יכולה לשקול חופשה בלתי שגרתית כזו, כל עוד לא מדובר בחבורה חריגה של בעלי ידיים שמאליות. לומדים איך לקשור את היאכטה למרינה, איך ממלאים מים במכלים, איך מנווטים אותה באגמים ובנהר, וזו פחות או יותר כל התורה. המסלול נהיר למפליגים והכל כתוב בספרון הניווט. נותר רק לעקוב בעירנות אחר סימוני המצופים בנהר ובאגמים, כדי שלא תיקלעו לסבך הקנים שבצידי המסלול.

מהאגם לנהר

עיקר הכיף בהפלגה הוא עצם ההתנהלות על גבי ספינה, תוך הצטיידות במצרכי אוכל המאפשרים השתוללות קולינרית של שפים חובבים. מותר לשוט בין 7 בבוקר ל-6 אחר הצהרים, כך שנותר זמן למכביר לטיולים באתרי התיירות השונים לאורך מסלול השיט. אפשר לשכור אופניים ולצאת לטיולים בטבע באזורי המרינות בהן עוגנים במהלך השבוע, לבלות בפאבים מקומיים ולבהות בלהקות של ברבורים לבנים, הממתינות במעגנים לשאריות האוכל של הספנים.

בנקודת המוצא, Killaloe, יש מרכז היסטורי המוקדש לאירלנד הקלטית. הוא כולל פרטים  לא מעטים, על התפתחות התובלה הימית בנהר שאנון, ששימש בעבר עורק תחבורה חשוב. לא הרחק מהעיירה שוכנת העיר בלינה, על גדת נהר מוי. בעיר מבחר גדול של פאבים, מסעדות ומועדוני לילה, אבל המיוחד בה הוא בריכת סלמונים, Ridge Pool שמה: החלום הרטוב של כל חובבי דיג הסלמון. אין סיכוי שתצאו מכאן בידיים ריקות. עוד אטרקציות: חורבות מנזר עתיק, הקתדרלה המקומית והכנסיה הפרסביטריאנית, בה מצאו מקלט פליטי הרעב הגדול שפקד את אירלנד בשנים 1849-1845, אסון שגבה רבבות קורבנות.

מתחת לגשר הנפתח

התחנה הבאה - עיירה קטנטונת בשם Mountshannon. מסלולי ההליכה והאופניים לצד אגם דרג מפתים במיוחד. רק שמזג האוויר ההפכפך לא ישבש לכם את התוכניות.

למחרת, בהתאם לקטעי ההפלגה המומלצים בחוברת שקיבלנו, משכנו כמה שעות טובות במים כדי להגיע ללינת לילה בעיירה היפהפיה טריגלאס. רק כמה עשרות משפחות חביבות מתגוררות כאן, והפאב נראה כאילו יצא מספר אגדות ילדים. רק מה, על האוכל לקחו מאיתנו בדיוק כמו שגובים במסעדת יוקרה עירונית.

עם שחר חצינו לעברו השני של אגם דרג, תוך כדי חיפוש הכניסה לנהר עצמו, הנשפך לאגם במקום הנקרא פורטומנה. מצודה עתיקה נותרה במקום כשריד למכלול המבצרים שהגנו בעבר על הכניסה לנהר.
באתר הזה נטוי גשר שיש לעבור אותו בזהירות. הוא נפתח מדי פעם כדי לאפשר מעבר לספינות במעלה ובמורד הנהר בזמנים קבועים במהלך היום. כדאי תמיד להגיע לקראת אחד ממועדי הפתיחה, כדי שלא להיתקע שעות מיותרות בהמתנה לפתיחה המחודשת של הגשר.
מהגשר מצפינים במעלה השאנון האיתן, שרוחבו מאפשר מעבר ספינות ויאכטות משני הכיוונים במקביל. בעוד שההפלגה באגם דרג עצום הממדים היתה לא בדיוק נינוחה, בשל חוסר ניסיוננו ועקב הגלים הגבוהים לעיתים, הרי שבנהר עצמו חווינו שיט שכולו שלווה. גם לקברניט התורן נותר די זמן ליהנות מהנוף.

שומר הסכר משגיח על המים

לאורך ההפלגה בנהר נתקלים מדי פעם באיים ירוקים שיש להקפיד לעקוף אותם, כדי שלא תיהפכו בעצמכם לאי ירוק בצמחיה הסבוכה של שולי השאנון. חוויה אחרת שממתינה לכם היא מעבר בלוקר (Lock) במקום הקרוי Meelick.
את מסלול השאנון, כמו גם נתיבי שייט פנימיים אחרים באנגליה ובצרפת, חורצות תעלות מלאכותיות שנחפרו לפני דורות ושימשו לתובלה ימית. באותם ימים נהג צמד סוסים למשוך את הספינות במעלה ובמורד התעלות. נתיב השייט עולה ויורד הרים וגבעות, וכדי לשמור על מפלס מים ישר, שמאפשר הפלגת ספינות ויאכטות, נבנו סכרים המאזנים את גובה מי הנהר. הספינות נכנסות למעין תא-מים שבין שני סכרים, ואז נסגר הסכר שמאחורי הספינה.
לפי כיוון ההפלגה, ממלאים או מרוקנים את המים בתא הסכור, כדי להתאימם לגובה הנדרש להמשך השייט. פתיחת וסגירת הסכר מבוצעות על-ידי שומר הסכר (Lock Keeper), שתמיד ישמח לקראת טיפ קטן.

אטרקציות נוצריות ומקומיות

תחנתנו הבאה, Banagher, נמצאת בחבל ארץ הקרוי Offaly, שלא פחות מ-1,400 תושבים מאכלסים אותו. גם המקום הזה שימש את הוויקינגים בעבר. כאשר נפתח הלוקר הגדול ויקטוריה, לא הרחק משפך השאנון לאוקיינוס האטלנטי, והתאפשר מעבר ספינות גדולות בנהר, מהגרים אירים רבים יצאו מכאן לחפש את מזלם בניכר. גלי ההגירה הביאו לכך שיותר אירים חיים היום מחוץ לתחומי אירלנד עצמה.
Banagher מושכת עשרות אלפי תיירים בשנה בגלל אתר Clonmacnoise שבסביבתה - אתר נוצרי שנוסד במאה שישית לספירה בידי הקדוש St. Ciaran. במקום שרידים של קתדרלה ולא פחות משמונה כנסיות, שלא לדבר על שלל צלבי אבן ענקיים וייחודיים בצורתם. כאן, יותר משאר בכל מקום אחר ברחבי אירלנד, יש שרידים לתחילת התפשטות הנצרות באי. אם אתם מלווים בילדים, מחכה להם טיול על גבי רכבת תיירותית לאורך תשעה ק"מ של אטרקציות מקומיות.

אתר תיירות אחר בסביבה הוא מצודת ביר (Birr), ששימשה במשך שנים כמרכז מדעי אירי ובה מוקם ב-1840 הטלסקופ הגדול ביותר בעולם אז. גם היום ניתן להתבונן דרכו בגלקסיות מרוחקות. מסביב למצודה פורחים גנים מהיפים באירלנד, כולל עצים וצמחים נדירים, מפלי מים ואגמים קטנים. ועוד איך שווה ביקור.

למחרת המשכנו להצפין ועצרנו ללינה בעיר Athlone, שמציעה למבקרים מבצר דרמטי השולט על העיר כולה וביקור מעניין ברובע העתיק, שהשתמר בשלמותו. באת'לון לא מעט תערוכות ומיצגים על ההיסטוריה שלה ועל דמויות כמו המשורר גולדסמית והטנור ג'ון מק'ורמק, שצמחו בעיר הזו שעל גדות השאנון.

בחזרה לקרקע מוצקה

עם בוקר התחלנו להפליג בחזרה לנקודת המוצא, אלא שלקראת הפריצה לאגם דרג דווחנו על סערה הממתינה לנו בדרך. העדפנו לעגון במרינה הצמודה לכפר החמוד Drominer, המתחבר בגשר ציורי לאגם טיפאררי. האזור כולו נקרא דרך הברבור, או בשמו הקלטי Slieala. להקות הברבורים העצומות שהתאהבו באזור הם המקור לשם. לתיירים מזדמנים מוצע מסלול מיוחד בעקבות הברבורים, בשטחי טבע קסום המתקשרים להיסטוריה ולמיתולוגיה האירית.

הסערה המובטחת לא איחרה לבוא אבל אנחנו צפינו בה בשלווה יחסית, קשורים היטב בתוך המעגן המוגן, בעוד גלי האגם הסוערים חובטים בעוז בכמה מהסירות שבעליהן לא הקפידו לקשור אותן כמו שצריך. למחרת זרחה השמש על הנהר והאגם, ובתום הפלגה של שבוע חזרנו, בצער רב יש לומר, לחיים של עכברי יבשה.