יומני מסע

הפלגה בנהר לוט בדרום צרפת

מאת דני שוורץ

ספטמבר 2008



הפלגה בנהר לוט בדרום צרפת

 ציירו לכם תמונה כפי שראה אותה קלוד מונה: נהר רחב כחול או ירוק עמוק, עיירה ציורית ובה מגדל כנסיה וטירה השולטת עליה. במרכז התמונה הוסיפו סירה לבנה, משייטת בנהר, על סיפונה שולחן ועליו בקבוק יין אדום כהה מיינות אזור בורדו. כעת הוסיפו אתכם לתמונה, והפיחו בה חיים. זה מה שהרגשנו במשך שבוע על הנהר.

 

עקבנו בדריכות אחרי האישה שהלכה ברחובות קאהור (Cahors), נושאת בידה סל נצרים מעוצב. הליכתה היתה בטוחה ונמרצת משל לא הבחינה כלל בשני זוגות העיניים שליוו אותה במסלול הליכתה. צלצול הטלפון הסלולרי אצל אחד מאתנו גרם להסחת תשומת הלב מן האישה, שהלכה לאיבוד באחד הרחובות הקטנים הסמוכים לנהר לוט שבדרום צרפת. סיימנו מהר את השיחה והמתנו לבאות.
מהר ! קראתי לאישתי – הנה עוד אחת !
באנחת רווחה המשכנו בעיקוב אחר האישה השניה, שבדומה לראשונה, נשאה גם היא סל נצרים נאה בידה. לאחר מספר פניות ימינה ושמאלה הביאה אותנו למחוז חפצנו: השוק השבועי בעיירה קאהור, עיר המחוז החשובה והציורית שנהר לוט מקיפה משלושה כיוונים.
כל זאת מכיוון שאיננו דוברי צרפתית והצרפתים, כמובן, אינם דוברי שפה אחרת מלבד צרפתית, ונסיון לשאול מישהו על הדרך לשוק המקומי עלול לגרום למפח נפש. חוץ מזה, אנו הגברים אף פעם איננו שואלים מישהו.

שייט בנהר דומה עבורנו לכפתור ה- Reset שבמחשב. כמוהו, הוא מסלק את כל השגיאות המצטברות וגורמות עומס מיותר בראשנו. חווינו זאת כבר פעמיים – פעם בצרפת ופעם באירלנד תמיד בעזרת "תשוט" .
הפעם בחרנו בעזרתם את נהר הלוט הנמצא דרום מזרחית לבורדו, בחירה שהתבררה כמוצלחת ביותר. שמיעת השם "בורדו" כבר מעלה בדמיוננו דמות צרפתי כרסתן וסמוק לחיים, האוחז גביע יין אדום כהה ריק למחצה, והפלגה בנהר קסום באיזור – גורמת לנו קריסת מערכות טוטאלית.

אל נקודת היציאה הגענו ברכב שכור. העדפנו לשכור רכב לכל התקופה למרות שבשבעת ימי ההפלגה המתין לנו בחניה חסר מעש. נראה לנו עדיף על פני נסיעה ברכבת ולאחר מכן במונית עם המזוודות וחוסר ידיעת השפה. ההגעה ברכב אל נמל היציאה היוותה טיול בפני עצמו .

בנמל היציאה – Douelle הכולל "טרמינל" מפואר ובו מזח ברוחב של 6 מטרים, חיכתה לנו הסירה, HA-PENNY – ביתנו למשך השבוע הקרוב .
תדריך קצר מאריקה ( באנגלית ) ויצאנו לרכוש את מזונותינו במרכול הקרוב. למה לעזאזל הכל נראה כאן יותר נאה, יותר מסודר, יותר שליו, יותר אדיב ? למען ההגינות – גם יותר יקר.

נהר הלוט, רחב, עשיר מאד בצמחייה, מוקף צוקים וטירות ומספר הסירות בו מועט יחסית. מזג האוויר באמצע ספטמבר אידיאלי. הסכרים ("לוקים") מתופעלים עצמאית על ידי הנוסעים ולכן איננו תלויים באף אחד . ( שייט בתעלות המלאכותיות מחייב המתנה ליד ה"לוק" במידה והגעתם אליו בזמן הפסקת הצהריים).
הלוט הוא נהר רחב, בשונה מן התעלות של צרפת. פיתוליו רבים ושתי גדותיו מאפשרות עגינה בהרבה מקומות. היינו שניים בלבד על הסירה וחווינו הרפתקאות, טיולים רגליים ובאופניים, ורומנטיקה במיטבה.
ציירו לכם תמונה כפי שראה אותה קלוד מונה, נהר רחב כחול או ירוק עמוק, עיירה ציורית ובה מגדל כנסיה וטירה השולטת עליה. במרכז התמונה הוסיפו סירה לבנה, משייטת בנהר , על סיפונה שולחן ועליו בקבוק יין אדום כהה מיינות אזור בורדו .
כעת הוסיפו אתכם לתמונה, והפיחו בה חיים. זה מה שהרגשנו במשך שבוע על הנהר.
הסירה עצמה, צריכה להיות מעט יותר מרווחת מאשר מספר הנוסעים האמיתי המתוכנן. מעבר לכך, יש בסירה כל הדרוש, כמובן במגבלת מקום. שכחו ממקלחת משותפת, ומי שרגיל לישון בפישוט איברים ילמד כאן לשנות את הרגליו. השרותים פועלים בצורה שונה ממה שאתם מכירים, אבל יעילה למדי.
מוסיקה טובה תמיד עוזרת וברוב הסירות תמצאו רדיו דיסק שיאפשר לכם לשמוע את אריק איינשטיין יושב על המים במקום אחר. לקחנו המון חומר קריאה, אבל שום דבר לא ישווה למראות הנוף, הצוקים והטירות, לאורך המסלול, ולכן הגענו לסיום לא מאמינים שבעצם לא פתחנו ספר.

 גם אם לא היינו מטיילים הרבה ברגל או באופניים, פתיחת וסגירת הלוקים לזוג בלבד, היא מלאכה פיזית לא מבוטלת, בייחוד אם הגעת ללוק והוא סגור מכיוון ההגעה !  עליך יהיה לעגון לפני הלוק, לגשת לדלתות הרחוקות, לסגור אותן, ולפתוח את הקרובות תוך כדי מילוי או ריקון המים – תלוי אם אתה במעלה הנהר או במורדו . לאחר מכן יש לכניס את הסירה ללוק, לסגור מאחוריה את הדלתות ולפתוח את הקדמיות. כל פתיחה או סגירת דלתות מחייבת תפעול דלתות משנה בדלתות הראשיות המנקזות או ממלאות את המים. אנו מדברים על דלתות ברזל במשקל של מספר טונות העומדות בלחץ גבוה של מים ומופעלות על ידי ידיות גלגלי שיניים. אל דאגה - התפעול איננו מסובך, אך זה המקום לשלוח חזרה לסירה את אלו שהגב מציק להם.
הכפרים לצידי הנהר נפלאים, ציוריים ובכולם תמצא רחוב ראשי אחד לפחות ובו בראסרי אחד, בולנג'רי אחד וחנות יינות אחת - זה כל מה שצריך. אם חסרים לכם עיתון יומי, טלויזיה, קולנוע או מרכז קניות – טעיתם בגדול בבחירת סוג הטיול.
ההפלגה בלוט היא מן הסוג של הלוך ושוב. לדידי, אפשר היה ללכת ולשוב עוד פעמים רבות. בקצה המסלול, נמצא איזור צוקים בלב עמק קדום, ליד הכפר סן-סירק-לאפופי (St. Cirq Lapopie)...(רק מן השם אפשר לחבר שיר...) זו הזדמנות מצויינת לחלץ עצמות – הכפר נמצא בראש הצוק, ואפשר למצוא בו קרמיקה מקומית, מסעדה או שתיים וכמובן את השאטו (טירה) החולש על כל שפלי הרוח ומשלמי המיסים. בעלותכם במעלה הדרך אל השאטו, מתחוור לכם מקור האימרה " שתה ואכל כי מחר נמות ."

אין טעם להשכים קום לפני 8 בבוקר ! הברווזים, השמש והבאגטים לא מופיעים לפני השעה 9. מי שבכל זאת יקום ( בשקט בבקשה ) לפני כן, יחזה על פי רוב בערפילי בוקר מרחפים מעל המים ומסיפים נופך מסתורי לנהר. הוא יכול בינתיים להרתיח מים, לחתוך סלט ירקות וללכת לבולנג'רי הרחוק יותר (הקרוב עדיין סגור) ולקנות "דו באגט" . אחד אף פעם לא מספיק. חוץ מזה צריך לדאוג גם לברווזים.

אפשר גם להשליך חכה למים. השליכו אותה כולה למים, כי דגים צריכים לחיות גם כן. ואם בכל זאת תתעקשו לדוג, יש לקבוע מראש מי מנקה את הפייק או הטרוט. הכי טוב לשחרר את הדג חזרה למים. זה עושה טוב על הנשמה, ועוזר לדייגים המקומיים המסתתרים מתחת לסבך במקומות בלתי אפשריים.

לאט לאט יש להתעורר ואם קר ניתן להדליק את תנור האפיה הפועל על גז שיפשיר את עצמותיכם הקפואות. אלו יהיו הפעולות ההכרחיות האחרונות שלכם למשך היום. כל השאר הוא רשות בלבד.

תפעול הסירה אינו מסובך. אחרי שעה של תרגול כל אחד יחוש כיורד ים מנוסה. אין קלאץ' ואין וינקר. אין ברקס ואין הילוכים. רק קדימה ואחורה. כן , ואין רמזורים, פקקים או שוטרי תנועה. החוקים הם בסיסיים ופשוטים.
כדאי שיהיה לכם כרטיס זכרון גדול במצלמה, כי רוב הזמן תרצו לצלם את הנופים המדהימים שסביב. כדאי להצטייד במתאמים שונים להטענת הסלולרים או המחשב. אבל שוב, אין זה הכרחי .
מי שיש בו סקרנות לנופי מים, ירק, סבך המסתיר המון חיות ( אל דאגה – אין נמרים בצרפת), דגים, צוקים ושאר שכיות חמדה טבעיות – לא ירצה לעסוק במשהו אחר. כפי שהזכרתי - לקחנו עמנו מראש חומר קריאה  שחשבנו שיתכלה מהר, אבל לא פתחנו ספר (ועם גרוסמן הסליחה ).

בטח תשאלו – כמה זמן אפשר לשבת על הסיפון ולהתבונן בירוק ובכחול ? ובכן התשובה לא ברורה – בטוח שהרבה יותר מאשר השבוע המקובל. ובאשר לנו – השארנו את ליבנו הדואב שרוע על הסיפון בנהר לוט.

מספר עצות לנוסע הנבון שבוחר בשיט נהרות בנהר לוט ( כמובן בסיוע "תשוט"):

  • שבוע זוגי יכול להיות ירח דבש אמיתי לזוג רומנטי. הוא יכול גם להוביל ישר למדרגות הרבנות – משום שאין אפשרות לברוח בעת הצורך יותר מאשר קצה הסירה, וגם זה מאד קרוב. מי שיודע להסתדר עם בן זוגו בצורה אינטנסיבית במשך שבוע – הנאה צרופה.
  • ואם יש לכם זוג חברים קרוב שעדיין חושב שהוא רוצה בקרבתכם הצמודה למשך ימים מספר ( יכול להיות שאחרי שבוע התמונה תהיה שונה), הרי שהעלות הכספית תהיה הרבה יותר נמוכה. גם המטלות יתחלקו בצורה נוחה יותר .
  • למען הנוחיות אפשר לשכור רכב למשך כל התקופה כי הטירטור בהגעה בתחבורה ציבורית מול הגעה ברכב שכור, אפילו קטן, וחזרה לנמל התעופה – שווה. על אחת כמה וכמה אם אתם יותר משניים.
  • אין דיאט בצרפת. אפילו המים עתירי קלוריות ... לעומת זאת – רוב הצרפתים עוסקים בפעילות גופנית, ובטיולים ולכן השמירה על הגזרה איננה משימה בלתי אפשרית.
  • קחו אתכם אופניים, ונצלו כל רגע אפשרי לדווש. הנהג הצרפתי מכבד מאד את רוכב האופניים ולא יגרום לו שום תחושה של חוסר נוחיות, או פחד, כמו במקומות חסרי תרבות אחרים שאנו מכירים. בנסיעה באופניים בכביש צר, איש לא יעקוף אתכם בפראות, ואם יצפור הרי זה כדי להזהיר אתכם .


ואם עדיין יש לכם שאלות או ספקות – אל תהססו לשאול .

דני שוורץ