יומני מסע

שייט בבורגונדי - צרפת

מאת דליה אלסר

יולי 2009



 שייט בבורגונדי - צרפת

יום ו : ת"א – פריס – Gray

יום ארוך ומייגע מאוד. אנחנו טסים בשלוש אחר הצהריים ומגיעים לפריס קצת אחרי שבע. שוקי הנהג עדיין לא הגיע לשדה התעופה.
מציע לנו לחכות לו בקפה שליד הכניסה. על הקפה לא נדבר... הוא מחוויר לעומת הרכב שבו שוקי מגיע. אנחנו שמונה אנשים. שוקי מגיע בפולקסוואגן שיש בה 6 מקומות כולל זה שליד הנהג. אבל זה שליד הנהג תפוס בחבר שלו.
אז ככה המצב – אנחנו נדחקים שמונה אנשים על ששה מקומות וזה אומר שחלק מאיתנו יושב על חורים שאנחנו ממלאים בהצלחה חלקית בציוד שלנו שבלאו הכי אין לו מקום מאחורה.

הנסיעה לגריי כוללת שתי עצירות קצרות ונמשכת חמש וחצי שעות. שוקי הבטיח לנו שייקח אותנו למסעדה בדרך בערך שעה אחרי שנצא מפאריס. השעה הופכת לשעתיים, ואחרי שלוש שעות אנחנו עוצרים בחניון דרכים שבו הכל סגור ומוטב שכך כנראה.. אנחנו קונים במחיר מופקע בפיצוציה סנדביץ' בטעם זוועתי ושותים מרק מהמכונה – בשלושה יורו וחצי.. האם זו צרפת? ואיפה הכמהין וכבד אווז? ומה עם יין? ולמה אין טארט פטל קטן?
במקום זה אנחנו שרים שירי מולדת והחבר של שוקי עונה לנו בקול ערב ב'עלי שלכת' של איב מונטאן... זה נראה יותר כמו ערב בגאנקי עם עינת שרוף מאשר חופשה חלומית בצרפת הרחק מההמון הסוער. נהג פרח' עם החבר הזמר שלו ..סנדביץ' בטעם נקניק יחיעם ומכונית שמזכירה את הבדיחות על תאונה עם פיג'ו מודל 89 שבה נפצעו עשרים פועלים מהשטחים..

אבל בסופו של דבר אנחנו בגריי.
השעה היא אחת וחצי לפנות בוקר, המלון "פר לה שבאל" הוא מאוד מאוד מאוד צרפתי.. זאת אומרת – הריח של סיגריות גולואז שספוג בשטיחים בוילונות ובשמיכות.. הדקורציה.. זה נראה מאוד מבטיח – אנחנו סוף סוף בצרפת !

עצות ליום הראשון:

  • סבלנות – זה יעבור וזה שווה את המחיר
  • פר לה שבאל – הוא המלון הקרוב ביותר למרינה וכדאי מאוד ללון שם, למרות ריח העישון. המחיר גם הוא מאוד נוח – 55 יורו ללילה.
    טל' (קידומת 012 / אחרת) 03846543255 - 33
  • חוש הומור


שבת : Mantoche - Gray
כותרת היום – דובדבנים ועופות צלויים על נהר הסון

אנחנו פוקחים את העיניים לבוקר רענן וקריר. מעבר לכביש כבר מתארגן שוק קטן של שבת. אנחנו עם קפה לא משהו וקרואסון בינוני, קצת חמאה וריבה – אבל אל תדאגו קוראים יקרים – כל זה עומד להשתנות תוך שעה ואיזה שינוי!

Gray היא עיר לא גדולה, אבל יש בה שוק שבת קטן ומתוק ממש מול המלון שלנו. כל יצרן ויצרנית עומדים שם עם הסחורה המשובחת שלהם – לא הרבה – אבל הכל משופרא...
עובר עלינו בוקר של הצטיידות שמחה – אנחנו קונים כל מה שרואות עינינו – גבינות זוחלות, גבינות קשות, צהובות ולבנבנות, גבינות עזים וגבינות עם עובש, דגים מוחמצים ונקניקים אתם יודעים.. ושני עופות צלויים על שיפודים וצנוניות ושעועית ועגבניות , ודובדבנים אלוהיים ממש..ומה שחסר - משלימים בסופרמרקט – משקאות ולחמים שמן זית ויין . את היין אנחנו מקפידים לבחור בעזרת גברת קשישה ונחמדה עד מאוד שעוזרת לנו לבחור נכון – אליגוטה מסוג טוב (אליגוטה – שם שכדאי לזכור -יש המון יצרנים וסוגים – כדאי לבחור את היותר יקרים – בששה או שבעה יורו לבקבוק).
את הכבודה כולה אנחנו מאפסנים במקרר במשרדי חברת "Le Boat” . האנשים במשרד נחמדים ומסייעים. אנחנו כבר מתגעגעים לסירה שלנו – אבל היא עדיין לא מוכנה , סיור בסירה זהה מלמד אותנו שהפעם זה לא שוקי, ואין מה לדבר על פיג'ו 89... Magnifique היא אכן כשמה – נפלאה! ארבעה תאי שינה נוחים ונעימים עם שירותים צמודים, סלון מרווח מטבח גדול ומאובזר להפליא כולל כלי אוכל יפים, תנור וכיריים ומשטחי עבודה גדולים, סיפון עליון שמאפשר לכולנו לשבת בנוחות מירבית.

מכיוון שהסירה תעמוד לרשותנו רק בשלוש אנחנו יוצאים לתור את העיר. ואחרי סיבוב לא ארוך נפגשים במקרה (המקרה הזה – יקרה לנו כל הזמן – כל הדרכים מובילות אל בתי הקפה..)בקפה שבפינת הרחוב הראשי. ככתוב בכל ספרי ההדרכה– יש שם רק קפה ואנחנו משלימים בעוגות שקונים בפטיסרי (חנות למאפים מתוקים !!) שבאותו רחוב. אנחנו טועמים בפעם הראשונה את הטרטלטים הקטנים עם פירות היער והתפוחים, את האקליירים בטעם קפה ושוקולד, ואת מאפי העלים עם האגוזים, ואחרי שהם נגמרים הולכים להביא סיבוב שני..

ובינתיים כבר שתיים בצהריים ומכיוון שהיום קצר וברור שהיום לא נגיע למסעדה כי נצא מאוחר ונגיע רק עד Mantoche שהוא כפר קטן, אנחנו מחליטים על פיקניק בדשא שליד הנחל.
העופות הצלויים מתבררים כקניה מוצלחת ביותר, ועם בירה ובגט טרי, דשא ירוק ופרחים מי צריך יותר?
בשלוש וחצי אנחנו בסירה לתדרוך שלוקח בערך שעה. הבחורים לומדים, הבחורות מסדרות את המטבח ובשעה טובה אנחנו יוצאים לדרך ועוברים את הלוק הראשון איך אמר המדריך שלנו? "אחרי שתעברו את הלוק הראשון – יתחיל הטיול.." בבת אחת נרגעים הלחץ וההמולה של ארגונים וסידורים – הנהר רחב, הגדות ירוקות, מזג האוויר קריר ובהיר. ברבורים שטים איתנו על נהר הסון (Saône), וסירות שטות מולנו ועליהן אנשים שכמונו עסוקים בעיקר בשתיית יין או בירה ואנחנו מנופפים להם יד או שהם לנו, לאות שאנחנו כמוהם חברים במסדר המאושרים שאין להם דאגה בעולם מלבד השאלה האם יהיה זה בגט או בריוש?

קצת לפני Mantoche אנחנו פוגשים בזוג עלמות בצרה.. העלמות תקועות בבוץ על גדת הנהר.. יגאל מפעיל את כישורי החילוץ שלו ואחרי ניסיון שלא צולח למשוך מהחרטום הוא זורק חבל לירכתיים והחילוץ מושלם בהצלחה ואנחנו זוכים לנשיקות אוויר ומבטי הערכה והתפעלות שמנפחים את חזות הבחורים שלנו..

בשש אנחנו עוגנים ברציף של מנטוש. לא בלי התרגשות. ישנה הקבוצה האוסטרית וישנו הזוג הגרמני ואין מקום.. מי הוא האיש הטוב בסיפור ומי הרע? כמו תמיד – הגרמני הוא האיש הרע והוא מאד מאוד מאד כועס..
זה נשמע כמו בדיחה גרועה על אוסטרי גרמני וישראלי שנפגשים ברציף במנטוש... בכל אופן – אחרי חילופי דברים קשים והתייעצויות כלליות ואחרי שכל הרציף חותם על עצומה נגד הגרמנים, אנחנו מצליחים להיכנס לעגינה.
האוסטרי הוא גיבור היום! גם מחר נפגוש אותו ושוב – הוא יחלץ לעזרה..

הכפר סגור. שבת היום ומלבד הבר המקומי שבו אנחנו שותים יין ( הלבן הוא זה שמנצח) אף אחד לא מטריח את עצמו בענייני עבודה או מסחר. אף אחד גם לא מדבר מילה מלבד צרפתית, לא שצריך יותר מדי – קפה , וין רוז' או וין בלונד... יספיקו לצורך האינטראקציה החשובה...בתוספת כמה חיוכים זה מספיק אפילו כדי שאחת מהנוכחות תקטוף עבורנו זר של ורדים אדומים מהשיחים שפורחים בגינת הבר ,הורדים יקשטו את שולחן הסלון שלנו במשך כל המסע..
 

עצות לשבת:

  • השוק של שבת נפתח בעשר . כדאי לקנות בו מוקדם. למרות שלכאורה הוא פתוח עד אחת, כבר בשתים עשרה חלק מהחברים מתקפלים. אפשר לאפסן את הקניות במשרדי חברת ההשכרה, וגם במלון הסכימו לאפסן את הדברים הרגישים במקרר שלהם.
  • הסופרמרקט שקרוב למרינה פתוח כל היום בשבת – ואפשר לקחת את העגלה למרינה ולהחזיר אותה אחר כך.
  • Gray עירה נחמדה, יש בה הכל, הרובע העתיק שווה טיול של שעה/שעתיים, במיוחד כי שם נמצא בית הקפה והפטיסרי המדובר.
  • זה היום לתכנן פיקניק – על הדשא מול הנהר או אחר כך בסירה – על מסעדה אין מה לבנות ביום הזה , אלא אם כן רוצים לאכול ארוחת צהריים בגריי וזה אומר בין שתים עשרה וחצי לשתיים. אחר כך סגור!
  • אופניים התבררו לאורך המסע כרעיון מאוד מוצלח. נוח לאפסן אותם על הסירה והם יעילים כמעט בכל מקום ומאפשרים לחסרי המנוחה שביניכם לטייל קצת יותר במקומות העגינה וגם בחניות הביניים.
  • בצרפת כמו בצרפת – מותר לקנות מאפים בפטיסרי ולהביא אותם איתכם לבר או לקפה שבו לא מוכרים דבר מלבד שתייה. אנחנו תמיד שאלנו אם מותר – ותמיד היה מותר...
  • עגינות – ברוב המקומות הנחמדים המעגן מלא. רוב הסירות מגיעות מוקדם. צריך לקוות ולהסתדר איכשהו. אנחנו היינו לפני העונה. בעונה צריך לקחת בחשבון תכנון שונה של לוחות זמנים..


יום א' : Auxonne - Mantoche
כותרת היום – לא מוכרחים ב-Auxonne

ב- Mantoche  אין כלום – ככה כתוב בפיילוט בוק ובמקרה הזה זה אפילו נכון – מה שכן – האוטו-לחם האדום הקטן שהובטח, מגיע לדשא שליד הרציף בסביבות שמונה וחצי. הצפירות שלו מקפיצות את כל קהל החונים ואנחנו מתייצבים בתור עם סלינו ומצטיידים בשפע בגטים ולחם כפרי, קרואסונים, בריושים וטרטלטים משובחים ביותר.
מה שמאפשר לנו לצאת לדרך ולהכין את ארוחת הבוקר על הסירה, ארוחת בוקר אמרנו? כנראה שכך הן נראות בגן עדן. הלחמים והמאפים – הצרפתים יודעים את סוד הלחם – מבפנים אפוי ואוורירי ומבחוץ קרום פריך ומתפצח.. הגבינות שעומדות וזוחלות על שולחננו, הפאטה והדגים המוחמצים.. לחביתת הפטריות וסלט החסה אנחנו אחראים וגם קפה הבאנו מהבית ובשלב הזה הוא עדיין נמצא. יותר מאוחר נחפש קפה שחור ראוי ולא נמצא כזה עד סוף המסע.. אבל מי סופר כשיש דובדבנים ומיץ פירות יער .
זהו יום שייט ארוך אנחנו מתוודעים לנהר ולקצב השייט, לחילופי הטמפרטורות – רגע חם רגע ממש קריר.. וכמובן יש לוקים. לפני הלוק ביציאה מ-Mantoche  אנחנו נתקלים במצב חירום משמח – שוב הגענו בזמן לחילוץ סירה שנתקעה – הפעם זוהי משפחה קנדית – אב עם אשתו התאילנדית ושלוש בנות שנתקעו גם הם בבוץ שעל גדת הנהר.. אנחנו מתחילים בחילוץ ולפתע מגיח מסירה שמחכה לפנינו ידידנו האוסטרי וקופץ למים ובכוחות משותפים אנחנו מחלצים את הקנדים למרבה השמחה וטיפוח יחסי החוץ עם אוסטריה וכמובן וסיפורי הגבורה שיסופרו בעניין זה, בשנים הבאות..

אנחנו עוצרים לחניית בינים ב- Pontailley  – עיירה נחמדה ורוגעת, מאד מאד רוגעת.. לרגל יום ראשון הכל סגור מלבד כמה בתי קפה שבהם אנחנו נפגשים שוב עם אחינו האוסטרי .
אנחנו מגיעים ל- Auxonne  די מוקדם אחר הצהריים – הרציף נטוש ויש שפע מקום, אבל מלבד זאת – אין שם כלום..לא מים, לא חשמל, לא חנות קרובה או קפה ...העיירה עצמה יושבת קרוב למים. אבל סיור מקדים בתוכה מלמד שהיא מנומנמת מאוד בשעת אחר הצהריים המוקדמת הזו של יום ראשון.
Auxonne הובטחה כפנינת הסון לשעבר. לשעבר – זוהי המילה המתאימה "גוויזענער" כמו שאומרים באידיש, יש מוזיאון לכבוד נפוליאון שהיה קצין צעיר בעיר הזאת – אבל זה היה מזמן – וגם המוזיאון התעייף זה מכבר.
לעת ערב משתפרים העניינים. מסתבר שהיום הוא יום המוסיקה בצרפת ובכיכר הכנסייה (שהינה באמת יפה וכבירת מימדים) יש הרבה פעילות מקומית. אחר הצהריים יש הופעה של חוג הבלט של בית הספר כמו בפתח תקווה ובערב הופעות של תזמורת החצוצרות והתופים המקומית שמזייפת בהתלהבות ולשמחת הקהל. כל קהילת אוסון יצאה לרחובות, ואנחנו משתלבים בהמולה הכללית של העיירה.

אנחנו אוכלים במסעדה היחידה שפתוחה הערב – והאוכל די נחמד – לא יותר, אבל מהנה ונינוח ושונה ואנחנו לגמרי בצרפת – כמו בסרט – אין אף זר מלבדנו ושום עסק תיירותי שמפריע את שלוות המקום..

עצות ליום א':

  • אפשר לוותר על Auxonne (אלא אם כן אתם מתים על קתדרלות עתיקות)
  • תנסו לחנות חנית לילה ב- Maillys (ראו תיאור מחר) – 10 ק"מ אחרי Auxonne –נחמד מאוד לעגון שם בתוך הטבע והשומקום, הרבה יותר חינני מהרציף העייף והנטוש של Auxonne. הליכה של קילומטר וחצי תביא אתכם לתוך הכפר שיש בו מסעדה (צריך לבדוק אם היא פתוחה) .
  • בעניין הקפה – אם אתם אוהבים קפה שחור – הביאו אתכם כמות מספקת מהבית. זה לא הצד החזק של הצרפתים לפחות לא בפרובינציה..

 

יום ב' : מ-Auxonne ל-Seurre עם חניית ביניים ב-Maillys.
כותרת היום : אחרי מנוחת יום א' – יש להתאושש ביום ב'

בבוקר אנחנו משלימים הצטיידות בסופרמרקט של Auxonne – הוא קצת רחוק, בערך ק"מ מהמעגן. אבל גדול ויש בו כרגיל – הכל.
אחרי שייט של קצת יותר משעה,  אנחנו עוצרים ב-Maillys  לארוחת בוקר.  יש שם מעין רציף (רציפצ'יק) ומסביב טבע, והבתים של פאתי הכפר הקטן הזה. אנחנו מתחלקים לשתי קבוצות –חלק רוכבים על אופניים לכפר וחלק הולכים ברגל, כך או כך זה מרחק לא גדול וטיול נעים ביותר. כשאנחנו מגיעים לכפר כבר צהריים וכל האמהות לוקחות את הילדים שלהן מהגנים. הכל סגור (כבר צהריים ואנחנו בצרפת לא חיים בשביל לעבוד).
כשאנחנו חוזרים לסירה אנחנו מפצים את עצמנו על היובש בכיבודי פירות ועוגות שקנינו ב-Auxonne וממשיכים ל-Seurre.
ב-Seurre יש שחזור של כפר בורגיניוני עתיק – דמיינו לעצמנו מין דיסנילנד קטנה .. את השחזור לא מצאנו ואין את מי לשאול. אחר-הצהריים סגורות כל החנויות.. יש להתאושש מהחזרה לעבודה אחרי סוף השבוע.. אנחנו מטיילים ברחובות העיירה, מתיישבים בבית קפה שנראה כמו סרט של איב מונטן משנות החמישים, ומאוד מאוד נעים לנו. הקפה זוועתי כרגיל, אבל האווירה משגעת, והשלווה הולכת וכובשת מקום בגופנו ורוחנו. הקצב משתנה, אף אחד לא רוצה יותר מאשר השיטוט הקצר הזה, והקפה שעל המדרכה ברחוב השליו. מדי פעם עוברת איזה זקנה חביבה ומחליפה נשיקות עם בעל בית הקפה..
אנחנו לא מצפים לנסים ונפלאות מארוחת הערב. מנהלת המרינה (שהיא נוחה ומאובזרת יחסית, לא המנהלת - המרינה – מים, חשמל, ואפילו שירותים נקיים בחינם. המקלחת עולה 2.5 יורו לאדם ואנחנו מחליטים להשתמש במקלחת שלנו..)ממליצה לנו על מסעדה בשם "לה מרינה" ממש על הטיילת מרחק 200 מטר הליכה.
המסעדה היא הצלחה גדולה ! השרימפס ענקיים, טריים לגמרי ובכמות נדיבה, וה"ביף בורגיניון" היא מנה חלומית ממש.. גם המנות האחרונות היו טובות אבל אין לנו אלא זכרון עמום מפני ששוב חיסלנו שני בקבוקי יין, נוסף על הבירות שרצו כל היום על סיפון הסירה..

עצות ליום ב':

  • עצירה ב-Maillys וטיול אופניים או טיול רגלי
  • ארוחה במסעדת "La marina "  ב-Seurre. ' (הליכה כ-200 מ' על הטיילת לכיוון ימין)


יום ג' : Châlon-sur-Saône - Seurre
כותרת היום: Châlon בששון

השייט ל- Châlon ארוך יותר מהשייט בימים האחרונים . בדרך אנחנו פוגשים לראשונה בלוקים גדולים וארוכים שמכילים 5 עד 6 סירות יחד. עד שאנחנו מגיעים ל-Châlon כבר אחרי שש בערב והמרינה מלאה לגמרי. בקושי רב אנחנו מוצאים מקום, אבל ללא חיבור חשמל (זה לא במיוחד מדאיג - שטנו הרבה שעות היום והמצבר מספק לנו את כל החשמל שנצטרך ללילה). מקלחות ושירותים יש – לא ברמה של חמישה כוכבים, אבל אפשרי בהחלט.
האנשים במרינה נחמדים במיוחד. מנהל התפעול חובב שתיה, על פי הריח שנודף ממנו, אבל כנראה שהוא יכול לעמוד בה בלי בעיות. הפקידה בדלפק – בחורה ממוצא רוסי (או בלשון הבחורים רוסיה יפה וצעירה..) שנשואה לצרפתי – טורחת בלי סוף באנגלית טובה בהחלט למצוא עבורנו מסעדה טובה, צרפתית שלא תבייש את הערב הקודם. מסתבר שבעלה הוא המלצר הראשי במסעדת למלואז המהוללה ולכן היא כנראה קצת מבינה באוכל..,
בכל אופן על סמך המלצתה וגם מפני שכרגיל שלושת המסעדות הקודמות שניסתה להשיג בהן מקום סגורות היום.. (הו מה מפתיע..!) אנחנו הולכים הערב למסעדת "שה ג'ולס" – מסעדה חדשה ויאפית שהקים אחד מיוצאי סיירת "למלואז" . המסעדה נמצאת, כמו רוב המסעדות, על האי, מרחק פחות מעשר דקות הליכה מהמרינה.
ישנם חילוקי דעות בקשר למסעדה..
מרגישים שהשף הוא בוגר סיירת למלואז....המנות מסובכות וכך גם השמות שלהן, אני לא זוכרת איך קראו לטורנדו רוסיני וסטייק עגל עדין על מצע "פום דופין" עם רוטב ירקרק בטעם אניס.. (יש אתר אינטרנט למסעדה – שווה להתכונן..) אבל רב המלצרים יתרגם לכם לאנגלית טובה לשם שינוי.. אני נהנית מכל ביס וככה גם דליה ויעקב, אחרים ליד השולחן הצליחו כנראה פחות במנות שלהם. המחיר כרגיל – כולל יין ומנות אחרונות (אבל חלק ויתרו על המנה הראשונה) – 30 יורו ממוצע לאדם.

עצות ליום ג' :

  • ב - Châlon חייבים להגיע מוקדם למרינה או לחפש מקום עגינה אחר בעיר (יש עוד אפשרויות אבל הן לא מוסדרות ולא רבות)
  • לא לוותר על Châlon בשום אופן – היא פשוט מקסימה
  • לאכול באחת המסעדות על האי – רבות מהן טובות כנראה, לשאול במרינה ולבקש שיזמינו עבורכם מקום הם עושים את זה בכיף. "שה -זולס" – 0385480834     וגם www.restaurant-chezjules.com


יום ד' : Tournus - Châlon
כותרת היום: איך שוב ניצחנו את הגרמנים הרעים


Châlon גילתה לנו טפח מפניה האלגנטיות אתמול בערב..זה כלום לעומת השמחה שמחכה לנו למחרת בבוקר.
מתברר לנו ש-Châlon היא לגמרי בששון – עיר יפה, גדולה יותר מהעיירות שעברנו בהן ולגמרי לא מנומנמת. בכיכר הכנסיה אנחנו שותים בפעם הראשונה קפה טוב, ואחר כך מגלים את המדרחוב שיש בו המון חנויות מקסימות ומכירת סוף עונה היסטרית. השוק שפעיל גם ביום ד' (לא כתוב בפיילוט בוק!) גדול יותר מזה שראינו ב-Gray, אבל לא גדול מדי, והכל טעים וטרי וצבעוני. אנחנו משלימים גבינות, נקניקים, דובדבנים, לחמים, וקונים גם שרימפס נפלאים (במחיר מצחיק) לארוחת הערב. הבנות לא מתאפקות ומבלות שעה מרנינה במדידות וקניות עבור הבנות שבבית. יכולנו בקלות לבלות כאן עוד כמה שעות, אבל הזמן שהוקצב לנו חלף מכבר – ואנחנו צייתניות ומתחשבות ושבות לסירה..

ל-Tournus אנחנו מגיעים מוקדם אחר הצהריים. הפעם אוכלים ב"בית". המצרכים שקנינו בשוק ב-Châlon יהוו בסיס נהדר לארוחת ערב חגיגית (יום הולדת לי – מזל טוב !).
הרציף ב-Tournus עמוס מאוד למרות השעה המוקדמת. ויכוח מר ונוקב מתפתח בינינו לבין השכן הרשע (שוב גרמני – ואיך לא?) שתי סירות מאיתנו שמסרב להזיז מעט את הסירה שלו כדי לתת לנו להיכנס. המון תמרונים קדימה ואחור, ואחורה וקדימה בעזרת שכנים אנגליים קרי מזג וזוג הולנדים חמוד שמתגורר בניו זילנד, ובסופו של דבר אנחנו מתמקמים וזוכים לציון "דוז-פואה" מהשכנים על העגינה המושלמת. בעקבות כך (מתחנף למנצחים..) מתרצה גם הגרמני הרשע להזיז קצת את הסירה שלו כדי שהאנגלים יזיזו קצת את הסירה שלהם והכל בא על מקומו בשלום!
ואז מתברר שמשאבת המים לא עובדת ואין מים זורמים בסירה.
אנחנו מצלצלים לבסיס ב-Gray – אין תשובה.
מצלצלים ל-Branges – אין תשובה, אחרי הכל השעה כבר שש וכולם הלכו מזמן הביתה.. אנחנו משאירים הודעה ומצפים לטוב. ובינתיים משתמשים במים שבברזים על הרציף כדי לשטוף כלים, להכין אוכל וכו', ואף אחד מאיתנו לא מתרגש במיוחד. כאן צרפת! ' עד לפני ארבעים שנה (אולי פחות) אפילו לא היו מקלחות צמודות בכל בתי המלון.. אנחנו משתלבים (ואם לומר את האמת – בילדותנו שהיתה כה יפה וכה רחוקה – גם אצלנו בבית המים לא תמיד זרמו בברזים..)
Tournus מזכירה קצת את טבריה.. הרציף מלוכלך ולידו בתי קפה מעושנים.. חנויות הבגדים והנעליים בעיר איך להגיד.. אחרי Châlon – זה המזרח התיכון -בסטות, אבל, לעומת זאת ישנה כרגיל גם חנות יינות מצויינת (קונים הפעם: שבלי אחד מצויין וגם אליגוטה נוסף לארוחת ערב). כנסיה עתיקה גותית ולידה מנזר ימי ביניימי הם מוקד משיכה לתיירות פנים לא גדולה. מישהו מתאמן באורגן בכנסיה הריקה. זה לא מוצרט, כדי להתאושש מהזיופים שלו אנחנו שותים קפה (גרוע) ואוכלים סורבה (בינוני) בבר נחמד שליד הרחוב הראשי.
מזג האוויר שאתמול היה קר ומעט גשום, הופך חם וים תיכוני (אל דאגה – גם זה יעבור בעוד יומיים), מה שמאפשר לנו ארוחת ערב על הסיפון – כיף והנאה באוויר הצח. הבנות עורכות שולחן יום הולדת מפואר בעזרת גליון ניר צהוב כחרדל דיז'ון ומפיות תואמות ואוכל נפלא שהכינו בשעתיים שאנחנו קרענו את העיר!

עצות ליום רביעי:

  • Tournus נחמדה וכיפית – אבל היא פשוט לא Châlon !
  • ב-Tournus – יש בעית עגינה – צריך להגיע מוקדם או לשקול מקום עגינה אלטרנטיבי.
  • ארוחת ערב תוצרת עצמית מומלצת ב-Tournus – לא נראה שיש שם מסעדות מפתות במיוחד בסביבה, ובמעגן אין מי שימליץ לכם, שזה אומר ללכת לחפש – אפשרי אבל לא תמיד מתחשק.. ומה שתוכלו לקנות ב-Châlon יספק לכם את כל הנדרש לגורמה תוצרת בית .
  • אין מה להתרגש מתקלות – הכל יבוא על מקומו בשלום בפרק הבא..

 

יום חמישי: Cuisery - tournus
כותרת היום – קולין בחור כארז

שיחת טלפון מ-Branges – קולין, מהמרינה של Le Boat  קיבל את ההודעה שלנו. שואל מה הבעיה -? אחרי כמה הבהרות הוא מבטיח להיות אצלנו תוך מקסימום שעה.
אחרי שעה בדיוק הוא מתייצב – בריטי ג'ינג'י, צעיר עם חיוך מקסים ארגז כלים, רוח טובה, ידע ומיומנות, ומתקן את התקלה באופן זמני. יש עוד איזה חלק שחסר כדי להשלים את התיקון אבל בינתיים אנחנו יכולים לשוט, נפגש ב-Cuisery  הערב! הכל טוב, שלום ולהתראות..

אנחנו יוצאים לכיוון La Truchère, מתוך כוונה לטייל בשמורת הטבע שלידה.
אנחנו מפספסים את הפניה שמאלה לנהר הסיי (La Seille) ושמים לב אחרי 2 ק"מ שעברנו את המקום, חוזרים על עקבינו ופונים לנהר ה-Seille  ועולם חדש מתגלה.
הסון (Saône) הוא נהר רחב ידיים, הסיי (Seille) הוא נהר קטן, מפותל יותר וצר בהרבה. הטבע מרגיש קרוב יותר ואינטימי יותר וזה כיף גדול לשוט ממש בתוך העצים והדשא. גם העגינה ליד כל גדה היא אפשרית (כמו שנגלה מיד) כי יש עומק מספיק ולא נתקעים בבוץ. הלוקים לא אוטומטיים. את הראשון שבהם מפעיל איש עבה בשר ושתקן במיוחד. הוא לא עונה לשאלות שלנו, אולי הוא אילם.. הוא גם לא מחייך ונדמה שהוא לא אוהב אותנו, למרות שאנחנו עוזרים לו לסובב את גלגל השער של הלוק... אחרי שאנחנו תוקעים לידיו שטר של 5 יורו טיפ על השרות יש חיוך – הוא אוהב אותנו!
ה-סיי  מקסים, שקט ושלוו עוד יותר מהסון – וכפרי מאוד. מסביב רועות פרות ותרנגולות ברס לבנות נוצה מקשטות את האחו – קצת לפני שתקשטנה את צלחתנו ביום הבא..

ארוחת בוקר ליד הגדה טעימה כמו תמיד (אנחנו לא חוזרים על התיאורים אבל כאמור ההחלטות הקשות הן איזו פרוסה תהיה הבאה – בריוש, בגט, קרואסון, לחם כפרי? עם ברי, רוקפור? דליס דה בורגון?)
La Truchère הוא כפר קטן. הרציף חצי מאובזר (יש מים וכנראה גם חשמל, לא נשארנו לבדוק, יש שירותים, רק תא אחד פתוח והוא משמש כל מי שמגיע לאיזור.. לא נורא!)
טיול באופנים וברגל לשמורת הטבע מביא אותנו בעיקר לדרכי יער חביבות אבל לא ממש מרשימות. הכניסה לשמורה נמצאת אי שם בלב היער הזה ולא הגענו אליה, אומרים שיש שם כל מיני אזורי גידול – ביצות, דיונות חול.. לנו יש ביצות וקדחת משלנו בארץ ובעיקר מעניינים אותנו דשא עצים ופרחים..
לכן אנחנו מסיימים את הטיול הקצר בסקר בתי הקפה הרגיל שלנו – הקפה כרגיל, הגלידה כרגיל, המחיר די מופקע – זהו איזור של תיירות פנים..
מתניעים ויוצאים לדרך, אחרי חמש דקות! – אזעקה – המנוע רותח ויש בעיה, כל מיני השערות וניסיונות שלא עולים יפה ואין ברירה – מצלצלים לקולין..הוא נמצא ב-Cuisery, מחכה לנו עם החלק בשביל משאבת המים..
קולין נותן הוראה – לעצור מיד איפה שאנחנו נמצאים ולכבות מנוע.איפה אנחנו? נותנים לו מיקום בערך (אחרי הגשר של ה-Seille בערך חמש דקות נסיעה..) אני אתכם בעוד 5 דקות – שלום ותודה..
אנחנו ניגשים לגדה, נקשרים לעץ גדול. כמו שהבטיח - קולין מגיע תוך 5 דקות הפעם עם אשתו והכלב. איך הוא מצא אותנו בתוך שומקום הזה – השד יודע.. רק שהוא, נמצא בצד אחד של הנהר ואנחנו בשני. אנחנו מתקשרים בצעקות והוא מנחה אותנו בזהירות בזהירות למקום נוח לעגינה על הגדה ממול, המנוע מחזיק כל פעם 30 שניות עד שהוא מתחיל לצרוח..ואז מכבים ומתחילים שוב אחרי עוד דקה.. תוך עשר דקות, אנחנו קשורים לגדה שממול וקולין,כולל ארגז כלים, אשתו והכלב (חמוד וידידותי כמו בעליו) על הסיפון.כולם חביבים מאוד ויעילים, אלא שמסתבר שהחלק שנדפק חסר. קולין צריך לנסוע ל-Branges כדי להביא אותו. "40 דקות ואני חוזר" מבטיח קולין.. ונעלם עם המסחרית אשתו והכלב. אנחנו נשארים בלב השלוה הירוקה שעל הגדה ומנצלים את הזמן למשחק מחניים (בערך) מאולתר עם כדור שמצאנו מתישהו בדרך..

אחרי 40 דקות קולין חוזר ותוך חצי שעה הכל מסודר כולל תיקון סופי של משאבת המים ואנחנו נפרדים בנשיקות (טוב .. בערך) ובהבטחה להיפגש מחר ב-Branges.
ל-Cuisery  אנחנו מגיעים בסביבות השעה שבע בערב. הרציף נמצא ליד אתר קראוונים שמספק לו שירותים (בתשלום לא גבוה) כולל הזמנת לחם לבוקר. העיר נמצאת במרחק 900 מטר בעליה חדה וקשה. אנחנו מצלצלים למסעדה המומלצת ל'אטמוספרה – וכמה לא מפתיע - "סה פרמה אוג'ורדווי מאדאם" (היום סגור) . מתי הם עובדים האנשים האלה?
אנחנו שולחים שני בחורים לתור את הארץ, אולי ימצאו איזה דבר מאכל או איזה דבר מסעדה.. והם חוזרים חסרי כל, הכל סגור ומסוגר. אפילו יין אין לקנות – המוכר בבר (המקום היחיד הפתוח בעיר בשעה זו) מסכים למכור יין רק בכוסות... השעה שבע ורבע רחמנא ליצלן מה חשבתם? מה שמשאיר אותנו לארגן ארוחת ערב של שאריות. מתארגן מרק וסלט שאריות עוף, יין בכל מקרה יש לנו תמיד וגם פירות ושאריות עוגה..
הכל שליו ב-Cuisery ואנחנו על הסיפון במזג אוויר נעים - ולא חסר לנו כלום בעצם..

עצות ליום חמישי:

  • הידד לקולין – תסמכו עליו
  • שום דבר לא חשוב באמת – הכל טוב
  • אומרים ש-Cuisery חמודה – אבל לשם כך – תגיעו מוקדם..
  • כדאי לקחת אתכם כדור למקרה ש..


יום שישי :  Branges - Cuisery
כותרת היום – תודה על כל מה שבראת

בבוקר יוצאת משלחת הצטיידות ל-Cuisery  על אופניים – הם חוזרים מזיעים אחרי טיפוס קשה וירידה מפחידה, אבל עם כל המצרכים הנחוצים..
אנחנו לא מתעכבים ב-Cuisery מכיוון שאנחנו רוצים להגיע מוקדם ל-Branges ולצאת ל-Louhans אחר הצהריים כדי לעשות קצת קניות (הפיילוט בוק ממליץ על שדרת הקשתות בעיר).רצינו לחנות בלילה ב-Louhans ורק למחרת לחזור לבראנג' כי הפיילוט בוק אומר שאין כלום בבראנג'. אבל ל-Louhans אי אפשר להגיע. פני המים ירדו כל כך שאין מעבר לסירות, ולכן נצטרך להגיע במונית מבראנג'.
זה יום השייט האחרון ואולי היפה ביותר מבחינת הנוף. אנחנו פשוט שטים לאורך הנהר ומתענגים על הרגעים היפים. מזג האוויר הולך ומתקרר שוב. ארוחת בוקר אחרונה על הסיפון, שלום לברבורים, שלום לגדות הנחל הירוקות, לוק אחרון בכניסה לבראנג', ואנחנו במרינה עם קולין ועוד המון סירות אחרות שמסיימות את השייט היום.
כמו שהבטיח – קולין מצלצל למסעדה נבחרת ו.. כן כן.. היא סגורה היום. אנחנו מזמינים מקום ב "לה פולארד" ומקווים לטוב. אפשר לצאת ללואן באופנים? קולין אומר לא! אנחנו מצפים לסערת גשם ממש בקרוב..תיסעו במונית, אני אזמין עבורכם..
תוך חמש דקות נפתחות ארובות השמיים וגשם מטורף נשפך ארצה..אנחנו מחליטים לדחות את הנסיעה ללואן ולהגיע ישר למסעדה(בדיעבד חבל – הרחוב שאנחנו מגיעים אליו אחר כך מקורה כולו ואין בעיה לעשות קניות גם בגשם..) אנחנו מודים לאלוהי הגשמים שתזמן את הגשם ממש לרגע שאחרי סיום המסע...
Louhans היא עיר קטנה ונעימה. כדאי להגיע אליה בזמן כדי לערוך קניות שלפני החזרה הביתה. מעדניות מכל הסוגים, חנויות בגדים שנראות נחמד – לא הספקנו לבדוק.. והרחוב כולו מקורה ככה שאפשר להסתובב בו בכל מזג אוויר.

המסעדה היא סרט! זו מסעדה במלון שהדקורציה שלו לא השתנתה מאז שנות החמישים. מפות השולחן בורוד עתיק והוילונות מזכירים וילונות אמבטיה פרחוניים. בעל המלון הוא גם השף ואשתו עקומת השיניים היא המלצרית. הכל מאוד משפחתי.. האוכל מסורתי שבמסורתיים. עוגת כבד מאודה (טעימה בהחלט – לא אכלנו דבר כזה אף פעם) קוק או וין ורגלי צפרדעים, עוף של ברס וגם סטייק בנוסח צרפתי (בשום אופן לא לבקש וול דאן – רק מדיום!).אנחנו מרימים כוסית (האמת כמה כוסיות – של שבלי ואליגוטה כרגיל) לחיי המסע ולחיי צרפת ולחיי בורגון ולחיי החיים הטובים השלווים והרחוקים מרחק שנות אור מחיינו בארץ הקטנה העצבנית והמיוזעת..

עצות ליום ו':

  • לא לוותר על Louhans
  • פשוט לשוט ביום האחרון לאט לאט על הנהר היפה הזה
  • לבדוק מסעדה אחרת – לא מוכרחים את "לה פולארד" – יש בטח טובות ממנה.
  • Branges היא אכן כפר קטן אבל יש בו בית קפה ומסעדה וחנות גבינות ושלוש חנויות בולאנג'רי ופאטיסרי וחנות ירקות, ככה שהתיאור בפיילוט בוק ממש איננו מדוייק.
  • להגיד תודה על כל הטוב הזה שהמזל והשכל יצרו עבורנו !
  • אמן

ועוד כמה עצות כלליות על סמך נסיוננו המועט:

  • בגדים חמים הם חובה. רוב הימים הלכנו עם חולצות ארוכות שרוול, לפעמים עם סוודר.
  • להביא קפה שחור מהבית .
  • נגד השמש – שוכרים שמשיות בבסיס היציאה. אנחנו אירגנו בנוסף גם סככת צל (הבאנו יריעה מהבית וקשרנו אותה למוטות במבוק שמצאנו על גדות הנהר. הסככה העסיקה אותנו לא מעט. הרוח הפילה אותה וביומיים הראשונים היה יותר צל משמש, אז הורדנו.. ואז נהייתה שמש חמה ושבנו והקמנו אותה. היא נראתה משלומפרת למדי אבל בכל זאת היתה אפקטיבית בימי השמש.
  • אופניים הם רעיון מוצלח ביותר – אל תוותרו!
  • כדאי להודיע לחברה בצרפת (בבסיסי היציאה) ערב קודם לבואכם, שאתם מעוניינים לקבל את הספינה מוקדם יותר – זה יכול לקדם אותכם בתור (ואולי גם לא – אבל מה יש להפסיד)
  • ברוב הכפרים והעיירות שתבקרו – מדברים אך ורק צרפתית. גם לא משתדלים במיוחד להבין שפת סימנים או ידיים.. אם אין לכם מישהו שיכול לתקשר בצרפתית מינימלית – תדאגו שיהיה לכם מילון תיירים בסיסי, כדי שתוכלו לבקש מצרכים מסויימים, לשאול איפה יש מסעדה, האם יש שירותים? וכו.. בכל מקרה הצרפתים (אולי לא בפריז, אבל בפריפריה, בניגוד לדעה הקדומה ), חביבים, מסברי פנים, ועושים מאמצים לעזור.
  • אנחנו לא חבורת חובבי היסטוריה וארכיטקטורה גותית וימי ביניימית. אלו מביניכם שכן דלוקים על הנושא ימצאו ודאי עניין במבנים, ברחובות ובהיסטוריה של העיירות בדרך.
  • הסירה מצוידת בכל מה שנחוץ – כולל חומרי ניקוי. אל תקנו שום דבר לפני שבדקתם אם יש בסירה – סתם חבל..
  • כן כדאי להביא – שקיות אשפה ירוקות – והרבה, לא מפסיקים לאכול ובהתאם כמויות האשפה. שקיות ניילון קטנות יותר לפחי השירותים ולאריזת דברים במקרר. גליל של ניילונית – תמיד טוב שיהיה.
  • מהירות השייט המכסימלית המותרת 10 ק"מ בשעה. בהתאם – חשבו את הזמנים על סמך ציון הקילומטרים בפיילוט בוק. לוקים מוסיפים בין רבע לחצי שעה תלוי בתור ובסוג התפעול של הלוק.
  • יש להתייחס להצעות, למספרי הטלפון ולהמלצות בפיילוט בוק בערבון מוגבל. מומלץ להתיעץ באנשי המרינות !
  • אחרון חביב !! - את כל הטיול המקסים הזה (אם לא הבנתם עד כאן, אנחנו ממליצים- בכל לשון של המלצה – צאו לשוט !!) עזרו לנו לארגן בחברת "תשוט", וניצחה על המלאכה – נטע . טל' 9579391 - 09