יומני מסע

שייט תעלות באיטליה - בלגונה של ונציה

מאת מיקה שני

אוקטובר 2011



שייט תעלות באיטליה - בלגונה של ונציה

גם השנה ישבנו בן זוגי ואני מול הGoogle Earth-  והתלבטנו לאן נטוס. יצאנו מנקודת הנחה שאין לנו יותר משבוע לחופשה, ולכן לא נרחיק מעבר לאירופה. אבל לא רצינו לצאת שוב לחופשה עירונית באחת מערי התיירות כמו פריז או ברצלונה. הפעם רצינו משהו שונה, משהו חדש. לאחר התלבטויות, החלטנו לנסות לראשונה חופשת שייט תעלות. חזרנו מרוצים.

 

שייט תעלות הוא תחום שמתחיל לקבל תאוצה בקרב הנופשים הישראליים בשנים האחרונות. ראשית, חשוב לציין כי השטת הסירות אינה מצריכה רשיון סקיפר, או נסיון קודם. השייט בתעלות מתאים אף לבעלי מחלת ים, ומספק הנאה עבור ילדים ומבוגרים כאחד. הסירות, מלבד היותן כלי תחבורה אטרקטיבי אשר הפעלתו ותפעולו כרוכים בהנאה רבה, גם מתפקדות כדירות נופש לכל דבר, והן בעלות חדרי שינה חמימים, מקלחות מרווחות יחסית, סלון נוח, מטבח מאובזר, ופינות ישיבה ושיזוף על הסיפון. את הסירות לרוב ניתן לשכור לפרקי זמן של ארבעה ימים ומעלה, וקבלתן מלווה בהדרכה קצרה אך מקצועית ומקיפה.

איזורי שייט התעלות הם מגוונים, וכוללים תעלות, נהרות ואף אגמים גדולים ברחבי אירופה. אנחנו, בגלל אהבתנו הגדולה לים, רוח ומרחבים, בחרנו בלגונת ונציה שהתגלתה כשוקקת חיים, מגוונת ומרתקת.

לרוב, כאשר חושבים על ונציה, הקונוטציה המיידית שעולה היא עיר רומנטית, שייט בגונדולות, ישיבה במסעדות ובבתי הקפה, ושיטוט בסמטאות ובמוזאונים. אך ונציה העיר, שוכנת בלב לגונת ונציה המשתרעת על פני כ-550 קמ"ר, וכוללת למעלה מעשרים איים מיושבים, אשר כולם ציוריים, מעוררי השראה, ומקסימים כל אחד בדרכו המיוחדת, לא פחות מן העיר התיירותית. השייט בין האיים, בנתיבי השייט המסומנים, השוקקים פעילות ימית, מאפשר לנופשים לחוות את אורח החיים הונציאני בצורה שלמה ומענגת הרבה יותר מאשר בנופש במלון בעיר עצמה.

 
בסיס חברת Le-Boat - מגוון סירות בדגמים שונים
 
 ערב בנהר. הנוף מהסירה שלנו בעגינתנו הראשונה בקאסאלה סול סיל
 
 ה"קליפר" שלנו עוגנת במקום העגינה השמור במזורבו
 
 שמחה ואופטימיות - צבעוניות בבורנו
 
 ונציה היא עיר יפה ורומנטית, אבל לא הרבה יותר מאיים אחרים ברחבי הלגונה
 
 טיול אופניים לאור שקיעה בסנט ארזמו
 
 אי הירקות
 
 לאורך הלידו. מימין: סימון תחילת נתיב שייט. משמאל: המים והשמיים מתלכדים
 
 מקומות העגינה השמורים בקיוג'ה
 
 טיול בוקר בחוף הים האדריאטי
 
 מעגן מוזנח בטורצ'לו
 בורנו בערב. הכל סגור, שקט ובעיקר מקסים
 
 בסלון הסירה - המזוודות כבר ארוזות. עצוב שנגמר...
 

 

צעדים ראשונים – 01.10.2011

 

מסענו החל בבסיס חברת השכרת הסירות "לה-בוט" (Le Boat), בפאתי העיירה קסיאר (Casier) הנמצאת מצפון ללגונת ונציה. הבסיס ממוקם על גדות נהר הסילה (Sile) היפיפיה, קבלת הפנים של הצוות היתה אדיבה וחייכנית, תהליך קבלת הסירה והתדריך שקיבלנו על האיזור ועל תפעול הסירה, היו יעילים ומקצועיים, ובכל זאת – חשנו הססנות קלה. עקב היעדר סירות שמתאימות לזוג (בבסיס הספציפי הזה) בחרנו בסירה מדגם קליפר (Clipper), המתאימה למקסימום שישה נוסעים. היינו הזוג היחיד שלקחו סירה לבד בכל הבסיס, והתעוררו אצלנו חששות שמא הסירה "גדולה עלינו", ושמא פעלנו בחוסר אחריות בבחירתנו. לאחר קבלת התדריך העמסנו את הסירה במצרכי מזון שקנינו, ובשני זוגות האופניים ששכרנו מחברת Le Boat, ויצאנו לדרך מרוגשים ומתוחים. עד מהרה התפוגגו כל חששותינו.

השייט בנהר, עם הנוף הירוק סביב, וההתרגשות מרגעי תפעול הסירה הראשונים, ייצרו יחד חוויה מרגשת. על גדות הנהר ישנם כפרים קטנים המאפשרים עגינה בחינם לאורך מזח עץ על הגדה, בחלקם לעגינת צהריים קצרה, ובחלקם ללינת לילה. את לינת הלילה עשינו בעיירה קאסאלה סול סיל (Casale Sul Sile), אשר נמצאת במרחק של כשעת הפלגה מהבסיס.

העגינה הראשונה שלנו בטיול היתה קצת מלחיצה, אבל לאחר שהתנסינו בכך פעם אחת, הלחץ התפוגג, ותחתיו התגלו הנאה ואנדרנלין שחזרו ופקדו אותנו בכל עגינה ועגינה במשך הטיול. הסירה מצופה היטב בגומי עבה, וקשה להסב לה נזק.

 

היום שני – 02.10.2011

 

בניגוד לרוב איזורי שייט התעלות באירופה, השייט בלגונת ונציה מתבצע ברובו בלגונה עצמה, ואילו השייט בנהר מסתכם בכמה שעות ספורות ביום קבלת הסירה, וביום החזרת הסירה. ככל שמתקדמים דרומה בנהר לעבר הלגונה, משתנה הנוף סביב – הערבות הבוכיות מתחלפות בקני סוף, ובמקום ברבורים, מדשדשים במים וחגים סביב הסירה שחפים.

על מנת לעבור מן הנהר אל הלגונה, יש לעבור לוק (Lock). לוק הוא תא בנוי בנהר או בתעלה, המתפקד כסכר, ומטרתו לאזן את מפלסי המים השונים, על מנת לאפשר לסירה לשוט בעליה או בירידה מבלי לעבור מפלים. המעבר עם הסירה בלוק כרוך בתפעול פשוט ומסתכם בקשירה והתרה של חבלים בזמן שהלוק מתרוקן או מתמלא במים. 

המעבר אל הלגונה הינו כהגעה פתאומית לעיר שוקקת - הקצב משתנה, ומכל עבר צצות אינספור סירות מכל הסוגים, בכל המהירויות והגדלים, והניווט נעשה מעט יותר מסובך. אך בעזרת המפות המעולות של חברת Le Boat, ובעזרת תמרוני המנוע שלימדו אותנו בבסיס, התמודדנו בלי בעיות.

 

אי הצבעים – בורנו (Burano)

באי מזורבו (Mazzorbo), המחובר לאי בורנו בגשר הולכי רגל, שמורים מקומות עגינה לסירות של Le Boat.

תושבי האי בורנו הם בוודאי אנשים שמחים, רגועים ואופטימיים. באי צבעוני כזה – פשוט לא תיתכן אפשרות אחרת. ביקור שם יוביל כמעט כל אדם אל חנות חומרי הבניין הקרובה לביתו על מנת לרכוש מספר דליי צבע. ברחוב הראשי של האי הקטנטן יש מסעדות מאכלי ים, פיצריה, גלידריה, דוכני מזכרות, וחנויות של תוצרים מקומיים כגון פסטות, סוכריות ומאפים – והכל בשלל צבעים. אנחנו אכלנו בפיצריה (Pizzeria Spaghetteria Bar Sport) פיצה עם רוקט בחומץ בלסמי, ונחשפנו לראשונה לסלט אותו הזמנו בכל המסעדות באיזור, ואף הכנו בעצמנו בכל הארוחות שהכנו בסירה – מגוון עלים, עגבניה בלאדי פרוסה לפרוסות גדולות, גזר מגורר, כדור מוצרלה, וכמובן שמן זית וחומץ בלסמי איטלקיים משובחים – והכל טרי, בריא וטעים. לקינוח אכלנו גלידת פיסטוק משובחת בגלידריה הסמוכה, שם גם קנינו חבילת פסטה צבעונית.

לאחר ארוחת הצהריים חזרנו לסירה, שטפנו את הסיפון מהבוץ שהביאו איתם גלגלי האופניים, ויצאנו לעבר האי ויאונלה (Vignole).  באי ויאונלה אין כלום, פשוטו כמשמעו. הסיבה היחידה לעגון שם היא קיומה של תחנת הוואפורטו (Vaporetto). הוואפורטו הוא האוטובוס הימי של ונציה. אחד הקווים שעוצר בתחנת ויאונלה מגיע לעיר ונציה בתוך דקות ספורות. העגינה בונציה יקרה, ואילו בויאונלה קיימים מקומות עגינה השמורים לסירות של חברת Le Boat.

 

כגודל הציפייה גודל האכזבה – ביקור ראשון בעיר ונציה

בערב התלבשנו יפה ותפסנו וואפורטו לונציה. שוטטנו ברחובות ובסמטאות, חצינו גשרים מעל תעלות וצפינו בזוגות ששטים בגונדולות. לאחר שעות של שוטטות חסרת תועלת וחסרת ריגושים, גילינו במקרה שנותרה שעה וחצי עד הואפורטו האחרונה שלנו, ונאלצנו לבחור מסעדה באופן שרירותי. השירות במסעדה היה מצוין, אבל האוכל היה פשוט לא טעים. בסופו של דבר מצאנו את עצמנו מבשלים לעצמנו בסירה ב22:30 בלילה, ואכלנו ארוחת ערב רומנטית ומשובחת ממיטב המצרכים המקומיים.

 

היום השלישי – 03.10.2011

 

ליום הזה היו לנו תכניות רבות ולכן קמנו מוקדם ולקחנו את הוואפורטו הראשונה לעבר אי הזכוכית - מורנו (Murano). בתחנת הואפורטו פגשנו מקומי שלא ידע אף מילה באנגלית, אך כבאורח נס הצלחנו לנהל איתו שיחה משעשעת. הוא סיפר לנו שביום שני בבוקר הואפורטו תמיד מאחרת, בגלל ההוללות והשתיה המופרזת של בני המקום בבילוי של יום ראשון בערב.

 

קפה, מאפה ואמנות הזכוכית

האי מורנו ידוע באמנות ניפוח הזכוכית. הגענו לאי מוקדם בבוקר, בשעה שאמני הזכוכית פותחים את סנדאות היצירה שלהם, והמוכרים פותחים את גלריות הזכוכית. הסתכלנו על חלונות הראווה והתפעלנו מהיצירה המופלאה ומהעבודה הסיזיפית של בעלי המלאכה. ביקרנו בבית קפה מקומי (Ante Bar Da Tanduo), שתינו אספרסו איטלקי ואכלנו מאפה טרי ממולא בריבת תפוז ביתית משובחת. לאחר ביקורנו הקצר במורנו, החלטנו לחזור לעיר ונציה על מנת לקבל "תיקון" של הרושם הראשוני שלנו. החלטנו לבקר בתערוכת הביאנלה.

 

הביאנלהLa Biennale 

תערוכת הביאנלה היא תערוכת אמנות עכשווית בינלאומית הנערכת מדי שנתיים בונציה בחודשי הקיץ. התערוכה מארחת אמנים נבחרים מארבעים מדינות, כשכל מיצג מופיע בביתן אחר ברחבי האי. אך מזלנו לא האיר לנו פנים, וביקורנו בעיר הוכתר ככישלון גם הפעם. לאחר חיפוש שארך למעלה משעה, גילינו לאכזבתנו הרבה שהתערוכה סגורה בימי שני.

לפרטים על תערוכת הביאנלה: http://www.labiennale.org/it/Home.html

בצהריים שבנו אל הסירה ויצאנו לדרכנו אל עבר האי לידו (Lido), במטרה להגיע לעיירה הדרומית ביותר בלגונה - קיוג'ה (Chioggia). הלידו הוא אי ארוך וצר, התוחם את לגונת ונציה, ומעברו השני שוכן הים האדריאטי. 

 

המירוץ אחר השמש

לאחר שייט קצר הגענו אל הלידו והתחלנו לנוע לאורכו מערבה. לאחר שעברנו רק כשליש מהדרך הבנו שלא נצליח להגיע לקיוג'ה לפני השקיעה, וחששנו שמא לא יהיה לנו מקום עגינה. בעיירה זו יש אמנם מרינה גדולה, אך שמורים בה רק ארבעה מקומות לסירות של Le-Boat. לאחר חצי שעה של התלבטות, החלטנו להסתובב ולחזור חזרה אל עבר האי סנט-ארזמו (Sant' Erasmo)  שהיה קרוב אלינו יותר. הגענו אל האי לקראת השקיעה, עגנו בחלקו המערבי, והחלטנו לצאת לטיול אפניים קצר. ברגע שהתחלנו את טיול האפניים נחשפו בפנינו מרחבים של יופי, והשמש בשמים כאילו עמדה מלכת, השקיעה נמשכה רגעים ארוכים, כאילו נלחמה בחוקי הטבע.

 

אי הירקות

האי סנט ארזמו מכונה בפי המקומיים "אי הירקות" ולא בכדי. כל משפחה באי מטפחת גינת ירק מפוארת שלא תבייש את מיטב החקלאים – עגבניות מכל הסוגים, חצילים ופלפלים, שומר, חסות וכרובים, עשבי תיבול ריחניים וכרמים שופעים פרי. את האי כולו מקיף מסלול אפניים מישורי, ובטיולנו מצאנו חוף רחצה, בית קפה, סופרמרקט, ומרינה בה ניתן למלא מים במיכלי המים המתוקים של הסירה. במרכז האי מצאנו אחוזה מרשימה, שגינתה מגוננת בקפדנות. עצרנו כדי להעיף מבט  דרך סורגי השער, וגילינו להפתעתנו, שבעלי הבית מפעילים שם מסעדה "Ristorante Ca'vignotto", שפועלת בסופי שבוע בלבד. לפרטים:www.vignotto.com .

 

היום הרביעי – 04.10.2011

 

השקמנו קום על מנת לצאת לטיול אפניים נוסף ולספוג עוד קצת מקסמו של האי, ולאחר מכן חזרנו לסירה ויצאנו בשנית אל עבר העיירה קיוג'ה. השייט לאורך הלידו ארך כ-4 שעות של עונג צרוף. שתינו בירות ולארוחת הצהריים אכלנו גריסיני עם זיתים ופרמז'ן וירקות טריים. מדי חצי שעה החלפנו אחד את השניה בנהיגה על מנת לאפשר זה לזו לקרוא ספר ולהתחרדן בשמש החמימה.

בכניסה למרינה בקיוג'ה התבלבלנו בניווט ועברנו מצידם הלא נכון של העמודים המסמנים את הנתיב, אך מיד צעקו לנו המקומיים, העמידו אותנו על טעותנו וכיוונו אותנו חזרה אל הנתיב הנכון. בגלל השעה המוקדמת הגענו ראשונים אל מקום העגינה השמור לסירות של Le Boat, אך בתוך חצי שעה כבר נתפסו גם שלושת המקומות הנוספים, ושמחנו על כך שלא לקחנו הימור ביום הקודם.

ממש מול מקום העגינה יש פאב נחמד, אבל הוא היה סגור לשיפוצים דווקא כשהגענו. במרחק דקת הליכה מהמעגן יש רחוב ראשי מלא חנויות, בארים ומסעדות.

 

היום החמישי –05.10.2011

חוף הים האדריאטי

מוקדם בבוקר יצאנו לטיול אפניים במטרה להגיע לצידו הדרומי של האי - אל חוף הים האדריאטי. לאחר כרבע שעת רכיבה הגענו אל חוף ים חולי, רחב ידיים, ואולי בגלל שעת הבוקר המוקדמת - כמעט ריק מאנשים.

בדרך חזרה מהחוף עצרנו ברחוב המקביל לרחוב הראשי, שם מצאנו שוק דגים מעניין, שוק פירות וירקות מלא כל טוב ומאפיות מצויינות. למרות שנותרו פחות מיומיים לטיולנו, לא יכולנו להתאפק וקנינו המון מאפים, ירקות ופירות. לתותים היה טעם של תותים של פעם, והכל היה טרי ומעולה. יצאנו חזרה למסע לאורך הלידו במטרה לבלות את הלילה האחרון קרוב לשפך נהר הסילה. עצרנו לארוחת צהריים בצידו הצפוני של סנט ארזמו, ליד פארק ירוק, מלא עצי פרי ועשינו פיקניק בשמש עם המצרכים שקנינו.

 

כנסיית סנטה פוסקה

יצאנו לעבר האי טורצ'לו (Torcello) במטרה לישון שם את הלילה. המזח הקטן שם היה מוזנח, העמודים אליהם היינו אמורים להקשר היו עקומים, ולא היינו מספיק מרוצים מהעגינה שביצענו. החלטנו לעשות טיול קצר באי, ולאחר מכן להמשיך לעגינת לילה במקום אחר. האי טורצ'לו כמעט ואינו מיושב, אך הוא מהווה אטרקציה לתיירים רבים בגלל הכנסיה העתיקה והיפה "סנטה פוסקה " שנוסדה בו במאה ה-11. מאחורי הכנסיה יש מסעדות תיירותיות ודוכני מזכרות. החלטנו לחזור לבורנו בשנית, הפעם לעגינת לילה.

בורנו בערב שונה לחלוטין מבורנו בצהריים. הרחוב הראשי מתרוקן לחלוטין מפעילות לקראת השקיעה. דוכני המזכרות נעלמים, המסעדות נסגרות, התיירים חוזרים בוואפורטו לעיר ונציה, ובני המקום חוזרים לבתיהם ומתגודדים עם שכניהם על ספי הבתים. טיילנו ברחובות האי הצבעוני, והתפעלנו מכך שאפילו הכביסה הנתלית לייבוש מוסיפה חן וססגוניות לאי. רק בביקור שני זה, כשהרחוב הראשי דמם, הבנו שבבורנו, כמו בכפרים רבים אחרים בלגונה, אין כלי רכב. בשקט הזה, חתמנו את לילינו האחרון בטיול.

 

היום האחרון – 06.10.2011

 

יצאנו מוקדם מספיק כדי לצלוח את המסע במעלה הנהר (שאורך, מטבע הדברים, יותר זמן מהשייט במורד הנהר, ויש לקחת זאת בחשבון). תהליך ההזדכות על הסירה היה פשוט וזריז, ונקיון הסירה הבסיסי שעשינו סיפק את מי שבדק את הסירה. נפרדנו מהסירה בצער, כשברור לשנינו שנשוב ונצא לשייט תעלות עוד פעמים רבות.