יומני מסע

השכרת יאכטה להפלגת חברים ביוון במפרץ הסארוני

מאת אהוד אלחנתי

אוקטובר 2012



השכרת יאכטה להפלגת חברים ביוון במפרץ הסארוני

צילומים: גבי רונן (רובם ככולם)

לפני שנה בערך סיימנו, כמה חברה קורס סקיפרים ומאז הרצון להפליג בכלל, ובאיי יוון בפרט אינו מרפה. נידנדתי ככל שרק יכולתי עד שהתארגן צוות של ארבעה זוגות מתוכם שלושה בוגרי הקורס והזמנו יאכטה באמצעות חברת "תשוט".

הבטן ממש התהפכה לי בתקופה שלפני ההפלגה (הסתבר שלא רק לי). חששות שונים ומשונים קיננו בי. איזה מזג אויר "נקבל" בתקופה זו של השנה ומה תהיה השפעתו על החבר'ה, כיצד יעבוד ה"חיבור" החברתי -  סה"כ שמונה איש בגיגית גדולה (בוואריה 50 פיט במשך שבוע זה לא פשוט ) וכמובן היכולת להוביל ולנווט מסע כזה בפעם הראשונה לבד (לילה ראשון בלי אמא ...)

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

בנוסף לארן מ"תשוט" שתדרך אותנו וסייע בעיצוב המסלול, התייעצנו גם עם מומחים שונים המכירים את המקום היטב. אסף מחברת ימה שהציע מסלולים נתן דגשים למקומות פרובלמטיים וגם השאיל לנו פיילוט בוק כדי שנלמד את האיזור. אלון פוקס מסי גל אשר העשיר אותנו במידע חשוב על מקומות עגינה אלטרנטיביים ועדיפויות לעגינה במרינות השונות. כולם המליצו בתקופה זו של השנה ובהפלגה ראשונה, לעשות את המפרץ הסרוני.

הכנו ספר מסע באמצעות הפיילוט בוק, מסלולים על ה- Google earth , טבלאות מרחקים, חלופות שונות להפלגה וכמובן רשימת קניות לארץ ולחו"ל.

ועוד החלטנו מראש :
כל יום מישהו אחר יהיה הסקיפר האחראי.

את יעדי ההפלגה נסכם מידי יום על בסיס התוכניות שהכנו ומזג האויר.

מינינו את אורלי לקופאית – בדיעבד, הצלחה מסחררת.

סוף שבוע לא מפליגים – בדיעבד, החלטה מבריקה.

גבי לקח עליו את מלאכת הצילום – עוד רעיון מעולה.

                                                              

מי בצוות :

גבי ויפה רונן –  הוא הפליג מזמן והיא היסכימה לבוא

גילי ואורנה פלדיהוא התחיל לא מזמן והיא מתמודדת

איציק ואורלי שירצקי – הוא התחיל לא מזמן והיא חובבת דולפינים

אהוד ודבורה אלחנתי – הוא התחיל לא מזמן והיא באה לניסוי

 

יום רביעי 10/10  - הפלגה לאגינה

נחתנו באתונה והגענו במונית למרינה קלמקי תמורת 40 ארו למונית. גשם קל ליווה את הנסיעה אך בהמשך התבהרו השמיים .

עשינו קבלה ליאכטה על פי התדריך שקיבלנו ולא שכחנו לתת בקבוק יין לבחור המקומי כדי להקל על התהליכים.

תהליך קבלת היאכטה היה מהיר. השתדלנו להקפיד על כל הפרטים אך מסתבר שלא מספיק. במהלך ההפלגה גילינו שהכיור סתום. למזלינו כישורי השרברבות של גילי פתרו את הבעיה.

ב- 15:00 יצאנו לאגינה עם קפטן אהוד, תוך כדי זלילת מרק עדשים שדבורה הכינה. גבי ויפה הכינו הפתעת תחפושות אותן לבשנו תוך כדי שירת האידישין פירטין.

העגינה הייתה פשוטה ולאחר סיור בעיירה זללנו את השקשוקה של אורנה עם תוספות.

 

יום חמישי 11/10 - הפלגה לפורוס

גשם קל שנעלם במהירות קיבל אותנו על הבוקר. אכלנו ארוחת בוקר על בסיס סלט טונה משובח בסלון היאכטה והפלגנו לפרדיקה בניצוחו של קפטן איציק במזג אויר נעים.

במעגן של פרדיקה עלתה הרוח ולאחר מספר ניסיונות עגינה ליד הרציף הצף וסידרת חבטות בסירות הדייג המקומיות החלטנו לעבור לרציף השני שם היה מרחב תמרון גדול יותר.

טיילנו רגלית במקום ואח"כ ישבנו באחד מבתי הקפה הצופים אל הנוף. משם גם נצפו החצבים שזכו לביקור של אורנה ואורלי.

מיד בכניסה למפרץ של פורוס ניווטנו למפרץ הרוסי. לא היינו היחידים שעגנו שם על עוגן. בין היתר שמענו את קולות אחינו הישראלים נישאים על פני אדוות הגלים בעוצמות המקובלות במחוזותינו. האמיצים (איציק גבי ואורנה) קפצו למים ואנחנו הורדנו את הדינגי ובמספר נאגלות תרנו את המפרץ הקסום הזה.

השחיה והשייט הקטן היו תרוץ מצויין לארוחה נוספת. פסטה ברוטב מצויין (אורלי ואורנה).

איציק ניהל את העגינה בפורוס ביד בוטחת ובעת שהחברה יצאו לתור את העיירה אני ניסיתי כוחי בדייג. התוצאות הצדיקו את השימוש בתרוצי הדייגים המקובלים "אין דגים, אין אכילות.." אבל היו דגים אך לא בקצה החכה שלי. הסתפקנו לכן בארוחת דגים במסעדה מקומית.

הטיילים שביננו לעומת זאת ,נהנו מהעיר ואף הספיקו לצפות במספר דולפינים , די מרחוק אך זה הרבה יותר ממה שאורלי רגילה לראות במודיעין.

 

יום שישי  12/10 - הפלגה להידרה

קמנו לבוקר נפלא (למרות ששוב כשלתי בניסיון דייג באשמורת אחרונה. מה שכן הצליח היה השכמה מוקדמת של אורלי מהרעש שיצרתי על גג הקבינה שלה).

שוב אכלנו ארוחת בוקר מורחבת (של בתי מלון) ובהנהגתו של קפטן גילי הפלגנו להידרה. בזהירות הראויה חלפנו בתעלה תוך כדי בדיקת עומקים וצופים עירניים בחרטום היאכטה.

העגינה בהידרה הייתה "מעניינת". גילי הוביל את היאכטה עם הירכתיים למזח וכשהיינו במרחק של מספר מטרים בודדים הופיע מאי שם במהירות הקול,  טקסי ימי שעגן בדיוק במקום שהתכוונו להיקשר וסימן לנו שהוא יוצא עוד שתי דקות. כאילו לא הספיקה הרוח שהקשתה עלינו ממילא נאלצנו לצאת ולהכנס שוב כאשר הבחור הואיל בטובו לזוז מעט הצידה.

לאחר שניקשרנו ניגשנו למשטרת הנמל למסור רשיונות ולשלם עבור העגינה במקום. אלמלא הצבעים החיים הייתי חושב שאני בסרט שחור לבן מימי המנדט הבריטי בארץ ישראל. שוטרות (צעירות וחתיכות) ממלאות עשרות טפסים בעותקים רבים כאשר מידי פעם מתפרץ אל החדר המרכזי, בו קיבלנו שרות, שוטר עם ערמת טפסים נוספת לחתימה ומילוי. השוטרת שטיפלה בנו קיבלה עצות והצעות מכל הסובבים אותה ולבסוף חיפשה את החותמת המתאימה להטביע על המסמכים. מתוך מעמד חותמות בסגנון תחילת המאה הקודמת, ובו עשרות חותמות, היא ניסתה למצוא את המתאימה. כמובן שהיא התחילה מהסוף והמתאימה נמצאה רק כאשר הפכה וקראה את התוכן של כולם. גילי שם לב שהיה בחדר מחשב אחד בלבד עבור כל חמשת השוטרות. למותר לציין שאיש לא עשה בו שימוש.

לסיום, נתבקשנו לשלם שני ארו ושלושים סנט. עבור שני לילות. לא פלא שהמצב שם חמור. כל כך הרבה עבודת ניירת. מה מפריע להם לדרוש עשרים או שלושים ארו ?

הידרה היא עיירת דייגים מקסימה ללא תחבורה, למעט חמורים שמובילים אנשים ומשאות במעלים התלולים של האי. במעגן אין חשמל חוף. מים אפשר לקנות מהמזוקן במקום.

אורלי ואיציק ערכו את קבלת השבת כהילכתה כשכולם מצטרפים למזמורים ושותפים לשמיעת הקידוש. מי שאינם שומרי שבת יצאו לאכול בחוץ ואילו איציק ואורלי דקדקו במצוות "עונג שבת".

 

שבת 13/10 – יום כיף בהידרה

היום הסמכנו את גבי ומינינו אותו להיות הקפטן התורן. גבי, כמו גבי, מילא את תפקידו על הצד הטוב ביותר.

דבורה אורלי איציק ואני, יצאנו אחרי גילי אורנה גבי ויפה וטיילנו עד לכפר הדייגים הראשון. שם, בטברנה מעל המעגן, עצרנו לארוחת בוקר קלה (מטעמי שבת איציק ואורלי נמנעו) שכללה צזיקי אופייני, לחם שום קלוי על האש וקפה יווני (חו"ח לומר ביוון קפה טורקי). בדרך חזרה ליאכטה ירדתי עם איציק לשחיה במים הצלולים והנעימים במפרץ קטן.

הצוות השני התקדם לכפר הדייגים בהמשך, אכל (כמובן ) ושחה במימי מפרץ סמוך.

דבורה הכינה צ'ילי קון קרנה, אורז, סלט וטונה.

 תוך כדי הארוחה וסחיטת הטיפות האחרונות מבקבוק האוזו המי יודע כמה, היגיעה יאכטה ענקית לעמוד על ידינו. קיבלנו שיעור בפרופורציות. חשבנו שאנחנו גדולים עם ה- 50 פיט , השכנה שזה מקרוב הגיעה הסבירה לנו שזה לא ממש גדול והיאכטות שעגנו ברציף ממול, שהיו גדולות לאין שיעור, הסבירו לשכנה שגם לה אין מה להתפעל מעצמה.

לאחר הבדלה (פרידה מהשבת), התארגנו על ארוחת ערב. אורנה הכינה דגי טונה מטוגנים (חידה- האם אהוד דג אותם???), סלט יווני וטחינה ואורלי הוסיפה את הפירה אינסטנט.

 

יום ראשון 14/10 - הפלגה לאפידברוס

הבוקר קמנו מוקדם. לפי התוכנית, כ- 32 מייל הפלגה לאפידברוס כאשר התכוונו לעגון במטנה בשביל הכיף.

היום הייתי אני הקפטן התורן.

דבורה החליטה לפנק אותנו וקנתה לנו בורקסים שונים. אני הכנתי סלט וביצים קשות ולאחר הארוחה, על בטן מלאה, הפלגנו. לאחר כשעתיים הפלגה, הגענו לעיירה קטנה בשם- Methane.

עגנו עגינת דופן מחוץ למעגן אך נדנוד הגלים שכנע אותנו לצאת ולעגון דופן בתוך המעגן מה שנכון היה לעשות מראש.

שחינו במפרץ והתיישבנו למילקשייק מהיר (במונחים יוונים) בבית קפה סמוך. כמו שאורלי אומרת – למלצר מגיע תוספת סיכון עבור חציית הכביש עם התקרובת ללקוחות. בכל מקרה הפרמיה שם נמוכה. על פי ויקיפדיה ב- 2001 היו שם 1148 תושבים. לא מלחיץ.

התנתקנו והפלגנו לאפידברוס. הכניסה הבטוחה למעגן היא בין שתי בויות גדולות ואנחנו ממוקדים באיתורן ובתצפית על הענן השחור המתקרב ממערב.

לאחר העגינה מצאנו את הגינג'ית שמחברת חשמל ומים ופינטזנו (חלקינו) על שינה בדשא הסמוך. קצת קניות בסופר ועוגיות במאפיה הבטיחו ערב שקט, אך רוח חזקה יחסית התעוררה וגשם ממשי החל לרדת. התוכניות לאכול בחוץ נגוזו ביחד עם השינה על הדשא.

התעשתנו במהירות, והוכנה ארוחת ערב בניצוחן של אורנה ויפה. נקישות הגשם על הבימיני גיוונו את האוירה הרגילה וגם ניתוק חשמל החוף בשל הגשם לא העיב על שמחת החברים. ניסינו למצוא את הג'ינגית שוב אך נראה שהיו לנו ציפיות מוגזמות – יוון לא ?

אילתרתי מטריה מעל חלון החדר כדי לאפשר חלון פתוח גם בגשם וצללנו למיטות למעט אורלי יפה ואורנה שהרביצו משחק טאקי סוער.

 

יום שני 15/10 - הפלגה לאגינה

כבר בלילה פסק הגשם ובבוקר יבשה שמש חמימה את שארית השלוליות.

ארוחת הבוקר הוגשה באדיבות יפה וגבי, מגוון חביתות לא כשרות עם תוספות.

נסענו כ 20 דקות בשתי מוניות (40 ארו למונית) לתיאטרון של אפידאורוס, הידוע בתכונות האקוסטיות המשובחות שלו. בדקנו אם אמנם הצלילים נשמעים בשורות האחרונות ולא התאכזבנו. הצצנו גם למקדש העתיק הנמצא בתהליכי שחזור ונסענו חזרה עם המוניות שהמתינו לנו.

ביצענו רכש נוסף של מזון ובקבוקי אוזו ליאכטה וגם לבית  והתארגנו להפלגה דרך עיירת הדייגים ואטי לאגינה. היום הפקדנו גורלינו בידיו האמונות של קפטן איציק.

בדרך נהנינו מרוח חזקה (סוף סוף ) והפלגנו על מפרשים עד לעיירה. הרוח נשבה גם במפרשי מצב הרוח.

המעגן בואטי קטן ודי צפוף. כבר בכניסה ראינו שתי יאכטות המתקרבות מרחוק למקום, כך שהחשנו פעמינו כדי שלא נפספס מקום עגינה. הרוח שכל כך היטיבה איתנו עלתה עוד יותר  והקשתה עלינו את העגינה המסודרת. הסתייענו בבחור המקומי (בעל מסעדה ברציף) גם בקשירה וגם בעצה טובה.

גם הבחור המקומי לא הצליח להתגבר על זוג צרפתי שניסה לעגון על ידינו עם דינגי נגררת בחרטום וקשיי תקשורת משפחתיים. ניסינו לדחוף אותם הצידה ככל האפשר אך לא הצלחנו להימנע מלחטוף מהם נגיחה מטרידה, אך סוף טוב הכל טוב.

עשינו סיבוב קטן בשום-מקום הזה והתישבנו במסעדת המושיע , לקפה. הסתבר שבמקום הזה הקפה סמיך מאד כשהוא "מתובל" בצזיקי, שתי מנות של לחם קלוי, חצילים מטוגנים, קציצות זוקיני, גבינה מטוגנת ועוד ועוד. באמת קפה מצויין.

אח"כ איציק הוביל אותנו לאגינה כאשר על הסיפון התנהל משחק רמי סוער .

באגינה עשינו סיבוב קצר, בררנו פרטים על טיול טרקטורונים ושתינו קפה שהוגש בפינג'ן לא שיגרתי.

לאכול כבר אמרנו ? הקפה הסמיך לא מנע מאיתנו לדפוק ביאכטה ארוחה שכללה את שאריות הפסטה מאתמול, מרק עדשים שדבורה שידרגה במיוחד לניצולי הקפה הסמיך ופשטידה זריזה שאורנה הכינה לנו.

כטוב ליבנו באוזו החלטנו להתפנק בקינוח. יפה שמה את נפשה בכפה, חצתה את הכביש והביאה את הבחור מהגלידריה עם תפריט אל היאכטה. הזמנו בנפש חפצה ולאחר מספר דקות של המתנה, הבחור הגיע עם כל הקלוריות שהוזמנו.

לאחר מכן, המשיכו המתמידות המקנחות את הקינוח במשחק קלפים לאור פנסי ראש...

 

יום שלישי 16/10 - הפלגה בחזרה לקלמקי, אתונה

 בשעה 09:00 התייצבנו באגינה, אצל בעל הטרקטורונים. (לא שכחתי להזכיר את ארוחת הבוקר. סתם לא נעים כבר)

שכרנו ארבעה טרקטורונים לסיור שתוכנן להסתיים עד 14:00 כדי שנספיק לבצע צ'ק אאוט ב 17:00 באתונה.

היה כיף גדול. חלפנו על פני כפרים ונופים קסומים, עצרנו בכנסיית אוגוסטוס נקטריוס שעל פי המקומיים נחשבת לחשובה ביותר ליוונים, עצרנו בעתיקות אפייה ולבסוף התישבנו על החוף של איה מרינה במסעדה של ניקוס לבירה. את הבוטנים הבאנו איתנו וגם ניקוס נהנה מהם.

הזדכינו על הטרקטורונים והפלגנו לקלמקי תחת פיקודו של קפטן גילי.

שוב זכינו לרוח ממש טובה והפלגנו כמו שצריך בקידמית יפה כמעט עד למרינה. תצפתנו במשקפת על האקרופוליס כאשר אנו שמים מבטחינו בגילי ובסימון ה- MOB ב ג'י פי אס, שעשינו באתונה לפני שבוע.

החבר'ה של קיריאקוליס חיכו לנו על הרציפים (תאמנו מראש את שעת בואינו והם המתינו בסבלנות עד שנסיים את העגינה עם המורינג כדי לספר לנו שצריך לצאת ולהיכנס במקום אחר. תדלקנו במקום, מהמיכלית על הרציף והפלגנו לרציף השני. הקצו לנו מקום צפוף במיוחד אך גילי בסיוע הצוות והחבר'ה המקומיים, הוביל אותנו ביד בטוחה לנמל מבטחים.

פניס, הבחור המקומי שקיבל אותנו לפני שבוע, קיבל אותנו גם עכשיו. עוד לפני שאמר שלום הזכיר שלא לקח את בקבוק היין שקיבל מאיתנו שי בצ'ק-אין. ההחלטה שלא לחסל את הבקבוק הוכחה כנכונה והצ'ק אאוט היה זריז ביותר.

בערב, אחרי שחיסלנו את מרבית שאריות המזון ביאכטה, שמנו פעמינו למסעדת "וסיליס", אכלנו היטב וחזרנו ליאכטה למלאכת האריזה וחלוקת שלל השאריות.

 

יום רביעי 17/10 - הביתה

לאור הצלחתו בהידרה, ביקשנו מגבי להיות הקפטן גם היום.

הבוקר הסתפקנו בקפה ומתוקים וב-07:30 העמסנו את החבילות על שתי המוניות שהגיעו (להפתעתי) ונסענו לנמל התעופה. ברור שבכל הנסיעות במוניות ניהלנו דו שיח עם הנהגים שלא הפסיקו לשנוא את אירופה ואת מרקל. הם רוצים להמשיך לעשות מעט, לאט ולקבל את הכסף מהאיחוד. לך תסביר להם שלפעמים החגיגה נגמרת...

היה נפלא ואנחנו כבר חושבים על המסע הבא.

שלא נשתה מי ים .....