יומני מסע

הפלגת חברים במפרץ הסארוני 2015

מאת עופר דה פיצ'וטו

יוני 2015



הפלגת חברים במפרץ הסארוני 2015

לאחר שנה של קורס סקיפרים, ובטרם מלאה חצי שנה לוותק על הים, החליטו אמיר ועופר, בהחלטה ספונטאנית של רגע אחד לממש את סקיפריותם ולצאת למסע שייט במפרץ הסארוני ביוון. תוך זמן קצר הושלם הצוות, מורכב כולו מחברים טובים תושבי שוהם וניתן האור הירוק לתחילת ההכנות למסע השיט הראשון שלנו.

ראשית כל, נדרש היה לסגור על יאכטה מתאימה. את זה עשינו בחברת "תשוט" בעזרתה של שירי המקצועית והמדהימה.
היאכטה שנבחרה היתה 2014 Bavaria 41 cruiser  שלוש קבינות ארבעה שרותים חשמליים וחרטומן.

סגרנו טיסות לאתונה בתאריכים המתאימים והתחלנו לעשות "שיעורי בית" על המסלול, המרינות שבדרך, נופים, מפרצים, מזג אוויר, טברנות מומלצות, מסעדות, בקיצור הכל. שירי מ"תשוט" עשתה לנו תדריך יעיל מאוד, שאבנו אינפורמציה מכל מי שהיה באזור על המסלול, ועל מקומות שכדאי להיות בהם. וכשהגיע הרגע הרגשנו מוכנים להרפתקה. לכולנו זו היתה פעם ראשונה.

לפניכם, בלוג מסע השייט למפרץ הסארוני של צוות שוהם: עוזי, אלי, יובל, אמיר ועופר. יוני 2015   - תהנו !

 

 
 בדרך מאלימוס לאגינה
 
 
 מזח העיר פורוס
 
 
 בראנץ' בדוקוס
 
 
 המזח הצפון מערבי בספצס בשעת בוקר
 
 
 ספצס לפנות בוקר
 
 
 המרינה הצפופה בהידרה
 
 
 בבית הקפה של ג'ורג'יו ארמני
 
 
 הכניסה למרינה בהידרה
 
 
המפרץ הרוסי בפורוס The Russian Bay
 
 
המרינה באפידברוס
 
 
המפרץ של אפידברוס
 
 
התיאטרון באפידברוס עם ההודית שעומדת ושרה
 

יום שבת 30.5

מגיעים בשעות הבוקר לאתונה בטיסה מישראל. חוברים בשדה התעופה לקבוצה של אבירם, עולים על מיניבוס שמחכה לנו ולוקח אותנו למרינה Alimos . חופשת השייט הראשונה העצמאית שלנו מתחילה.

יש התרגשות באוויר. מגיעים למרינה בסביבות 10:00. הכל נראה בדיוק אותו דבר כמו בעשרות הפעמים שהסתכלתי ב- google earth על המרינה הזו. נכנסים למשרדי קיריאקוליס מהם נקבל את היאכטה. צריפון קטן שבו אמיר ואני פוגשים את ניקוס וג'ורג'. הם מחכים לבואנו ומתחילים בהליך קצר של רישום וחתימה על מסמכי הצ'ארטר.

אחרי החתימות הולכים לראות את הסירה. היא עוגנת ברציף כמתוכנן ושם פוגשים את קוסטס שהוא הבעלים של הסירה והוא יעשה לנו חפיפה עליה. צוות שלם של מנקות מצחצח את הסירה לקראתנו - Dyonisis שמה. הכל נראה תקין ועובד כמתוכנן.

עוזי אלי ויובל יוצאים לסופרמרקט עם רשימת הקניות שהכנו מראש. אמיר ואני מסתובבים במרינה וסופגים את האווירה. כולם מכינים סירות לקראת עזיבה למשט בסארונים. יש התרגשות ותכונה באוויר !
ב -13:00 הסירה מוכנה ואנחנו נפגשים עם קוסטס לתחילת החפיפה. אמיר ואני מקפידים על חפיפה יסודית ועוברים על כל פרט. החפיפה הזו לוקחת כשעתיים. עוברים על כל אביזר ופתח, מנסים לזכור הכל ולחרוט בראש איפה נמצא כל דבר ומה תפקידו של כל ברז בסירה. טירונים אנחנו ורוצים לדעת הכל.

במהלך החפיפה צחי מנדנד שאבוא ל"ישיבת סקיפרים" על מנת שנעבור על המסלול. אני מסביר לו שאני עסוק ולא יכול לבוא ושאתעדכן מאוחר יותר. בדיעבד הסתבר שהערך המוסף של חבירה לצוות של צחי היה קטן משחשבנו, ועזר בעיקר בתחושת הבטחון שנתנה ההצטרפות הזו לחבורה הזו. במהלך השבוע נפגשנו בערבים. המסלולים שלנו היו שונים כך שנפגשנו רק בחלק מהערבים לאורך ההפלגה.

בשעה 16:00 אנחנו מוכנים ליציאה. הסירה קשורה עם חבלי מורינג וחבלי ירכתיים. אנחנו משחררים מורינג, משחררים את הסינגל אפ של חבלי הירכתיים ויוצאים מהמרינה. הכל נראה מוכר וברור.

שמים חרטום על 432 מעלות לכיוון האי אגינה ויוצאים לדרך. מתרחקים מעט מהמרינה, מרימים מפרשים. חוויה ! מתרחקים בקדמית מפנה ימני 5-6 קשר לכיוון הפינה הצפון מערבית של אגינה. לפנינו כ- 3 שעות הפלגה. בדרך אנחנו רואים מעבורות וסירות נוספות. אין עומס. כיף.

מתקרבים לפינה של אגינה. הרוח עולה ומגיעה כבר ל- 17 קשר עם משבי רוח חזקים יותר. מסביבנו עוד יאכטות ומעבורות והמרינה של אגינה קרובה. אנחנו עושים סיבוב לכיוון דרום ומורידים מפרשים.

מתקרבים לעגינה הראשונה שלנו - במרינה של אגינה. לקראת ערב נכנסים למרינה וחשכו עיני. המרינה מפוצצת בסירות. אין מקום. אני מסתובב הלוך וחזור ומרוב התרגשות שוכח שיש לנו חרטומן ולא מפעיל אותו בכלל. בסוף אנחנו יוצאים מהמרינה ועוגנים מחוץ למרינה צמוד למזח של המעבורות בצד הצפוני שלו. יש כבר רוח שמקשה על העגינה. בתוספת ההתרגשות של עגינה ים תיכונית עם עוגן פעם ראשונה, אנחנו מתקרבים עם הירכתיים למזח ועוגנים. העוגן לא ממש מתוח. מחזקים עם קשירות בצד אבל לפעם ראשונה זה בסדר. באופן אישי הייתי בלחץ חיובי. הרגשתי שליטה ובטחון במה שאני עושה. העגינות הבאות יהיו כבר טובות יותר.

התחברנו, נקשרנו ויצאנו לסיבוב בעיר. מורעבים ועייפים התיישבנו בטברנה שנראתה לנו עם הכי הרבה אנשים ומילאנו את השולחן באוכל יווני מכל הבא ליד: ציזיקי, סלט יווני, דגים קטנים מטוגנים, אוקטופוס צרוב על הגריל, מרק דגים, לחם עם שמן זית. היה מעולה. בדיעבד זו היתה הארוחה הטובה ביותר שלנו. בשלב הזה נראה היה שהגזבר שלנו עוזי עדיין לא נכנס לעניינים. בניגוד לכולם שחלקו את המנות שלהם, עוזי הזמין מנת דג בתנור. מחכה ומחכה והדג לא יוצא. בסוף אחרי למעלה מחצי שעה ואחרי שאנחנו כבר אכולים ועייפים הגיעה המנה שלו. הוא סרב לקחת אותה ובצדק.

חזרנו לסירה והלכנו לישון עייפים אך מרוצים. בלילה הזה עוזי החליט שהוא ישן בסלון. הכין לעצמו מקום, אבל לא ישן טוב. בלילות הבאים הוא כבר התכרבל כפיות עם אלי בקבינת הירכתיים והיה כבר הרבה יותר מרוצה.
תם היום הראשון. אני נותן ליום הזה ציון גבוה. הוא תרם רבות לבטחון העצמי של כולם להמשך השייט.


יום ראשון 31.5

מתעוררים מוקדם בבוקר. צחי קורא לי שוב ל"ישיבת סקיפרים" לסכם על מסלול. פורשים מפה ואחרי דיון קצר מסכמים לשוט לפורוס עם עצירה בדרך לארוחת בוקר באחד המפרצונים של אגיסטרי.

אנחנו מרימים עוגן ויוצאים לדרך. אני שם לב ששאר היאכטות שטות בכיוון אחר ממה שסוכם. אני שולח סמס לצחי: יש שינוי בתוכניות ? והוא עונה לי שכן ושהם החליטו להפליג לג ארוך עד לארמיוני. 31 מייל בערך. אני עונה לו בהצלחה ושאנחנו נצמדים לתוכנית המקורית שלנו לעגון הלילה בפורוס. הוספתי שאני מניח שניפגש בהמשך. אנחנו עצמאיים ואני מרגיש שאין לי בעיה עם זה. גם הצוות הרגיש כך.

אנחנו מפליגים לפינה הדרומית של אגיסטרי, נכנסים למפרץ מקסים עם חוף רחצה. עוגנים. מורידים דינגי וגם נכנסים למים. המים קרים מאוד אבל אפילו עוזי ויובל במים. עוזי ואלי עושים סיבוב עם הדינגי. הכל נראה נפלא. מזג אוויר טוב. מים צלולים. שמיים כחולים. בינתיים אלי מכין לנו ארוחת בוקר מהסרטים. אנחנו טורפים אותה, נשארים עוד קצת, מרימים עוגן ומפליגים לפורוס. היום הזה תכננו הפלגה קצרה יחסית כ- 15 מייל.

מגיעים לפורוס בסביבות 17:00. מוצאים מקום לעגינה ים תיכונית מול המזח ברחוב הראשי של פורוס. מימין לנו יאכטה של נורבגים מבוגרים שעוזרים לנו בקשירה למזח. מיד רואים שהם יאכטונרים ותיקים ובעלי נסיון. עוזרת לנו נורבגית מבוגרת ונחמדה. אני ממשיך לפתח איתה שיחה
ארוכה על ענייני היום, פוליטיקה עולמית, דאעש, המוסלמיזציה במדינות סקנדינביה, המצב בישראל ובנורבגיה. היא מכירה את ישראל ואפילו את הפוליטיקה הפנימית אצלנו. היא גם ביקרה בה ומעריכה אותנו מאוד.
הזמנו מקום לשעה 19:30 ממש לפני השקיעה במסעדה שהמליצו לנו עליה: משפחת הקצבים The Boucher family על מנת לראות את השקיעה היפה של פורוס וגם לאכול סטייק טוב.

לפני ארוחת הערב אנחנו עוד מספיקים לשכור 3 סקוטרים וטרקטורון אחד לאמיר ועושים סיבוב באי לצדו השני. אנחנו מגיעים למפרץ מקסים, שותים בירה בבר קטן ונחמד על החוף, נחים קצת וחוזרים ישר לארוחת הערב.
במסעדה, אנחנו פוגשים שולחן לידנו את הנורבגים. למרות ההמלצות הרבות האוכל סביר. לא משהו מיוחד. הנוף משגע. מסתבר לנו בהמשך שככל הנראה האוכל הטוב ביוון מסתתר לו במסעדות קטנות ואותנטיות ולאוו דווקא באלו שכולם פוקדים אותן עקב מיקומם.

חוזרים ליאכטה ומסתבר שממש מולנו ברחוב הראשי ממוקמים 3 מועדונים שמרעישים לנו עם מוזיקה מחרישת אזניים עד 1 בבוקר. אני לא ישן טוב גם בלילה הזה.

יום שני 1.6

קמים מוקדם בבוקר ויוצאים כבר בסביבות 08:00 לפי התוכנית לכיוון ספצס. מתכננים עצירה לארוחת בוקר באיי הצפרדע בפינה הדרום מזרחית בכניסה למפרץ הידרה. מזג האוויר לא משהו. רוח המלטמי האופיינית לאזור שלנו מרימה ראש והים מתחיל להיות רוגש מעט.

אנחנו מחליטים לעגון לארוחת בוקר כמתוכנן במפרצון קטן באזור איי הצפרדע. הורדנו דינגי, אמיר ואני יצאנו לסיבוב קצר ולא ממש התרשמנו מהאזור. הים ומזג האוויר המשיכו להיות לא ידידותיים. ויתרנו על ארוחת הבוקר, קיפלנו דינגי והמשכנו להפליג. הרמנו מפרשים וחצינו את מפרץ הידרה לכיוון מפרץ דוקוס.

עברנו את הידרה ונכנסנו למפרץ דוקוס המדהים. מסביבנו עוגנות יאכטות נוספות. אני יוצא לשחיה ומגיע עד החוף. עולה לחוף ומדבר מעט עם כמה צרפתים שעסוקים בהכנת מדורה וניקוי דגים שדגו בהידרה. הם מתכננים ארוחת דגים על האש.

בינתיים יובל ועוזי מתצפתים במשקפת על כמה בחורות שיורדות לחוף מיאכטה ענקית שעוגנת לא רחוק מאיתנו ומזהים שהן אוספות אשפה ומנקות את המפרץ. יפה וכל הכבוד להם.

אלי הכין לנו ארוחת צהריים. שקשוקה, סלטים, נקניקים, ארוחה מעולה. על ידנו עוגנת יאכטה מדהימה עם צוות מקצועי עם דגל תורכיה. בהמשך עוד נפגוש את היאכטה הזו.

אנחנו מרימים עוגן וממשיכים על מנוע לספצס. מרחק של כ- 8 מייל. אני מקבל מיקום והמלצות היכן לעגון ולפנות ערב מגיעים לעגינה ים תיכונית ברציף של המרינה החדשה. המרינה הישנה והמוגנת כבר מלאה. אנחנו עוגנים בצד הצפון מערבי של המזח הפתוח לים. עשרות מוניות טקסי חותכות את הים ומרימות גלים בצד המזרחי של המזח לכן אנחנו מעדיפים את הצד המערבי. בדיעבד הסתבר שזו היתה טעות גדולה. היאכטות בצד המזרחי סובלות מהגלים מאוד. בשלב זה אנחנו מאוד מרוצים.

מסתבר שהתחזית להמשך הלילה היא רוחות צפון מערביות חזקות מאוד. מלטמי צפוניות קוראים להם. בשעות הערב המוקדמות הכל נראה עדיין שקט. סירות הטקסי הפסיקו את הטיסות שלהן והים רגוע מאוד משני צידי המזח. בדיעבד מסתבר שזה היה השקט שלפני הסערה.

ספצס היא עיירה קטנה ומקסימה. רחובות קטנים נקיים ומטופחים. חנויות יפות שמציעות מהכל. אנחנו מסתובבים ברחובות ומתאהבים במקום. אנחנו מתפצלים. אלי ויובל עושים את הסיבוב שלהם, אמיר עוזי ואני יושבים בבית קפה נחמד בקומה השניה עם נוף לים ולמרינה. אמיר קונה שוב משקפי ראיה (הוא יקנה עוד זוג בהמשך) , אני קונה כובע סקיפרים מצחיק ואנחנו חוזרים לסירה.

הפעם אנחנו מחליטים לאכול ארוחת ערב איטלקית למרות שאנחנו ביוון, ובוחרים בפיצריה מגניבה ורעשנית. במקום סלט יווני מזמינים קפרזה ובמקום דגים אוכלים פיצה. האוכל טעים ואנחנו מתפוצצים. שמחים וטובי לב חוזרים לשינת לילה ביאכטה. על המזח אני פוגש את מייק והוא מזהיר אותי פעם נוספת שצפויות צפוניות חזקות הלילה ושאוודא שהיאכטה שלנו רחוקה מעט מהמזח וקשורה היטב. הים בשלב זה עדיין רגוע וחלק.
בשעה 02:00 אני מתעורר מהנחירות של יובל ומחליט ללכת לישון בסלון. אני מתחיל להתארגן לשינה. מוציא ראש החוצה ומרגיש שהרוח עלתה אבל לא נורא. הולך לישון אבל לא מצליח להרדם.

בשעה 03:00 אני יוצא שוב החוצה וחשכו עיני. רוח צפונית חזקה מאוד מנשבת בחוץ ודוחפת את הסירה שלנו למזח. אנחנו כבר ממש צמודים עם הירכתיים למזח ומוחצים את הפנדרים בירכתיים בין הסירה למזח. אני רואה גם שהסירה שצמודה אלינו נוטה לכיוון החוף. זו הסירה של ההולנדים שעוד נפגוש אותם בהמשך כמה וכמה פעמים. אני מעיר את אלי ומבקש ממנו לבוא לעזור לי לחזק את הקשרים והחבלים של היאכטה. הסירה שלנו צמודה לרציף בירכתיים וצריך לקדם אותה ע"י מתיחה של העוגן. אלי הולך לחרטום ומתחיל לעבוד עם הכננת על מנת למתוח אותו. שרשרת העוגן עולה ועולה והעוגן לא נמתח. אני אומר לו לעזוב את העוגן מחשש שנשלוף אותו לגמרי החוצה. אנחנו לא בטוחים כמה שרשרת יש לנו ומחליטים לחכות עם זה לבוקר. ייתכן ונצטרך לצאת ולעגון מחדש ואני מעדיף לעשות את זה באור יום ולא בלילה. זה מדגיש לי היטב את החשיבות של עוגן תפוס חזק עם שרשרת מתוחה ועל אחת כמה וכמה במזג אויר קשה. אנחנו חוזרים למתוח את החבלים. אני עולה על הסירה של ההולנדי (הם עדיין ישנים) , ויחד עם אלי קושר את הסירה שלו לרציף ומהצד מותחים ומיישרים אותה. בינתיים כל הסקיפרים בסירות הסמוכות מתעוררים וכולם עסוקים במתיחת העוגנים וקשירות נוספות. גם אצלנו אמיר כבר מתעורר ומצטרף לעזרה בקשירות.

בלילה הזה נולד הביטוי " הכל בסדר גמור" שילווה אותנו בהומור וצחוקים עד סוף המשט. אמיר בוחן את המצב ומרגיע אותנו : "הכל בסדר גמור" בזמן שהסירה שלנו ממשיכה להידחף עם הירכתיים לרציף ומוחצת את הפנדרים. הרוח לא נרגעת ואני לא הולך לישון, נשאר ער עד הבוקר. עם אור ראשון אני הולך לבדוק שוב את שרשרת העוגן הלא מתוח שלנו ומוודא לפי הסימונים על יתרת השרשרת שנשארה, שאורך שרשרת העוגן שבמיים הוא כ- 45 מטר. זה מרגיע מאוד ומאפשר להעלות את העוגן ולבצע מתיחה כמו שצריך. אחרי כ- 5 מטר מתיחה העוגן מתוח, הסירה מתרחקת עם הירכתיים מהרציף והמצב הפעם נראה "בסדר גמור"!

הבוקר עולה ואנחנו קופצים לשתות קפה עם משהו קל באחד מבתי הקפה שבמרינה. כרגיל, לא שוכחים להוריד "חבילה" , חוזרים למרינה ובגלל מזג האוויר והרוחות הלא נעימות מחליטים לשנות תוכניות, להרים עוגן ולשוט להידרה. אמיר בחר להוריד את ה"חבילה" שלו במלון הכי מפואר של ספצס.

יום שלישי 2.6 - האי הידרה

את ספצס אנחנו עוזבים בשעות הבוקר ומוקדם מהמתוכנן למורת רוחו של יובל. הרוח בספצס חזקה ולא נעים להיות שם. לפנינו הפלגה לא ארוכה של כ 15 מייל להידרה. כשאנחנו עוזבים את ספצס הרוח עדיין חזקה ובגב שלנו, ואנחנו על מנוע. לאט לאט הרוח נחלשת מעט ומשנה כיוון ביחס לנתיב שלנו ואנחנו מרימים מפרשים ושטים לכיוון הידרה.

ויכוח קטן בסירה האם לדלג על הידרה. הצפי הוא שהמרינה מפוצצת, ואנחנו חוששים שלא יהיה לנו מקום עגינה. אנחנו מתקרבים ומחליטים להיכנס למרינה הקטנה בהידרה בכל מקרה, ולנסות לעגון. מורידים מפרשים ומגיעים למרינה. ואכן המרינה מפוצצת. בסוף אנחנו מחליטים להיצמד כיאכטה בשורה שנייה ולהיצמד לשתי יאכטות שכבר עוגנות שם. אנחנו מורידים עוגן ונצמדים בירכתיים לשורת היאכטות הראשונה. בהמשך עוד יעגנו לפנינו שתי שורות נוספות. המרינה מלאה יאכטות וכל כמה שעות מגיעה מעבורת ומורידה עשרות אנשים, תיירים, להידרה.

האי עצמו מתגלה לנו במלוא הדרו ועוצמתו. בניגוד לאיים אחרים, אין תנועת כלי רכב או אופנועים בו. כולם הולכים ברגל על חמורים, הסמטאות הקטנות, המסעדות, בתי הקפה, נראה מושלם. אנחנו מתאהבים במקום.

אנחנו ממשיכים בסיור שלנו ואמיר מחליט לקחת אותנו לבית קפה שבו היה שנתיים קודם לכן עם מיכל. אחרי ברור קצר, אנחנו מגיעים למקום ואכן מקום קסום. עם בריכת שחיה במרכז גן עצים ושולחנות מסביב. אנחנו שותים קפה והולכים לנוח על כמה מיטות שיזוף מעץ שפרוסות מתחת לעצים בצל בגן. תוך דקות כולם נרדמים וישנים שינה עמוקה ורעשנית. היינו הרוגים מעייפות עוד מהלילה הקודם בספצס.

לפני שחוזרים לסירה העוגנת במרינה, אני יוצא לסיבוב הכרות קצר בצד השני של המרינה ומגלה נוף מדהים מצוק המשקיף לכניסה אל מרינת האי. מחליטים לצאת ולאכול שם את ארוחת הערב עם השקיעה במסעדה מפונפנת שנקראת  sun set restaurant . בערב אנחנו שם. אלי מחליט לא להצטרף ועושה טיול בעצמו. המקום מדהים ביופיו בשקיעה, אבל האוכל לא משהו בלשון המעטה. מזמינים דג גדול בתנור לכולם ולא נהנים מהאוכל בכלל.

אנחנו מחליטים להישאר גם למחרת היום בהידרה ולצאת לכיוון פורוס בשעות אחר הצהריים המוקדמות שלמחרת. במרכז המרינה עוגנת יאכטה מדהימה בצבע ירוק ומסתבר שזו היאכטה של לא אחר מאשר ג'ורג'יו ארמני. על הרציף מולה הוא יושב ושותה קפה אספרסו בנינוחות מרשימה. את הזיהוי שלו אנחנו זוקפים לזכותו של אמיר.

יום רביעי 3.6 הידרה ופורוס

אנחנו קמים בבוקר בהידרה ומתכננים להישאר עד שעות הצהריים ולהמשיך משם לפורוס.

לאחר קפה וחבילת בוקר יוצאים ברגל לאחד החופים בחוף המערבי של הידרה. אנחנו מתפצלים. יובל ואמיר נשארים בבית קפה בדרך. עוזי, אלי ואני ממשיכים לאחד החופים. שוחים קצת, נחים בחוף הקסום ובסביבות 13:00 יוצאים חזרה למרינה. בדרך אוספים את יובל ואמיר.

החבר'ה מחליטים להישאר עוד קצת בבית הקפה ואני ממשיך למרינה. בבוקר החלפנו מקום ועברנו לעגון בשורה הראשונה ואני מניח שכבר חסמו אותנו כמה שורות של יאכטות. אני חושב שהיציאה לא תהיה קלה ומעדיף להשאיר זמן. אני מגיע לסירה ורואה שאנחנו חסומים עם עוד 2 יאכטות ושהיציאה לא תהיה קלה. אני ממתין עוד כ- 20 דקות וכשאני רואה שהצוות לא מגיע מצלצל לאמיר. הוא מסנן אותי וזה מעצבן אותי אבל מחליט לא להגיד כלום. כשחזרו הוא אכן מאשר שהבין שאני לחוץ ולכן לא רצה לענות.

אנחנו מתחילים בהכנות ליציאה. מזיזים את היאכטות שלפנינו. ביציאה מהעגינה לשתיהן נתקע העוגן. אחרי כחצי שעה הדרך לבסוף מתפנה ואנחנו מרימים עוגן בלי בעיות מיוחדות ויוצאים מהמרינה. אבל, כעת תקלה חדשה. ההגה כמעט ולא מגיב. קשה מאוד לסובב אותו והוא משמיע חריקות כאילו משהו תפוס. אנחנו מחליטים לא להרים מפרשים ולעצור במפרצון הקרוב, לעגון ולבדוק את מקור התקלה. אמיר כבר מתכנן להתקשר לקוסטס על מנת שיביא לנו יאכטה חלופית. רצים רעיונות והשערות על מקור התקלה. הכי סביר היה שמקור התקלה היה בנעילת ההגה בהידרה שלא השתחררה.

הרוח בינתיים עולה ואנחנו מגיעים למפרץ קטן באזור איי הצפרדע בפינה הדרום מזרחית של היבשת לפני הפנייה לפורוס. אנחנו עוגנים ולידנו שוב רואים את היאכטה של ההולנדים שעגנה על ידנו גם בהידרה.

אני קופץ עם משקפת למים ובודק את מדף ההגה. הכל נראה תקין. במקביל אלי ואמיר מגיעים למסקנה שהבורג של נעילת ההגה נתקע. בכוחות משותפים הם משחררים את הבורג ופותרים את הבעיה. אנחנו מרימים עוגן ומשפרים עמדות בתוך המפרצון כי הרוח חזקה מדי. עוגנים שוב, אוכלים ארוחת צהריים מאוחרת ולאחר מכן ממשיכים לפורוס.

הפעם מרימים מפרשים מצומצמים מעט וממשיכים על מפרש עד פורוס. בכניסה לפורוס מורידים מפרשים. החברה רוצים לעגון בעיר. אני לוחץ לעשות את הלילה על עוגן במפרץ הרוסי. מחליטים לבדוק איך זה במפרץ הרוסי ואם לא טוב לחזור לעיר.

מגיעים למפרץ הרוסי שנמצא בצד המערבי של פורוס. מפרץ קסום. מיד מחליטים לעגון ולבלות בו את הלילה. תוך דקות אני במים. גם הדינגי במים. כיף של מקום. יובל לוקח את הדינגי לסיור במקום ונתקע בלי דלק במרכז המפרץ. אני מגיע אליו בשחיה ומושך אותו אחרי ליאכטה. האנשים שביאכטות מסביב מסתכלים על המראה המוזר ומתפקעים מצחוק. יובל יושב כמו מלך על הדינגי ושחיין סוחב אותו אחריו עם חבל. "כוח סוס אחד" הוא מתלוצץ עם 4 יאכטונרים זקנים שיושבים על הסיפון שלהם עם בקבוק בירה ביד ומתפקעים מצחוק.

הערב יורד על המפרץ, שקיעה מדהימה, שקט. טבע. רק קולות השחפים והמים. אוכלים ארוחת ערב בסירה. אנטי פאסטי, שרימפסים, אורז ברוטב עגבניות ומקנחים כמובן בחלבה של עוזי.

יום חמישי 4.6 וואטי ואפידברוס

מרימים עוגן בשעות הבוקר. לפנינו הפלגה ארוכה מאוד. התוכנית היא להגיע לאפידברוס עם עצירה בוואטי. עד וואטי זה כ- 20 מייל. אנחנו יוצאים מהמפרץ של פורוס ועולים צפונה סמוך לחוף המזרחי של מטאנה. הרוח עולה ואנחנו מרימים ושטים על מפרשים. הרוח עולה ועולה ואנחנו מקבלים משבי רוח של מעל 20-22 קשר. אנחנו לא מצומצמים בקדמית ומשבי הרוח גורמים להטיה לא נעימה ואפילו מפחידה של הסירה. אנחנו יורדים מהרוח, מורידים מפרש וממשיכים על מנוע. בדרך כשהרוח יורדת קצת מעלים שוב מפרשים, מבצעים תרגולת שחרור מהיר של מפרשים במקרה של משבי רוח קיצוניים שיאלצו אותנו לבצע שחרור מפרש מהיר. הצוות מתפקד מצוין.

נכנסים לוואטי בשעות הצהריים. מרינה קטנטנה. ריקה. 2 יאכטות עוגנות בה. נראה מקום נחמד אבל לא משהו ששווה להיות בו יותר משעה שעתיים. אנחנו מתאכזבים קצת כי שמענו שהמקום הזה יפה ושכדאי מאוד לעצור בו. עוגנים את היאכטה צמוד ל- 2 היאכטות העוגנות ויוצאים לבית הקפה הסמוך לארוחת צהריים. אני נכנס לשרותים וכשיוצא אני פתאום רואה את אמיר ואלי על היאכטה מנתקים חבלים ומרימים עוגן. אמיר קיבל הערה מבעל המסעדה ומבעל היאכטה השכנה שהעוגן לא תפש והחליט לבצע עגינה מחדש. הוא עולה על היאכטה עם אלי, מנתק אותה מהמזח, מרים עוגן ומנסה לבצע עגינה מחדש. המים במעגן רדודים ובתוספת הרוח עולה החשש שהיא תתקע. בדקות הקרובות, עם עזרה של צעקות ועצות מהמזח, שלי ושל בעל המסעדה שישבנו בה, אמיר ואלי מצליחים לייצב את היאכטה ולעגון אותה מחדש. האירוע היה קצת מלחיץ, אני כעוס על המקרה הזה. אומר רבע ממה שיש לי להגיד אבל מחליט לא לעשות עניין, לתת לזמן להפיג את המתח ולהמשיך הלאה. וזה לשמחתי גם מה שקרה.

ביציאה מהמעגן הקטן של וואטי, ממש בפתח המעגן, עוזי מרים את הפנדרים בירכתיים ופנדר אחד נופל למים. אנחנו עושים תמרון, חוזרים חזרה, שולים אותו ומפליגים על מנוע לאפידברוס. יש לנו הרגשה שהיום הזה יצא קצת דפוק ושהדברים לא מסתדרים כמו שצריך. יש ימים כאלה.

הדרך לאפידברוס כשעה וחצי. מפרץ העגינה רחב ויפה מאוד. אנחנו נכנסים למרינה וכרגיל אין מקום. אחרי נסיון כושל אחד להידחף על יד יאכטה אחת, מחליטים לעגון על עוגן בתוך המפרץ. מורידים דינגי, אלי אמיר ועוזי יורדים עם הדינגי למזח הראשי ומחפשים לנו מקום עגינה. לשמחתנו הם מוצאים. יאכטה אחת יוצאת ואנחנו נכנסים במקומה. עוגנים ונקשרים לרציף כמו גדולים.

אחת האטראקציות באפידברוס הוא אמפי תיאטרון עתיק אשר נבנה במקום ע"י היוונים כ -3000 שנה לפני הספירה. המקום הזה השתמר בצורה כמעט מושלמת ואומרים שהאקוסטיקה בו מדהימה. עלינו על 2 מוניות ויצאנו בסביבות 18:30 למקום. אחרי נסיעה קצרה הגענו וצעדנו לעבר התיאטרון. כשהגענו נגלה בפנינו מראה יוצא דופן של אמפי תיאטרון מושלם שעדיין מתקיימות בו הופעות. כל מילה על האקוסטיקה בו מיותרת. פשוט מדהים. בעודנו משתאים, נעמדה במרכז האמפי נערה הודית והתחילה לשיר חרישית שיר קלאסי באנגלית. האקוסטיקה, קולה הנפלא של הנערה והמקום עצמו הפכו את זה לחוויה מיוחדת ויוצאת דופן.

בחזרה ליאכטה התארגנו לצאת לארוחת ערב במסעדה שהמליץ לנו עליה נהג המונית שלקח אותנו לאמפי. מסעדה משפחתית הממוקמת בתוך גן וצמודה לפרדס תפוזים קטן. כבר בכניסה פגשנו את המשפחה ההודית שביתם שרה באמפי ואת הדתיים שעגנו על ידנו. הבנו שהגענו למקום הנכון. לצערנו, הארוחה היתה בינונית ומטה. החזרנו כמה מנות (אמיר ובצדק) , קיבלנו קינוח ושנאפס כפיצוי אך עדיין זו היתה הארוחה מבין הגרועות שאכלנו.

חזרנו ליאכטה ללילה האחרון שלנו במשט הזה. אנחנו יודעים כבר שהתחזית למחר היא גשם לפרקים ושייט של כ- 35 מייל למרינה אלימוס.

יום שישי 5.6 - חזרה לאלימוס קלאמקי

ב- 03:00 בבוקר אני מתעורר ויוצא לסיפון. גשם. לא קר אבל גשם. אני סוגר את הפתחים, מוריד מגבות ובגדים התלויים לייבוש ומתארגן להמשך שינה בקוקפיט. אני לא יכול חזור לישון בקבינה. יובל מרעיש עולמות ואין סיכוי שאני נרדם. אני מתארגן עם סדין ושמיכה בקוקפיט וישן כמו גדול עד 07:30 .

בבוקר יוצא עם עוזי למאפייה להביא לחמים טריים. הלחם ביוון ממש על הפנים. לא איכותי. יש להם עוד הרבה מה ללמוד. היאכטה שעל ידנו יוצאת ואנחנו מחליטים לצאת מיד אחריה. העוגן שלה נתקע והיא מעכבת אותנו בעוד חצי שעה. בסופו של דבר הנתיב מתפנה, אנחנו מרימים עוגן כרגיל ללא בעיות ויוצאים לדרך. התכנון לעצור לארוחת בוקר באגיסטרי ולהמשיך דרך אגינה לאלימוס. יום ארוך.

בשלב הזה שאנחנו עוזבים את אפידברוס, הגשם מתחזק , אין רוח מספיקה למפרשים. בסביבות 5 קשרים בלבד ואנחנו על מנוע. ברוח כזו על מפרשים לא נספיק לעשות את המרחק המתוכנן.

מגיעים לאגיסטרי ומתלבטים היכן לעגון. כל אחד זורק רעיון. בינתיים אנחנו ממשיכים ובדיעבד מסתבר שזו היתה טעות והיינו צריכים להיצמד לתוכנית המקורית ולעצור בצד הדרומי של אגיסטרי כמתוכנן, לאכול ארוחת בוקר מאוחרת ולהמשיך משם. בסופו של דבר אנחנו עוצרים צפונית לאגינה. בדרך הסירה משפשפת קצת את הקיל שככל הנראה גירד סלע בולט בנתיב שלנו. לא רציני. מורידים עוגן , אוכלים ארוחת בוקר מעולה שהכינו עוזי ואלי, צוחקים ומתכוננים ללג האחרון של המשט.

מרימים עוגן ויוצאים לדרך. מסביבנו עוד כמה יאכטות. שנראה שעושות דרכם לאלימוס. מיד כשאנחנו מגיחים מהפינה הצפון מערבית של אגינה, אנחנו נחשפים לרוח צפונית חזקה עם משבים של מעל 20 קשרים וגשם שכל הזמן יורד ומתחזק לאט לאט. אנחנו מחליטים להישאר על מנוע ולא מרימים מפרשים. בהמשך הנתיב לכיוון אלימוס אני רואה שהשמיים שחורים וזה לא נראה טוב. אני מבחין גם שהסירות המפליגות סמוך אלינו מתחילות לפנות מערבה ולא מתקדמות בנתיב לאלימוס. אני מרים טלפון לאבירם קריו, סקיפר הקטמרן שאמור היה לשוט באזור על מנת להתעניין מה מצבו. הגשם והרוחות בינתיים מתחזקים. אין גלים גבוהים בשלב הזה. הוא עונה לי ומסתבר שהוא נמצא על הנתיב לאלימוס כ-10 מייל לפנינו. הוא מעדכן אותי שסופה עם רוחות של מעל 40 קשר עומדת לעבור אותי. עם מטחי גשם חזק מאוד שלא רואים ממטר. זה מחזק אצלי את ההרגשה שאנחנו רק בהתחלה של מזג אוויר גרוע מאוד אשר הולך ונעשה גרוע יותר. אני מחליט להוציא חגורות הצלה המחוברות לרתמות שניתן לחבר לחבל חיים ומחלק לכל הצוות שיחגרו. לא לוקח סיכונים וכדאי להיות מוכנים לכל צרה שלא תבוא. במקביל, מאזינים גם לקשר ומחליט לשנות נתיב לכיוון צפון מערב במטרה לעקוף את הסופה המתקרבת. ההחלטה הזו הוכיחה את עצמה מיד ותוך זמן קצר
אנחנו מחוץ למזג האוויר הסוער. השמיים מתבהרים, הרוח יורדת, הגשם נפסק וכולם מחייכים שוב.

מרימים מפרשים אבל למרבה הצער הרוח חלשה מאוד ולא סוחבת אותנו. ממשיכים במוטור סייל (מנוע ומפרשים), עוברים בין אניות מכולה ענקיות הממתינות להיכנס לנמל פיראוס ובאגוף צפוני בגלל הסופה שעקפנו מגיעים לאלימוס. אמיר עוגן אותנו ב- Pier 2 ובזה מסתיים המשט הראשון שלנו.
ראשון אבל בטוח שלא אחרון.