יומני מסע

שייט בפסח בין איי סיישל

מאת חנה הנדל

אפריל 2015



שייט בפסח בין איי סיישל

 הכל התחיל בשאלה: היכן אפשר להפליג בפסח? שירי מחברת "תשוט" המנהלת ביד רמה את השכרת היאכטות בחו"ל ענתה ללא היסוס: מה זאת אומרת, ברור שבאיי סיישל. ומכאן החל החלום על מים תכולים, חופים לבנים, איים קטנים וירוקים לרקום עור וגידים.

 

יום שני  06/04/2015

טסנו לאדיס אבבה, אתיופיה, דרך קהיר שם חנינו כשעתיים מבלי לרדת מהמטוס. וכל זאת למה? כי הסודנים לא מסכימים שמטוסים שממריאים מישראל יטוסו במרחב האווירי שלהם. אבל מקהיר מותר.

המרינה והמלון על האי עדן
 
הככר המרכזית והביג בן של עיר הבירה ויקטוריה
 
מפרץ קוריוס
 
הצבים הענקיים, עצי המונגרובים ואנחנו על האי קוריוז
 
עם שנורקלים בסאן פייר
 
מפרץ האחות הגדולה
 
איי האחיות
 
קוקו איילנד
 
המרינה ב - לדיג
 
אופניים ב-לדיג
 
חוף "סורס דה ארז'נט" ב- לדיג
 
 
פוינט לה פארין
 
עם "הקוקו דה מאר" בשמורת הטבע על האי פראלין
 
שמורת הטבע ב-פראלין
 
 
 

אדיס אבבה, שדה תעופה עמוס בנוסעים, מעט מאוד תאי שרותים מאוד לא נקיים. אמנם יש המון מיטות מנוחה בשטח הטרמינל לממתינים לטיסות, אך לך תמצא מיטה פנויה. התחלנו לטייל שם בין הדמויות המוזרות לבין הריחות שזאת הפעם הראשונה שהרחנו.הסתובבנו בין חנויות הדיוטיפרי בהן ניתן למצוא מעט תלבושות ורקמות יד לבין המסעדות שמגישות אוכל מקומי אותנטי ומתובל בתבלין בולט שריחו עטף את כל השדה. הזמן הזדחל וסוף סוף הגיעה השעה לטיסת ההמשך לסיישל.

 

יום שלישי  07/04/2015

נחתנו בשעות אחר הצהריים באי מאהה, הגדול בין איי סיישל, שם עוברים מספר ביקורות: ביקורת בריאות, ביקורת מכס וביקורת דרכונים. כמו כן, צילום כל תייר הנכנס לסיישל במצלמה תרמית שבודקת את חום גופו של כל מבקר.

הטרמינל קטן ובו דוכנים מיניאטוריים. הכל מסודר בטוב טעם והנקיון זועק מכל פינה. כבר האווירה עושה לך תחושה טובה להיות שם. יצאנו מהטרמניל ומשם נסענו במונית ל"אי עדן" שם שוכן מלון "עדן פלאזה" והמרינה בה חיכתה לנו "מרגו" (MARGAUX) הקטמרן שלנו מדגם   LAGOON 380.

במרינה יצרנו קשר עם סילבן, מנהל הבסיס של חברת דרים יאכט (.(DREEM YACHT בחור צרפתי חייכן וחביב. ברוך והדר קבלו תדריך מפורט וענייני על האיים, טיפים היכן כדאי לבקר והיכן לא כדאי, הסבר על מכשולי הניווט ואתרי עגינה ושהיית לילה. בזמן התדריך עובד החברה לקח את המזוודות שלנו ליאכטה. וכעת מה שנותר זו חלוקת הקבינות בין חברי הצוות ופירוק המזוודות.

האי עדן מחובר בגשר לאי מאהה ובו נמצא מלון "עדן פלאזה". המלון בנוי מבקתות עץ מפוארות מהתקופה הקולוניאלית ובו מתחם לקניות והסופרמרקט המיוחל. סופר רחב ידיים אך קטן בתכולה.

התאכזבנו שלא מצאנו בו את כל המזון והציוד שרצינו: צלחות, כוסות וסכום חד פעמי לא היו. לא נורא, נקנה מחר בשוק של עיר הבירה ויקטוריה. חזרנו ליאכטה, התחלנו להתמקם ולהרגיש כמו בבית, ובבית, צריך לאכול ! ואכן ארוחת ערב טעימה הוכנה ע"י דליה, הדר ורותם. היתה אוירה ביתית ונעימה. החבר'ה - אחלה קבוצה. הפכנו למשפחה. הלכנו להתקלח במקלחות של המרינה.

השמש שוקעת בסביבות 18:30. מוקדם לנו אך השקט והשלווה עטפו אותנו. הלחות גבוהה, קשה היה להסתגל בהתחלה, אבל אחרי המקלחת והארוחה הכל נראה ורוד ומבטיח. נרדמנו שמחים ועייפים מהיום הארוך.

יום רביעי  8/4/2015

בבוקר, אחרי הקפה חיכינו לצוות של "דרים יאכט", שיגיעו לביקורת ולמסירת היאכטה. נמצאו מספר ליקויים. ברוך, הדר ועזרא עברו על כל המפרט. החלטנו לנסוע ולבקר בעיר ויקטוריה, עיר הבירה הקטנה בעולם. התחלנו את הסיור במגדל השעון המפורסם של העיר. מגדל "שעון אליזבט" ("ביג-בן") שכולו בצבע לבן. סיירנו בעיר בכל פינות החמד שלה. גילינו פסלים, מוזיאונים והמון פארקים ירוקים ומטופחים. העיר סואנת עם כלי רכב חדשים וארבעה רמזורים.

משם הלכנו לשוק סר סלווין קלארק Market Sir Selwyn Clark דמיינו לנו שוק ססגוני ובו דוכנים והמון פירות וצבע. בשוק מצאנו ירקות ופירות טריים ואף טרופיים, שלא את כולם זיהינו, דגים ושלל תבלינים אקזוטיים. ברחובות שליד השוק יש חנויות מזכרות רבות.

חיפשנו גלידריה! לבסוף מצאנו גלידריה איטלקית שיש בה מזגן ואפילו אפשר "לקנות אינטרנט". ברוך כמובן מיד התחבר. הצטיידנו בכל הציוד שהיינו זקוקים לו. שמחים ומאושרים שמנו פעמינו ליאכטה. 


יום חמישי 9/4/2015

בסביבות השעה 11:00 יצאנו לים למפרץ קוריוז, הפלגה שארכה כ-5 שעות. ההתרגשות אחזה את כולנו. בזמן ההפלגה גילינו צבעים מדהימים של טורקיז, קשת ומגוון בל יתואר הכל תלוי בזוית השמש. חלפנו על פני האי "ראונד איילנד". הטבע זעק מכל הכיוונים. צמחיה טרופית ירוקה, עצים ושיחים סבוכים. לאורך כל ההפלגה, עזרא ונועם האלופים עסקו בדיג. עזרא דג את ה"טונה הכחולה" ונועם המשיך לדוג עם דרור. עד הערב היתה לנו כמות נכבדה של דגים. עזרא חתך וניקה את הדגים. השף דרור הכין לנו חריימה טעים, שכולם ליקקו את האצבעות. ארוחה שלא היתה מביישת את "מאסטר שף". הבנות הוסיפו פסטה עם רוטב שמימי ואנחנו, אחרי מקלחת מהירה וזריזה, התיישבנו סביב השולחן וכולנו מאושרים ומחוייכים. אחרי צחוקים וקשקושים הוחלט לשחק "טאקי" רגיל ואחרי זה "קוקו טאקי". ערב שכזה נכנס לראש הפירמידה בזכרון המשותף של כולנו. רותם והדר התברכו בהרבה סבלנות, וזה בא לידי ביטוי בהסברי החוקים והכללים לדליה. אבל דליה, לא פראיירית, היא ניצחה מספר פעמים ורכשה בטחון. הלכנו למיטות מאושרים, שבעים וברי מזל שהכל התחיל ברגל ימין.

במפרץ קוריוז עגנו, עגינת מורינג. הדר קשרה ודאגה שנהיה מאובטחים היטב. אין עליה, היא תותחית ממש. החבר'ה קפצו למים ואנחנו ממש במרכז השמורה, במקום הטוב ביותר. הורדנו את הדינגי ועשינו סיבוב משני צדדיו של האי קוריוז. פשוט תענוג לעיניים. הצבע של המים, הדגים שממש חולפים ושוחים לידינו או תחתינו היינו האנשים המאושרים בעולם.

 

יום שישי 10/4/2015

בבוקר, בסיבות השעה 05:00 ירדו מעט טיפות. זהו הגשם הטרופי של האזור. התעוררתי מוקדם. עזרא כבר שם מים על הגז. יצאנו לסיפון, התישבנו על הרשת בחרטום ונראה שאנו ב"גן עדן". מסביב שקט. יחד איתנו היו עוד ארבעה קטמרנים שעגנו במפרץ. מסביב נוף שלקוח מערוץ הטבע, נוף פסטורלי, שקט ורגוע. בכל כיוון היו עצים, סלעים, נוף "אחר". רק בשביל זה היה שווה להגיע לכאן. לשתות כוס קפה/תה תוך כדי שהעיניים בולעות את כל המראות ומכניסות לזכרון. אין דברים כאלה.

לאחר שתיית הקפה וכיבוד קל, התארגנו בירידה לחוף, לאי הצבים. ירדנו בשני סבבים עם הדינגי. ההתרגשות אחזה בכולנו. הדינגי נקשר היטב לעץ, ושמנו פעמיינו למשרדי הקבלה. האי קוריוז לא מיושב. יש בו 5 – 6  חברה צעירים שלנים בו ומתפקדים כשומרי השמורה. חבר'ה צעירים מסבירי פנים. גם הצבים קיבלו אותנו בסבר פניםיפה ובהכנסת אורחים ראויה למופת. הסתובבנו, התלהבנו צילמנו לא הפסדנו אפילו צב אחד.

שמורת הטבע של היום בנויה על מושבת מצורעים מן העבר. מומלץ הביקור בביתו של הרופא שטיפל במצורעים. בסיור בשמורה פגשנו בצמחים מונגרובים יפים רבים, והלכנו לאורך כל המסלול המומלץ. פגשנו בסוגים שונים של סרטנים ואף בסרטנים ענקיים שיוצאים מהמחילות. חזרנו לצבי הענק, הצטלמנו עם כל צב ואפילו זכינו להאכיל צב רעב. האי קוריוז הוא שמורה לאומית. ראינו את השרידים מהצונאמי ב-2004. ההרס בשונית, אבל גם צדפים לאורך המסלול שפסענו. זהו האי שמרגישים בו כמו רובינזון קרוזו.

הבנו שהמסעדה, שחשבנו למצוא בה גלידה או שתיה קרה, היא מסעדה שמגישים בה ארוחת צהריים - מזנון קריאולי של המקומיים "על האש" המקומי. הריח התפשט בכל האזור. אכלנו צהריים ויצאנו לכיוון האי "סאן פייר". האי קרוב מאוד לקוריוז. שתינו, ונשנשנו עם הקפה. נועם הצליח ל"פצח" את אגוז הקוקוס שקבלנו במתנה ממוכרת הכרטיסים. האי ממש אי קטן, לא מיושב ויש בו הרבה עצי דקל וקוקוס. אי ירוק עם צמחיה טרופית וסלעי גרניט ענקיים שכל אחד מהם ממש יצירה אומנותית. עזרא והילדים ירדו למים, צללו ושנירקלו חופשי וצילמו תמונות יפות של דגים.

אח"כ חזרנו למפרץ קוריוז ל"לינת לילה". בערב הכנו שוב גריל דגים טעים שעזרא תיבל. החבר'ה קפצו למים. המים שוב היו מעט "מעקצצים". הבנו שיש מדוזות קטנות במים ואכן, שומר השמורה סיפר שלפנות ערב גם הן נכנסות למפרץ ללינה בטוחה. הפעם עגנו במפרץ, במקום מעט מרוחק מהמשרדים. למזלנו הגיעה יאכטה, שהסתירה אותנו מעט. הארוחה היתה סעודת מלכים. דגים עם סלט טעים, שהוכן ע"י דליה, פירה וכו'. אין כמו אוכל שמכינים כולם יחד. אחרי הארוחה שוב שיחקנו "טאקי" ודליה הראתה לכל הצעירים שכשיש מזל לא צריך לזכור את כל החוקים. מאוחר יותר התפרשנו על הרשת והבטנו בכוכבים שנפרשו לפנינו בשמיים. כמה כייף היה לשכב על הגב, להביט בכוכבים ולנסות לזהות את המוכרים לנו.

יום שבת 11/4/15

למחרת הפלגנו ל"איי האחיות". עגנו במפרץ היפה של האחות הגדולה, שהוא אי לא מיושב. ירדנו לחוף בעזרת הדינגי. ראינו מסעדה, ותנועה של אנשים על החוף. גם היום חלמנו וחשקנו בגלידה וחשבנו שאולי נמצא שם. אולם התאכזבנו. לא היתה שם חנות למכירה של מיצי פירות או גלידה אלא שוב מסעדה של אוכל מקומי "על האש". עופות צלויים קטנים ודגים מקומיים. לאחר סיור קצרצר חזרנו ליאכטה ויצאנו לכיוון "קוקו איילנד" .

 בדרך עזרא דג עוד טונה כחולה יפהפיה ונועם הפך ל"לוחש לדגים". החבר'ה שברו שיא עולמי, השלל היה רב.

"קוקו איילנד" הוא אי קטן ויפהפה המכוסה בעצי קוקוס דקל וצמחיה טרופית ענפה. מתחת למים עולם ומלואו של דגים ואלמוגים. 

מ"קוקו איילנד" יצאנו לכיוון האי "לדיג". הגענו לאי "לדיג" עם השקיעה. השקיעה היתה מדהימה משחק של צבעים עם עננים. מילאנו מים. ממש לידינו היתה יאכטה עם עובדים של "דרים יאכט", הם היו חביבים ועזרו לנו מאוד ואף הלכו ושילמו לפקיד רשות המים.

אחרי מקלחת מהירה והתארגנות החלטנו שהערב נצא ונאכל אוכל קריאולי מקומי. בקשנו המלצה מהחבר'ה שלידינו.שהמליצו על מסעדה שבה תיירים ומקומיים מבלים יחד. אחד המקומיים הדריך אותנו איך להגיע למסעדה. הרחובות חשוכים, אין תאורה של פנסים, ומסתבר שהגענו למקום הכי טוב באי. אכן תיירים מילאו את המסעדה ולא נשאר שולחן אחד ריק. הזמנו לנו ארוחה לתפארת מדינת סיישל. האוכל היה טעים, המלצריות היו חביבות, סובלניות והכל הוגש ברוחב לב. מסעדה איכותית. ישבנו בשולחן הכבוד קרוב ללהקה. דליה, עזרא וברוך אף רקדו לצלילי המוסיקה. את ההצגה גנבו זוג מקומיים שרקדו להפליא ו פשוט הפנטו את כל אורחי המסעדה. נהנינו מהמוסיקה, הכל זרם, אוירה נעימה ונשארנו עד מאוחר. בעיקר אהבנו את המיצים הטריים הסחוטים שהגישו לנו. שייק פירות נפלא, ממנגו ופסיפלורה בטעם "גן עדן".

בדרך חזרה ליאכטה, עברנו ברחובות רחבים, בהם בתים נמוכי קומה ומטופחים. יש הרבה "גאסט האוזים" לתיירים. החוק מאפשר לבנות רק עד לגובה של עץ קוקוס, לא יותר.  שקט ורוגע עוטף את כל האי ועטף גם אותנו. חזרנו שבעים, ומאושרים בחלקינו. החלטנו לקום מחר בבוקר מוקדם לשכור אופנים כדי להקיף את האי ולהגיע לחוף היפה ביותר בעולם.

יום ראשון 12/4/15

קמנו מוקדם כדי ליהנות מהזריחה. שוב טפטף מעט גשם טרופי. התארגנו די מהר ושמנו פעמינו למשרד לשכירת אופניים. הוחלט שברוך, עזרא,דרור, נועם, הדר ורותם - רוכבים. דליה וחנה מיטיבות לכת ויעשו את המסלול בצעידה. בוקר שטוף שמש קיבל את פנינו. לאופנים ששכרנו יש סלסלה קטנה. התפצלנו וצעדנו אל ה"לא נודע".

האי מאופיין ברכיבה על אופניים, אין תחבורה מקומית. המונית היא עגלה הרתומה לשור. חלפנו על פני משרדי הרשויות, המשטרה ומכבי האש. התוודענו למאפיה המקומית, משרדי העבודה והנוער, רשות המים והדלק. המשרדים די צנועים. התחלנו לצעוד ברחוב הראשי, שיש בו כיכר. חלפנו על פני בתים צנועים, מטופחים בגינה שרובם נועדו להשכרה, חדרי ספא והארחה. בדרך ראינו גם בית ספר. סיירנו בו עם המאבטחת, שסיפרה שמגיעים אליו ילדים מגיל 4 ועד התיכון. החדרים, הכתות של פעם, כמו בסרט "בית קטן בערבה". השולחנות והכסאות מעץ, לוח שכותבים בו בגיר. יש דשא מרכזי ואגפים המחולקים ע"פ שכבות הגיל. הילדים לומדים 3 שפות: אנגלית, צרפתית וקריאולית.

האדריכלות היא בסגנון בריטי קולוניאלי. בתי הקפה המעטים הם בסגנון צרפתי והגלידריות בסגנון איטלקי. חלפנו על פני הכנסייה המקומית שהיתה מקושטת בזרי פרחים ובסרטים מוזהבים לקראת חתונה. כל הכנסיה לבשה חג לקראת הארוע. מאוחר יותר חלפנו על פני המסעדה שבה תהיה קבלת הפנים, אף היא קושטה בלבן ובזהב ואת מי פגשנו שם? את הלהקה שניגנה בערב אתמול במסעדה.

המשכנו להסתובב בין הבתים כשהים קורץ לנו מכל זוית. גווני הטורקיז והתכלת מתעתעים ומושכים את העין. רחובות האי אכן רחבים ומוקפים בצמחיה טרופית. המון צימרים, בתי הארחה ובעיקר אופניים ועליהם מקומיים ותיירים.

הגענו למפעל ווניל גדול. חלפנו על פני משתלה לגידול הווניל, ועל פני "גת" שבה מפיקים שמן מהקוקוס, שבה השור הוא המושך באובניים. ראינו את הניצול המירבי של קליפות הקוקוס. באי נמצא מפעל קוקוס בו מפיקים שמן בשיטות מסורתיות באמצעות אבני ריחיים.

ואז - הגענו לגולת הכותרת של המקום - לחוף שנחשב לחוף היפה בעולם "סורס ד'ארג'נט" - שפירושו מקור הכסף. החול  לבן וקטיפתי, מי הטורקיז שלו שלווים ונעימים. הים מבהיק בגווני טורקיז השונים ומתחלפים. חופי הזהב הלבנים משובצים בסלעי בזלת ענקיים ובכל פעם, מציצה מהם פינת חמד אחרת ומקסימה את העיניים. כל פינה טומנת בחובה הפתעה ומזמינה צילום נוסף. נפגשנו עם הקבוצה, איחוד משפחות. והמשכנו את הטיול הרגלי עד לפינת המיצים והשייקים. שם כבשנו את המקום. הצטלמנו עם הערסל, עם הנדנדה ולא ידענו מה לעשות עם עצמנו. הוקסמנו מהמקום. אכן האי ראוי לתואר.

העיניים "גומעות" כל רגע והלב מתרחב מרגע לרגע. סלעים בצבעים שונים, ירוקים, אפורים, סגולים וביניהם צמחייה. כנראה שפה זה ה"גן עדן". פינות הישיבה עשויות מעץ טבעי מקומי. שתינו שייק פירות בכוסות צבעוניים עם קשים ופרחים. "התלבשנו" על המקום. אימצנו אותו למספר שעות. המוכר היה אדיב, חייכני וסבלני. קיבלנו שרות מסביר פנים ומשנגמרו המים אף הצטיידנו במים קרים, מילאנו בקבוקים. אלה היו רגעי השיא של הטיול.

כולנו נהננו מכל רגע ודרור סיכם את זה הכי יפה כששאל -  אולי אפשר להשאר כאן עוד יומיים? לאחר האיחוד שבנו והתפצלנו לשתי קבוצות. חלפנו שוב על פני מטעי הווניל, ראינו את התפתחות הצמח מההכלאה ועד לצמחיה הבוגרת. חלפנו על פני שחזור ושימור בית קברות עתיק. עברנו בין חנויות מזכרות של עץ הווניל שלאורך השדרה, ובמרכז אומנות קטן.

חלפנו על פני בית גידול של צבי הענק הנמצאים במתחם מיוחד שבמרכזו סלעי בזלת ענקיים. צבי הענק נמצאים במתחם סגור, ניתן להאכיל אותם, הם מאוד ידידותיים ואפילו הספקנו לצפות בהזדווגות בין צבה צעירה ל-2 צבים. הצעיר יותר שמשמיע קולות והמבוגר שהיה יותר שקט ורגוע.

חזרנו דרך שדרת העצים ולפתע מצאנו את עצמנו ברחובות ובהם בתים הבנויים במיוחד עבור תיירים. בתים עם גגות ירוקים, בריכות שקועות ומקומות ספא מושקעים של ה"ביוקר". הצצנו מעט בסקרנות אך המשכנו הלאה והגענו גם לחלק הפחות מתוייר ומטופח. חלק שנמצא בפיתוח. חזרנו כדי ליצור קשר עין עם עם היאכטה שלנו - הכל בסדר. שבנו למרכז והצטיידנו במים ובמעט מצרכים לארוחת ערב ולבוקר שלמחרת.

חזרנו ליאכטה ויצאנו לדרך. חיפשנו מפרץ ובו מקום "מסתור ללילה", מקום מוגן. עגנו במפרץ "פוינט לה פרין". מפרץ קטן בין שני איים קטנטנים. היו מעט יאכטות במפרץ יחד איתנו. ראינו שבכל אי יש בית הארחה יוקרתי עם חוף פרטי, בקתות עץ בסגנון יפני שמשולבות בנוף הטרופי. באחד מהם היו גלשנים צבעוניים רבים ושמשיות צבעוניות. בשני היו בקתות מרווחות וגדולות יותר ומסעדה. המפרץ חלומי ופסטורלי, נוף בראשית של יער טרופי, הכל ירוק ומים צלולים בכל גווני התכלת והטורקיז.

אכלנו ארוחה קלה של טוסטים, גבינות, טונה, ביצים קשות וירקות חתוכים – הכל כל כך פשוט וטעים עד מאוד. אחרי הארוחה הבנים התעסקו עם ציוד הדייג למרות שבתפריט הערב: סטייקים, נקניקיות עם תפו"א וספגטי. כל אחד תפס לו עמדת קריאה, מנוחה, מקלחת וכו'. היה זה זמן איכות ללבד וגם לשיחות חולין אישיות ואינטימיות כאשר ברקע פוליקר מתנגן בשקט ובנועם. אח"כ דרור ניגן בגיטרה שהביא, שירים שאנו מכירים, היתה אווירה של קרבה. לכולם חלפה המחשבה, איך שהזמן טס מהר, לא רוצים לחזור!.

יום שני 13/4/15

היום שטים לאי פרלין (Praslin). הגענו למעגן של "יאכט דרים" שם קיבלו אותנו בסבר פנים יפות. זה נמל הבית השני של החברה. התחברנו למים, חשמל וכל מה שצריך. בדקנו את המקלחות הכל נראה סביר וביתי. מלבדינו לא היו עוד קבוצות במעגן. התקלחנו והתארגנו לסיור. האי יפהפיה ושליו יותר ממאהה. הוא השני בגודלו, ובמספר תושביו מבין איי סיישל. הוא נודע בשמורת הצמח המפורסם ביותר באיי סיישל ה"קוקו דה מאר" –   Coco de Mer שפירושו קוקוס הים. פירותיו הענקיים מגיעים למשקל של 20 - 30 ק"ג. האגוז הגדל על העצים הנקביים מזכיר בצורתו אגן ירכיים נשי. השמורה מוכרזת כאתר מורשת עולמי, גדלים בה כ - 4,000 דקלי קוקוס שכאלה. ביער גם גדלים אננס בר, עץ הלחם ועוד. היער משמש כביתם של ציפורים רבות בהן התוכי השחור המצוי בסכנת הכחדה, וכן הזיקית והלטאה המיוחדים שנמצאים גם הם בסכנת הכחדה. החלטנו, כמובן, לקחת את המסלול הבינוני כ-1.7 ק"מ של הליכה בתוך ג'ונג'ל טבעי. חוויה מדהימה. הלכנו בשביל מסומן, בראש הטור הובילה רותם עם המפה בידה.

משחקי השמש, האור והצל בין העצים הגבוהים והשיחים פשוט מהפנטים. בכל עצירה, גילינו משהו מיוחד ומעניין. צילמנו כל עץ ועליו הפירות הענקיים, חיפשנו ומצאנו גם את העצים הזכרים וכן מיני פטריות, טפילים שגדלו על העצים. על אף הלחות הגבוהה, היה כדאי מאוד להשקיע מאמץ ולהסתובב בשמורה. שווה כל רגע. פגשנו גם שתי בנות ישראליות, כמה נעים להפגש כה רחוק מהארץ ולדבר עברית.

בסביבות 16:30 , שעת הסגירה, עזבנו את השמורה. היינו בשכרון חושים. הזמנו מונית שתיקח אותנו למסעדה טובה עליה קיבלנו המלצה. הכרנו את אחמד, הנהג, שלמרות שמו, הוא קתולי אדוק ומקור השם הוא אחד מאבות אבותיו המוסלמי שהתנצר. התמזל מזלנו ונתקלנו באיש חביב שנעזרנו בו רבות והוא גם תרם להצלחת הערב. אחמד הוא איש שיחה לבבי ונעים. הוא ערך לנו סיורון באי והצטרף אלינו למסעדה. הזמנו שוב ארוחה מקומית, ארוחה מהמטבח הקריאולי מטבח שיש בו שילוב של אוכל הודי, סיני וצרפתי עם שפע דגים ופירות ים. האוכל לרוב מלווה באורז המוגש ללא תיבול או בצ'יפס מקומי טעים. זכינו לסלטים פשוטים וטעימים, למרק דגים מתובל וטעים. נהנינו מארוחה טעימה ונפלאה ומארוח לבבי, חוויה מענגת ומהנה. בעלת המקום לבבית ומארחת למופת. דליה, אפילו הכינו ארוחה טבעונית מיוחדת, צבעונית ומרהיבה. אחרי הארוחה לקח אותנו אחמד הנהג לביתו - בית גדול ורחב ידיים. כאמור אחמד הוא איש שיחה מעניין ולבבי ונראה שהוא מרוויח טוב מעיסוקיו כנהג וכאיש נדל"ן. חזרנו ליאכטה, גם הפעם שבעים ושמחים בחלקינו ומחכים למחר.

 יום שלישי 14/4/2015

בבוקר התארגנו מהר, לאחר שבערב קודם, לאחר הארוחה, ארזנו והכנו את המזוודות בסלון על ספות העור. בבוקר יצאנו עם המעבורת הראשונה לכיוון ויקטוריה הפלגה של שעה. ישבנו בחלק העליון הפתוח לרוח ולטבע. ההפלגה היתה מהירה כשהרוח מלטפת את פנינו. הזדמנות אחרונה להיפרד מכל האיים שחלפנו, הקפנו והכרנו במהלך השבוע.

הגענו לאי מאהה הגדול באיים, סגרנו מעגל. כאן קיבלנו את היאכטה "מרגו" וכאן אנו גם נפרדים. בשורה טובה היתה לברוך כבר ערב קודם, הטיסה לאדיס אבבה נדחתה במספר שעות. הרווחנו, הרגשנו ברי מזל. הוחלט שנשכור את שרותיו של אריק הנהג השוטר. אגב, אריק הוא נהג המונית שלקח אותנו מהאי עדן לויקטוריה ושם קבענו איתו שיבוא כעבור שבוע לקחת אותנו מהמעבורת לשדה התעופה. ואכן אריק הגיע.

העמסנו את כל המזוודות. ונס התרחש - כל המזוודות נכנסו לתא המטען ואנו מוכנים לקראת הסיור היבשתי. אריק לא אכזב אותנו. סיכמנו שאנו מסיירים עד השעה 15:00 וזאת לאחר ארוחת צהרים במסעדה מקומית הממוקמת על חוף הים, על החול הלבן עם עצי הקוקוס הגבוהים. תחילה הגענו לנקודת תצפית גבוהה שבה השקפנו על ה"אי עדן", האי המלאכותי שנבנה, שם היתה גם המרינה שלנו. זיהינו את מלון "עדן פלאזה" ואף את המעגן של "מרגו" שלנו. נוף מהמם, מדהים. משם עלינו וטיפסנו הלאה לנקודת תצפית נוספת, גם היא מדהימה. היינו בשכרון חושים, ברכנו את החחלטה על הסיור היבשתי.

היינו במקום שבו החל מרד העבדים. הנהג, שהוא גם מדריך תיירים, הסביר לנו על האתר. נסענו בין כפרים קטנים בהם עדיין מתקיים אורח החיים הסיישלי המסורתי. חלפנו על פני הוילה הנשיאותית שבה מתגורר נשיא סיישל. נשיא, שאולי בשנה הבאה, שנת בחירות, יצליחו התושבים להדיחו ולעשות שינוי. הוילה משתרעת על שטח ענקי מוקפת חומה, אבטחה ושמירה של חיילים.

במשך כל הנסיעה הטבע והים שיחקו איתנו במחבואים. הראות היתה טובה ובכל סיבוב נשמעו במיני ואן הזהובה שלנו קריאות התפעלות. הגענו למסעדה קסומה על החוף. לפתע החל גם לרדת גשם, איזו פרידה אידיאלית מסיישל, אפילו הטבע בוכה שאנו צריכים לעזוב. גם הפעם אכלנו ארוחה טעימה. המיצים שוב הוגשו ואנו שוב היינו מרוצים ומאושרים.

לסיכום:

איי סיישל הם אכן יעד נפלא לחופשה. היתה לנו הזדמנות להיפגש עם התרבות והאוכל המקומי על רקע הנופים המהפנטים של המים והאיים.

איי סיישל הם ללא ספק הדבר הקרוב ביותר לגן עדן עלי אדמות. יערות הגשם הטרופיים עוטפים את צוקי הגרניט הקדמוניים וצובעים את הנוף באלפי גוונים של ירוק. המים דומים לשמיכת טלאים של כחולים וטורקיז.

בחרנו בתקופה "היבשה", בין אפריל לספטמבר, המתאפיינת בגשמים קלים וקצרי מועד ובלחות גבוהה, כמו שלמדנו על אקלים טרופי.

הבחירה הוכיחה את עצמה כבחירה נכונה.

היה זה הטיול המוצלח ביותר, היתה זו ההפלגה הכי הכי .... ובטח עוד נחזור!