יומני מסע

הפלגה באיים הקאריביים

מאת ברברה גור

ינואר 2000



כל השנים קינאתי בחברים שלי שהפליגו בעולם.
לשאלותיי, שהיום נראות מטופשות - מה גורמת לכם ההפלגה ? מה עושים שבוע או שבועיים ביאכטה ?  - ענו בצחוק קל. תראי…
בדצמבר 1999 קיבלתי את הטלפון המיוחל, חברתי הסקיפרית, הזמינה אותי להפלגה של 10 ימים בקאריביים. עם עצירה בפריז. (מה ששכנע אותי לנסוע היתה העצירה בפריז).

זהו, כאן התחילה הפאניקה. מה לקחת ? ממה אני צריכה לפחד ? מה צריך לעשות ? מה זו בעצם הפלגה ? איפה בכלל הקאריביים ?
בדימיוני ראיתי משהו בסדר גודל של Love Boat עם המון משרתים, אני ישנה בין אי לאי וכל תפקידי מצטמצם בטיול מקסים….

הפלגה לקאריביים, לאזור המכונה Celenging . נשמע קשה. ההסבר היה, שהקריביים מתחלקים לכמה אזורים. האזור הקל ביותר להפלגה הוא ה - British Vergin Island שם הים פלטה והרוח חזקה. האמת - נשמע לי אזור נפלא להפלגה. האזור השני שאליו הסתבר לי שאנחנו טסים היה מגוואדאלופ למרטיניק (שמות שקראתי עליהם רק בספרים) והוא נחשב קשה יותר להפלגה. ויש אזור נוסף -  ממרטיניק לגראנאדין. פה כבר לא רציתי לשמוע הסברים.
אני התרכזתי באזור שהוסבר לי שהוא קשה יותר להפלגה ובעצם חוצים אוקיאנוס בין אי לאי. אולי מתוך בורות לא חשבתי שיש לי ממה לפחד, אחר כך כששאלתי לתומי - "האם אני צריכה לפחד ולא יודעת ממה?" -  כולם הביטו בי בעיניים פעורות ואמרו את משפט המחץ: את תראי….., אבל כשפגשתי את אריות הים הותיקים, אריה, מירה’לה, אלי, פילה ואסף הרגשתי שהם צוחקים עלי…. אבל עוד חזון למועד….

הכנו ויזות צרפתיות, כי צריך (פשוט מאד האזור בו אנו נפליג הינו אזור צרפתי ברובו. ולמרות שלצרפת לא צריך ויזה לאיים הצרפתיים צריך). נפרדתי מ - 190 ש"ח וקיבלתי ויזה תוך 24 שעות.

לשמחתי לא צריך חיסונים למיניהם.  רק תיק קטן (בג אחד). בארץ יורד גשם, חורף אמיתי ואני אורזת בגד-ים ומכנסיים קצרים ושמן שיזוף. איך אפשר להכניס את כל הארון לתוך בג קטן אין לי מושג, אבל מה שלא נכנס נשאר בחוץ. האמת לא צריך הרבה דברים אבל בזמן האריזה הייתי בטוחה שכל מה שאני צריכה יחסר. נו טוב. ואז הגיע הטלפון " אל תשכחי מעיל גשם !" מה ?  שאלתי, מעיל גשם ובגד-ים ? טוב ארזתי.

וכך נפגשנו ששת המפליגים בשדה התעופה, עלינו על טיסה לפריז, המתנו בשדה כשעתיים או שלוש, ועלינו על הטיסה לגואדאלופ - שמונה וחצי שעות טיסה במטוס ג’מבו 747 מפוצץ עד אפס מקום. נחתנו בגאדאלופ בלילה ונסענו לבית מלון מתוק, המון עצי דקל, שאחר כך הסתבר לי שזה מה שאראה 10 ימים, ארוחת בוקר שלא דומה לשום ארוחת בוקר שהכרתי… פירות אקזוטיים שאפילו את שמם לא ידעתי.  לא הבנתי מה רע בבילוי כל התקופה בבית מלון כזה, למה צריך לזוז מגן העדן הזה?

אבל הימאים רצו רק להגיע למרינה ולראות את הבית הנוסע שלנו לתקופה הקרובה. הגענו למרינה ושם נדהמתי מהיאכטה. היא היתה בערך עשירית מגודלה שבחלום… FIRST 42S7 אמרו לי. אל תשכחו שזו ההפלגה הראשונה שלי בחיים. 3 קבינות זוגיות, סלון, מטבח ושני שרותים ומקלחות….

פילה, אריה ואלי (שגם הוא סקיפר) קיבלו את היאכטה ואנחנו הלכנו לערוך קניות בסופר ענק צרפתי. מירה’לה שמנוסה בהפלגות, פיקחה על הקניות ביד רמה. ראוי לציון שכל מה שקנינו נגמר ביום האחרון להפלגה. כל הכבוד למירה’לה. אני סתם מילאתי משימות כמו " ברברה תבחרי עגבניות"...

חזרנו עמוסים ליאכטה ולא היה ברור לי בכלל איפה שמים את כל הקניות. חשבתי שבעצם יש יאכטה נוספת שהיא נושאת את המצרכים, סתם... ואז הוחלט, מתארגנים לחדרים, אוכלים ומחר יוצאים להפלגה. כולנו התרגשנו, גם אני נדבקתי בהתרגשות. לבשתי את כותונת הלילה שלי מוכנה לשינה, ברגע שיצאתי מהמקלחת פרצו כל החמישה בצחוק פראי. נעלבתי. מה קרה? לקח להם שעה להירגע ורק אז הבנתי שאני לבושה לשינה כמו בבית או במלון. ביאכטה ישנים עם חולצה ומכנסיים קצרים, או תחתונים. פיג'מה? רק לזברה. למדתי. בפעם הבאה אשאל.

הגענו לאי הקרוב. עוד יותר גן עדן מגוואדאלופ, למרות שלא האמנתי שיש. שכחתי לשאול לפני ההפלגה, אבל חשבתי שכמו שהיינו במרינה בגוואדאלופ נעגון במרינות מסודרות, מים זורמים, שרותים נורמליים. הפתעה!!! אין יותר מרינות עד מרטיניק. סתם ככה עוגנים בים הקריבי. לשמחתי היו שם עוד כ - 50 יאכטות כמונו ולכולם זה נראה טבעי שעוגנים סתם ככה בים. זורקים עוגן ומסתובבים עם הרוח כמו סביבון. התחבורה היחידה לאי היא הדינגי עם המנוע, שהיה על היאכטה. לאחר כמה מבצעי אקרובטיקה, תפסתי את הפרינציפ.

לאחר לילה של Swell גבוה, שפילה כל הזמן עולה לבדוק מה עם העוגן, יצאנו לטייל באי. לקחנו טיול מאורגן למצודה ובכל רחבי האי. מוזר לראות איגואנות מטיילות לידך, הפרחים שאינם דומים לשום פרח מהמוכרים בארץ. האווירה כל כך שונה שקשה לתאר. טיול שבו הבאנו לחמים טריים ליאכטה, חייב חזרה למעדניה למחזור נוסף של לחמים וגבינה צרפתית.

מאחר ומזג האויר בקריביים זהה ביום ובלילה, אין הבדל מתי יוצאים להפלגה. לכן לא מיהרנו ורק אחר הצהריים יצאנו לחציה השניה שלנו לדומיניקה. שוב ים גבוה,  שוב רוח חזקה והפעם גם Squall, אבל עדיין לא מפחיד. לאורך כל  30 המייל הנוספים, פשוט שרנו שירי מולדת, צחקנו והרגשנו כמו ימאים אמיתיים, אפילו העזתי לרדת לשרותים. מירה’לה כאילו נולדה לים. אפילו הכינה אוכל, ואסף ירד לישון. פילה ואריה החזיקו הגה בחמש השעות הקרובות. אלי שהרגיש הרבה יותר טוב, עזר, בעיקר עם המפרשים בסקוולים, ובכלל.

עם הגיענו לאי יצא לקראתנו נציג המרינה עם סירת מנוע. נאלצנו להשאר על היאכטה והסקיפרית הפליגה איתו לסדר את הניירת ואישורי הכניסה והיציאה. (כן עושים אותם ביחד).

דומיניקה הינה רפובליקה עצמאית שהיתה הרבה שנים בחסות הבריטים. נציג החברה ארגן לנו סיור בנחל האינדיאני ולמחרת סידר מכונית שתיקח אותנו לסיור מאורגן. רצינו לבקר בנחל האינדיאני בשעות היום ובשעות הלילה. ולכן יצאנו ב- 4 אחר הצהריים לעולם שכולו קסם ואגדות. צמחיה של יערות הגשם. ציפורים מיוחדות. הפלגה של שקט בעולם אחר.
חזרנו אל היאכטה ללילה של צחוקים ובדיחות . מירה’לה אלופה בבדיחות אפילו כאלו ששמעתי פעמיים הצחיקו אותי.
את הדינגי צריך לשמור באופן מיוחד כי גונבים. קשרנו והעלנו את הדינגי . למחרת יצאנו לטיול באי. בשמורה האינדיאנית, ביערות הגשם, קטפנו קוקוסים מן העצים בצענו בהם את זממנו, וכל הטיול כרסמנו קוקוסים, בננות, אפילו לימדו אותנו לשטוף ידיים בטבע.
האי מיוחד באופיו, הקידמה עדיין לא הגיעה אליו, אנשים חייכניים ונעימים, מוכנים לעזור בכל הזדמנות. האי כולו וולקני, גבוה מאד, וחלק גדול של האוכלוסיה גר בתוך היערות בצידי הכבישים.

הפלגנו לאורך האי, בים נפלא מלווים בדולפינים ואפילו ראינו לוויתן. חוויה מרשימה. הים לאורך האיים שטוח והרוח טובה, מה שמאפשר להרים מפרשים ולהפליג. בדרומו של האי עגנו ליד מלון, והלכנו רגלית לטיול באי. בתים צבועים בכל הצבעים האפשריים, גלידות מקומיות, עשויות מכל הפירות האקזוטיים. ואפילו נסענו באוטובוס המקומי שלהם שעלותו משהו כמו שקל. ערב של קוקטלים על בסיס רום, כן הפכנו מכורים לרום במיוחד לרום פרי התאווה.

למחרת יצאנו להפלגה של החציה האחרונה בין דומיניקה ומרטיניק. למדנו כבר שבחצייה רצוי לא להביט אחורה ולא לצדדים, רק קדימה. למדנו שזו יאכטה נהדרת, לוקחת את הגלים בקלות, כמעט לא צריך לשנות כוון, למדנו להתכונן לקראת הסקוולים וציפינו לחצייה נפלאה. מה שלא ידענו הוא שזו אחת משתי החציות הקשות של הקריביים. יצאנו מוקדם, לקחנו טווח ביטחון מקצה האי, מאחר וידענו שבקצה הרוחות חזקות במיוחד והים איננו ידידותי. היה מעונן וזו הפעם הראשונה שכמעט ולא ראינו יאכטות באזור, בשונה מאשר בכל ההפלגות
עד זו. ואכן,  עם סיום האי יצאנו אל האוקיינוס.  האי לא נראה ממול עקב ראות לקויה, אבל ידענו שהוא שם, ה - GPS לא עבד מלכתחילה ולא עבד גם עכשיו. השמיים לא העידו על סקוול קרוב אבל הים היה מאד גבוה. גלים באו מכל הכוונים. אחר כך למדנו שזו "תעלה" שבני האי מכנים בשמות גנאי. הרוח החזקה אלצה אותנו לצמצם מאד. הסקוול אף הוא הגיע, ובטעות הבטתי אחורה, התגובה שנפלטה מפי היתה מאד לא רצונית.
אריה ופילה התחלקו בהחזקת ההגה והפעם יכולתי לראות שיותר קשה לשלוט ביאכטה. היו לה כמה הטיות מאד לא נעימות. הים היה לבן כולו, פעם הוא היה כחול. החציה היתה גם ההפלגה הכי ארוכה עד עתה. אבל לאחר כשעתיים, התחלנו לראות את צלליות ההר של מרטיניק וההרגשה שלי השתפרה. למרות שלא הקאתי, היתה זו הפלגה רטובה מאד. שפריצים שלא הכרנו קודם, התמזגו עם גשם חזק. למותר לציין שמצב הרוח היה נפלא. שרנו וצחקנו, שמענו מוסיקה של שנות השישים משולבת במוסיקה ישראלית.

ומרטיניק ?  פשוט לא ניתן להסביר. עגנו בכמה מקומות וכל אחד יפה יותר מהשני. עיר הבירה מלאה בשווקים המיוחדים שלה, במסעדות הנפלאות, בגן הבוטני שאין שני לו בעולם. פשוט אי נפלא. המעגן בו החזרנו את היאכטה - Le Marine הינו מעגן מיוחד נגד טייפונים והוריקנים.  במקרה של התראת הוריקנים עדיין יש לך שלושה ימים להגיע למעגן לפני הסערה.

כל אחד מן האיים הציג בפנינו עולם שונה ממשנהו. כל אי היה גילוי בפני עצמו.

החזרה לשדה התעופה היתה אחת מן החוויות המפחידות בטיול. החברה הציעה לנו הסעה לשדה. מאחר והחזרנו את היאכטה בצהריים, החלטנו לצאת  ולטייל בעיר. עם היציאה הופיע אחד הסקוולים המיוחדים לאזור ותוך 10 דקות כל הנחלים הוצפו ועלו על גדותיהם. נסיעה של 20 דקות נמשכה כ - 4 שעות כשהנהג שלנו מנסה את כל הדרכים האפשריות. כל דרך מסתיימת בנחל עולה על גדותיו ושיירה של מכוניות מחכה. לשאלותינו מה קורה בדרך כלל,  ענו שהנהר יכול לרדת היום או עוד יומיים. ומה עם הטיסה? היה ברור שלא נוכל להגיע לשדה.

אבל....לאחר נסיעה מפחידה בתוך יערות הגשם בדרך לא דרך, הגענו להמראה….. ופריז ? כמו פריס. עליה אין טעם לספר.

מה אומר לכם? הבנתי מהי הפלגה מדהימה, עם חבורה שכיף לבלות איתה,  אנשיםשמבינים את הים ואוהבים אותו.

מין גילוי של העולם בדרך אחרת.