יומני מסע

בית הקיץ הצף בסרדיניה

יולי 2011



בית הקיץ הצף בסרדיניה

החיים שלנו מלאים בהרפתקאות והפתעות, בהתחשב בזה שהדבר החשוב והמרכזי בחיינו הוא.....תחזית מזג-האוויר.

 

 

האם יש רוח? מה עוצמת הרוח? מאיזה כיוון היא מנשבת? והחשוב ביותר האם היא תתאים לכוון ההפלגה שלנו. על פי התחזית אנו מתכננים את המשך ההפלגות שלנו מידי יום ביומו – ועל פי התחזית תקום ו/או תיפול תכנית הפלגה.

וכשיש כבר תחזית.........היא כולה בסיס לשינויים.

 
 
 
לפני שגל בננו היקר ושלומית חברתו היו צפויים להגיע אלינו,  התחזית בישרה סערת מיסטרל בת יומיים, אשר תסתיים יום לפני שהם מגיעים. מרוצים, קבענו שנאסוף אותם בפלאו, ושאת ימי הסערה – נעגון לנו בבטחה במרינה של פלאו.

כמה ימים קודם לכן, יצאנו לנו בכיף להפלגה מאולביה, הים היה נוח, הרוח נעימה ובכיוון הנכון, כשהתכנית היא, לעגון בפורטו-צרבו –מקום אהוב עלינו.

כמעט שהגענו........ופתאום, פס שחור על פני המים כאילו שמישהו העביר בסרגל – המים נעשו שחורים ובשנייה אחת, הרוח התהפכה ב-180מעלות - כמובן מול חרטום - במיידית עלתה ל-30 קשר, והים נהיה לבן......ואכזר.......

לפורטו צרבו כבר לא היה לנו סיכוי להיכנס בתנאים שנוצרו, גם לא להגיע למרינה של פלאו, ובלית ברירה נאלצנו למצוא הגנה במפרץ קגניונה, כשאנחנו זורקים עוגן ו.....מקווים.

לשמחתנו העוגן תפש חזק, וכך נשארנו על העוגן 3 ימים, עם רוח בעוצמה של 30 קשר שלא מפסיקה לנשב אפילו לרגע. למרות שעגנו ממול למסעדה הנהדרת של קגניונה –"טבולה אזורה" - שאנחנו מתים עליה, יכולנו רק לראות אותה מנגד.... הגענו אפילו לשלב של.....משמרות עוגן בינינו.

בחלון ההזדמנויות הראשון שניתן היה, חזרנו "בטיסה" על המים, חזרה לאולביה לקבל את גל ושלומית.

הרוח המשיכה לנשוב, וגל היקר רצה להגיע לבוניפציו בקורסיקה. החלטנו לנסות ולהפליג בלילה, על מנת להספיק ולהגיע. התחזית "הבטיחה" שהרוח תירגע ב-2 לפנות בוקר......הרוח לא ידעה מזה, וב-3 לפנות בוקר, החלטנו לנסות את מזלנו.

למזלנו השעתיים הראשונות של ההפלגה מאולביה הינן בתעלה רגועה יחסית, כך שלא יודעים מה מצפה כשיוצאים לים הפתוח, ולשמחתנו הרוח קצת ירדה וגם נשבה בכוון הנכון, והתקדמנו יפה. הגענו לתעלת בוניפציו - המעבר בין סרדיניה לקורסיקה – שם החגיגה הייתה בעיצומה – אבל התגברנו עליה. יש לציין ששלומית עמדה בגבורה בזאת ההפלגה.........

בוניפציו הייתה נהדרת, וכן גם למחרת כשהים נרגע ויכולנו להמשיך ולהפליג איתם בכיף לאיי המדלנה, ולהחזיר אותם לפלאו , משם הם ימשיכו לדרכם לרומא.

אנחנו תפסנו בפלאו מורינג (נקשרים לעוגן שמקובע בקרקעית הים, במקום לעגון על העוגן שבסירה)..... והחלטנו שבית-הקיץ הצף שלנו עובר לפה לשכונה.

המפרץ פה מקסים ביופיו. אנחנו 300 מטרים מהחוף כשממולנו יש חוף פרטי מפנק , והכי....הכי... החוף מלא בסלעי-ענק שחורים, ממש על הים, שיוצרים מפרצונים קטנים עם פיסות חול, וכך אנחנו בוחרים לנו כל יום את המפרץ הפרטי הקטן שלנו שכמובן אפשר להשתזף בו בלבוש אדם וחוה....

ומהצד השני של המפרץ יש את העיירה פלאו - עיירת קיץ תוססת ושוקקת חיים, שכל יום אנחנו יורדים אליה, אל הבר האהוב עלינו "רוזה & ביאנקו" לאפריטיבו –כמנהג הסרדינים. אני התאהבתי בקוקטייל "שפריץ אפרול" אין עליו.......

כל ערב מתקיים פה יריד אומנות ובשעה עשר בערב יש הופעות של כל מיני להקות וזמרים. בקיצור החגיגה פה מאד מתאימה לנו. כמובן שאי אפשר לוותר על ה.....פיצות ו......הגלידה הנהדרת שיש פה.

אז.....נכון שהסירה כבר החלה לגדל שורשים פה במפרץ, אך לנו כל-כך טוב פה שנישאר לעוד מספר ימים, עד שנחזור שוב לאולביה לקבל את האורחים שלנו שמגיעים, עופרה ודנדוש, עם שמוליק ותמי.

שולחת לכם קצת תמונות מההפלגה שלנו עם גל ושלומית, ומהמפרץ – השכונה שלנו בפלאו.

וכרגיל אסיים בברכת הימאים..........

שבחיים לא נשתה מי-ים.............

..........ושלא יקראו משט על שמנו..............

 אוהבים ומתגעגעים.....