יומני מסע

הפלגה בים סוער עם המשפחה

אוגוסט 2011



 


שייטים יקרים !
יומן הפלגה שלפניכם, בעל חשיבות רבה. ניתן ללמוד ממנו על ההיערכות, תשומת הלב, והתושייה שנדרשים מכל שייט בים,
ובמיוחד כאשר ההפלגה מתקיימת במזג אוויר סוער.
המשפחה, שמעדיפה לשמור על אנונימיות, הפליגה באוגוסט 2011 ביוון, באיים הציקלדים.

 

 

פילה שלום,

שבנו שלשום מהפלגה מלאה באירועים ותהפוכות.

ביום ראשון בבוקר יצאנו מלבריון (Lavrio), לכיוון קיאה (Kea) לקוריסיה(Korissia) .

ביום שני - ללוטרה ב- קיתנוס. (Loutra, Kythnos)

ביום שלישי  - ל- פיניקאס (Foinikas)  ב- סירוס (syros) (לפי המלצת מנהל הבסיס של סאנסייל בלבריון).

ביום רביעי  - חזרה לליבדי (Livadi) בסריפוס (Serifos).

ההפלגות מזרחה לסירוס ומערבה לסריפוס היו נהדרות, בייחוד ביום רביעי שאז הרוח הצפונית התחזקה מאד.הגענו במפרשים מלאים לסריפוס ובקרבת האי הרוח מאד התחזקה (מעל 30 קשר עם משבים עד 40). הורדנו מפרשים והפלגנו לכיוון המפרץ.

כנראה עקב התנודות בגלים המעצור של העוגן השתחרר, והעוגן אשר לא היה מאובטח (לקח שנלמד) השתחרר למים. בעודנו מטלטלים 50 מטר של שרשרת במים (עומק ים 80-90 מטר) הסירה מאד מתנדנדת וקשה עד בלתי אפשרי למשוך את העוגן חזרה לסירה. אנחנו בקרבת הכניסה למפרץ ומעבורות עוברות מימין ומשמאל. בשלב זה החלטתי כי אין מנוס וחתכתי את החבל ושחררתי את העוגן לים.

נכנסנו למפרץ וגם בתוכו היה די סוער. החלטנו להמשיך לכיוון קיתנוס בניסיון להתקדם חזרה לכיוון לבריון לפני שמזג האוויר ממש יחמיר.

לאחר שעברנו את המחסה של האי וניסינו למשוך צפונה נתקלנו בים גבוה ורוחות עזות ולא ניתן היה להתקדם מעל כ- 3 קשר על מנוע. החלטתי כי לא ניתן כך להמשיך ופנינו חזרה למפרץ גנמה (Ganema) בדרום מערב סריפוס. גם שם רוחות צפוניות עזות. ניסינו לזרוק עוגן רזרבי אך הוא לא תפס והיה צריך להרים אותו ידנית. כשראינו שלא הולך החלטנו לחזור לכיוון ליבדי בתקווה למצוא מחסה טוב יותר. גם שם ניסינו לזרוק עוגן רזרבי אך גם בפעם השנייה הוא לא תפס ושוב במאמצים רבים הרמה ביד. החלטנו להקשר דופן לרציף המעבורות וכך עברנו את הלילה.

מחסה דרעק לחלוטין בתוך המפרץ, רוחות 35-32 קשר בתוך המפרץ, גלים גבוהים שוטפים אותנו לרציף במשך כל הלילה. עוד באותו יום קנינו בעיר עוד שני פנדרים אך גם זה לא הספיק. בבוקר לקחנו ממוסך של ווספות שני צמיגים משומשים ובעזרתם תגברנו את הפנדרים.

בשיחת טלפון עם סאנסייל בלבריון נתבקשנו בכל זאת לנסות להמשיך לנוע צפונה לקיתנוס. הקושי להתנתק מהרציף היה גדול. המנוע לא היה חזק דיו כדי לסובב אותנו על בלם ולהתרחק מהרציף, לא קדימה ולא אחורה. נאלצנו לבקש עזרה ותוך דחיפות מהרציף של 5-6 איש, קידמנו את הסירה לכיוון הפינה עד שהתנתקנו.

תוך כדי כל הברדק לא שמנו לב שחבל השתלשל למים (עוד לקח שנלמד) וביציאה מהמפרץ החבל כמובן הסתבך במדחף. המנוע נכבה. הרמנו מהר ראשי בניסיון להשתלט על הסירה ובמקביל קפצתי למים בניסיון לשחרר את החבל. כמובן לא הצלחתי. למזלנו עברה סירת צוללים וגררה אותנו חזרה למפרץ.

בהיעדר עוגן ראשי ומנוע, קשרו אותנו למצוף. בשלב זה התערבה משטרת החופים שהתעקשה לקבל פרטים מלאים, דווחה לשגרירות, ודרשה בהמשך אישור חברת LLOYDS לפני שתשחרר אותנו להמשך הפלגה.

צולל ירד למים ושחרר את החבל. לא נראה שנגרם נזק רציני ולא היתה כל חדירה של מים לתא המנוע דרך הציר. בכל זאת לא אפשרו לנו להמשיך.

בשלב זה כבר נמאס לבנות שלי באופן טוטאלי והן היו קצת בטראומה מכל הבלאגן. הודענו לסאנסייל שנחזור במעבורת.

עבר עוד לילה סוער ורוגש על המצוף ובבוקר קמנו לגלות שסירת הגומי שהיתה במים במשך הלילה (עם המנוע מחובר) התהפכה לחלוטין. הייתי צריך לקחת את המנוע למכונאי אשר עבד עליה כל היום כדי להשיב אותה לחיים (70 יורו סה"כ). עוד לקח שנלמד.

באמצע היום הודיעו לנו שהמצוף שאנחנו קשורים אליו שייך למישהו אחר וכי עלינו לזוז. עקב כך שלא ידוע כביכול אם המדחף תקין או לא תקין, באה סירת מנוע חזקה מטעם המשטרה ולקחה אותנו דופן לדופן וקשרה אותנו דופן לרציף היאכטות. שם עשינו קבלת שבת ובילינו יום שישי בלילה. למחרת בשבת יצאנו במעבורת והשארנו שם את הסירה.