יומני מסע

יומן מסע- השכרת יאכטה בסרדיניה

מאת דני שוורץ

אוגוסט 2011



יומן מסע- השכרת יאכטה בסרדיניה

אורי הרהר בקול רם :"אני כנראה הולך לגיהינום"... כולנו קפצנו – "מה !? למה !? "  אורי השיב בהשלמה - ,, כי בגן עדן אני נמצא עכשיו , אז בטח אי אפשר פעמיים ..."

 
אז אם אורי , איש ים וותיק אומר ככה , אין לנו ברירה אלא להסכים איתו . 
 
ארן , פילה ושאר הצוות ב"תשוט" דאגו לכך שהחלום שלנו אודות שייט בסרדיניה וקורסיקה, יהפוך למציאות, וכולנו יודעים כמה פרטים קטנים וקטנים יותר מרכיבים תמונה של שיט של שבוע במקום שהוא אחד האזורים היותר יפים של אגן הים התיכון . 
 
 
 
 
 
 
 
היינו צוות של 5 כולל סקיפר אחד, אשתו , ו-3 חברים בלב ובנפש עוד מימי אוהלי הסיירים של שנות ה-70. המסלול תוכנן בעיקר תוך שימוש בGoogle  earth  -  עם ירידה נוספת לפרטים בעזרתה האדיבה של פילה.  
 
סרדיניה היא אי מיוחד במינו, ולא רק בשל חופיו המדהימים והים שצבעו טורקיז. היא קשורה בעבותות הסטוריים מעניינים לעמנו.
 לאחרונה התגלה באזור ואדי ערה אתר ארכיאולוגי שנחפר על ידי פרופסור אדם זרטל. אתר זה עורר את סקרנות החוקרים בשל היותו שונה מאד מן האתרים המקבילים של אותה התקופה ( תקופת השופטים, לפני כ-3200 שנה.) מתברר שבסרדיניה קיימים כ-10000 אתרים דומים, כולם שייכים לשבט מסתורי המכונה "נוראגים" הנמנה על גויי הים הנזכרים בכתבים רבים. אותם גויי הים שנזכרו אף בשמם "שרדנה" היו לוחמים עזים וטיילו ברחבי הים התיכון ונקלעו למלחמות רבות עם מצריים ואף ישראל. ההנחה המעניינת לפי פרופסור זרטל, שסיסרא, כן - אותו אחד שיעל תקעה לו יתד ברקה – נמנה על אותם שבטים ומוצאו מסרדיניה. יש להוסיף על המסתורין את העובדה שאחת הערים החשובות בסרדיניה נקראת סאסרי ...
המסע שלנו כלל ביקור יבשתי באחד האתרים הללו, וכולנו הופתענו לתגובתו הנרגשת של המדריך המקומי כשסיפרנו שאנו מישראל, ומכירים את הרקע ההסטורי של הנוראגים.  כשהזכרנו את שמו של פרופסור זרטל – נפל המדריך אפיים ארצה, ומאותו רגע כל מה שנותר לי הוא להנהן מדי פעם בראש כדי שיחשוב שאני מבין את הסבריו המאלפים ...
 
אבל בואו נשוב לים .
 
המרינה בפורטיסקו עמוסה בקיץ מאד. חברת "North Sardinia sail " מנוהלת על ידי פרנצ'סקו השולט ביד רמה ביאכטות המקבלות את בעליהן למשך השבוע הקרוב. הוא זמין תמיד לטלפון ופותר בעיות כאילו כלום...
הצבע השולט בעור המקומיים הוא צבע השוקולד. לפעמים נדמה שאתה נמצא בפפואה, משום שהצבע אחיד בכל הגוף – אין כתמים בהירים מתחת לחולצה או המכנסיים ...
 
קיבלנו את היאכטה Alfa Centauri בשעות אחה"צ - Oceans 473  . התמקמנו עליה ונותרו לנו עוד כ 2-3 שעות אור יקרות. פרנצ'סקו הציע לנו לצאת ולהפליג צפונה כשעה ולהתמקם באחד המפרצים ולהעביר את הלילה על עוגן. קיבלנו בשמחה את עצתו ומצאנו עצמנו בתחנה הראשונה של גן העדן . (מי שירצה יוכל לקבל ממני פרטי נ.צ. לכל עצירה. )
כאן המקום לציין , שה –plotter Chart  ממוקם למטה בעמדת הסקיפר, דבר המקשה על ניתוב זהיר באזור סלעי . אילו ידעתי על כך מראש הייתי מצטייד בכבל מאריך לפלוטר – לאיטלקים אין.
למחרת בבוקר, מורידים את הדינגי, מחברים מנוע ויוצאים לחקור את : הדגים מתחת למים, הסלעים מעל המים, ואת הנימפות המשתזפות בעירום על היאכטות של השכנים. ייאמר מיד – לא נעצנו מבטים. רק העפנו מבט בזוויות העין ...
 
אחד הדברים המעוררים תמיד התפעלות הוא העובדה שגם בעומק 10 מטרים, אתה יכול לראות מלמעלה את העוגן. המים שקופים ונקיים, להבדיל מחופיו המזרחיים של הים התיכון .
מזג האוויר עמד לטובתנו למשך השבוע, רוחות טובות , שמים כחולים, גלים עד 1 מ' . 
למחרת יצאנו להקיף את לשון היבשה ונכנסנו למרינה של קאניג'יונה. למרות שלא שריינו מקום – הגענו מוקדם יחסית ומצאנו רציף שלא היה עמוס מדי. הנחנו הנחה מוטעית שגם בעתיד "נסתדר", אבל כמובן שלא כך היה ...
 
את הלילה הבא העברנו במרינה של לה-מדלנה. כאן כבר היה עמוס. בכניסה למרינה הראשונה, יוצא לקראתנו זודיאק ובו סדרן המתמרן כאילו הוא שליח על קטנוע באלנבי, בודק איתנו באם הזמנו מקום ( לא הזמנו ...) ומה אורך הסירה. אין מקום. הלאה למרינה הבאה. פה יוצא לקראתנו שליח יותר הרפתקן ( הוא רואה לנגד עיניו עוד 150 אירו תמורת הלילה ) ואומר : יש מקום , אחריי ! הוא מביא אותנו לרציף עמוס, כולם בעגינת ירכתיים, ואנחנו רואים חריץ צר בערך 2/3 מרוחב הסירה שלנו. היחס דומה ליחס שבין פקק של בקבוק יין לאחר חילוצו לבין צואר הבקבוק . כמובן שבעזרת הדחיפות של חרטום הזודיאק , כל הפנדרים בצדדים וכל אנשי הצוות, נעה חצי שורת יכטות לצד אחד והחצי השני –לצד שני . נכנסנו באמצע.
תקלה ראשונה – אין מתח חוף .
זאת אומרת, בחוף יש, אבל לסירה הוא לא מגיע. הכבל נראה תקין, אין אף פיוז שרוף, ואין גם חשמל. טלפון לפרנצ'סקו הזכור לטוב, והוא מבקש שנגיע למחרת לפלאו, יש לו שם טכנאי. טיילנו לעת ערב בלה-מדלנה, עמוס מאד, תיירים, מקומיים, אנחנו בשיא העונה כשכל העולם, אישתו ושתי פילגשיו מבלים לעת ערב על החוף.
למחרת, בפלאו, אנו פוגשים את הטכנאי של פרנצ'סקו. בעזרתו – נמצאה התקלה והוחלף כל הכבל.
המשכנו בדרכנו למפרץ קטן ( קאלה די טראנה ) , השלכנו עוגן ואת עצמנו למים. הטמפרטורה בסוף אוגוסט מחייבת אותך להיות במים הרבה. לא התווכחנו .
 
 אבי התמנה לאחראי הקולינארי, רמי על המוסיקה, ואורי על חקר הטבע והדינגי. כולם עשו את מלאכתם בצורה הטובה ביותר. לעת ערב, על הסיפון, עם שירי ים ויין – שרנו במלוא גרוננו עד כי הדגים ביקשונו להנמיך את הווליום אם בגלל הרעש ואם בגלל הזיופים. היות והזרמים והרוח במפרץ משתנים במהלך הלילה, הכנו רשימת שמירה לעוגן. זו היתה הפעם הראשונה ביותר מ-40 שנה , שלא קמתי לשמירה. לא בגלל שלפניי שברו שמירה, אלא בגלל שהשומרים הקודמים לי,  לא יכלו להיפרד מהים, הכוכבים, המגדלורים המנצנצים באופק, והירח שהשתקף באור ממכר במים.  
למחרת יצאנו צפונה וחצינו את המיצר לכיוון קורסיקה – בוניפצ'יו. לא הדלקנו מנוע עד הכניסה – הרוחות הטובות דחפו אותנו קדימה, ואולי אפילו מהר מדי.
המצוק עליו בנויה בוניפצ'יו הוא אחד היפים יותר שראינו מעודנו, וכך גם הכניסה לעיר, במיצר צר שבו נעים כל כלי השייט שבעולם. כולם נחפזים – אם להיכנס ואם לצאת - מדוגיות דייגים זעירות ועד מעבורות ענק נעות לשני הכיוונים בתוך מיצר שרוחבו פחות מ100 מטרים, ואין גדר הפרדה באמצע. פחד .
 
כמובן שלפני ההגעה למרינה יוצא אלינו הסדרן המקומי ומנופף ידיים בהיסטריה ( כן כמו באיתות מצוקה) – לאן אתם חושבים שאתם הולכים ? אין מקום !!!  עצרנו במקום כדי להסתובב והמתנו לרווח קטן בתנועה ממול. זה בערך דומה לפניית פרסה באמצע היום ברחוב אלנבי. לצידנו עגנה מעבורת, ולא הבחנו כי בעצם היא עומדת לצאת . היא רק רצתה להזהיר. הד הצפירה שלה עדיין מהדהד בראשנו. כנראה שתגובתנו לצפירה הצחיקה את כל הנוסעים במעבורת שעמדו 50 מטר מעלינו, נשענים על המעקה ומתפקעים מצחוק .
 
הסתובבנו חזרה, ועשינו את דרכנו להתפצלות צפונית של המיצר, בערך באמצעו . לשמחתנו (המוקדמת מדי) היה המון מקום שם. נכנסנו פנימה ואז הבנתי למה יש כל כך הרבה מקום : תנועת כלי השיט במיצר הראשי, יוצרת גלים וזרימה חזקה לתוך המיצר המשני. בחלקו הוא רדוד, וברובו יש מצוק צמוד למים, ועליו מחוברות טבעות עגינה. כמובן שמדובר בעגינת ירכתיים ולא מצאנו בתחילה את חבל המורינג הקשור למשקולת על הקרקעית באמצע המיצר. הדינגי המיטלטלת במים לא עזרה הרבה, ובנוסף שבק המצבר של ה- Bow truster  . תוך שניות מצאנו את עצמנו צמודים דופן אל המצוק ללא יכולת תזוזה. חששתי מנזק למדף ההגה או לדופן ולכן התמרון בעזרת המנוע היה מוגבל מאד. לבסוף הגיע שכן טוב לב לעזרתנו עם סירת גומי חזקה, זרק לנו חבל לחרטום, נקשרנו והוא גרר אותנו לאחור וכך הסתובבנו.
בוניפצ'יו עצמה אירחה את כל המי ומי שהגיעו מסן טרופז, מרסיי והריביירה האיטלקית. כשירדנו בדינגי לטייל הבנו למה אין מקום. שווי היאכטות שהצטופפו במרינה עולה על תקציב הבטחון שלנו. לחלקן שלוש קומות, בקומה העליונה ג'קוזי ענק ( עלינו למבצר ולכן ראינו מלמעלה מה קורה) , קומת ביניים חדר ביליארד, וקומה תחתונה הוילונות מופשלים ולא רואים.
 
מאחת היאכטות ירדה אשה בלונדינית עם בן זוגה, שניהם לבושים בלבן צחור, כזה של חיל הים, ומתחת לזרועה פודל ננסי, גם הוא לבן לחלוטין. יותר מאוחר ראיתי אותה שוב, לבושה בחום בהיר והפעם בידה פודל בז'. בטח יש לה מלתחה עם פודל תואם לכל צבע.
זוהי בכל אופן האווירה בבוניפצ'יו בסוף אוגוסט.  עלינו למבצר דרך המון מדרגות, טיילנו בין ההמון, אכלנו משהו, ושמחנו לחזור אל הדינגי ואל היאכטה. כמובן שהנוף מן המבצר מעורר פליאה.
למחרת יצאנו מן המיצר ומיד ביציאה פנינו מזרחה לאורך המצוק. עמדנו משתאים למראה גרם המדרגות היורד מן העיר אל הים, דבוק למצוק, ומכיל נחיל בני אדם בשני טורים, האחד עולה והשני יורד. קפצנו למי הטורקיז ושחינו למצוק וחקרנו את מסתוריו לקינאת האחרים שבאו ברגל מלמעלה ועוד נכונה להם החזרה במעלה מדרגות.  
 
המשכנו לכיוון שלשת האיים רזולי, בודלי וסנטה מריה. הלגונה ביניהם מאפשרת עגינה למשך הלילה בבטחה. אפשר גם להיקשר לבויות הנמצאות בחלק הדרומי של הלגונה, אבל אין הכרח. שלשת האיים לא מיושבים מהווים שמורת טבע, מכילים מפרצונים חוליים, וצוקים פראיים. גן עדן כבר אמרנו ?
אורי ורמי נעלמו עם הדינגי. שרה'לה הרהרה בקול, " אך, אילו היה לנו מזרון ים !" . אבי ששמע אותה, הרים גבה ואמר – " אבל יש לנו !! הבאתי אחד !!" . אם כך – שואלת שרה'לה – למה אתה לא אומר ?  - אבי עונה לה ברצינות תהומית - אבל אף אחד לא ביקש !!! ,   הסקיפר שלח רשימת ציוד, ואני מלח ממושמע, מילאתי בדקדקנות אחר הוראותיו. לא שמעתי הוראה להוציא ולנפח את המזרון...
 
בילינו את הלילה האחרון בים ( כולנו כבר היינו בדכאון מפני הסיום למחרת...) עם שקיעה צבעונית.
למחרת יצאנו לקטע האחרון, מעל 30 מייל לחזרה לפורטיסקו. באמצע הדרך התגברה הרוח עד ל-35 קשר, רוח אף שלא איפשרה הפלגה עם מפרשים. סוף סוף מילאנו את המצברים ... גם הגלים הזכירו לנו שהים זה לא רק שיזוף על הסיפון.  
נכנסנו לפורטיסקו עצובים, ובילינו את הלילה האחרון על היאכטה תוך רחמים עצמיים על כי צריך לחזור הביתה .  
 
חג שמח !!
דני