יומני מסע

פולינזיה הצרפתית - הפלגת החלומות

מאת רולי הוגן

מאי 2012



פולינזיה הצרפתית - הפלגת החלומות

רקע


קבוצת איי פולינזיה הצרפתית ממוקמת בדרום האוקיינוס השקט, ומורכבת מקבוצת איי החברה (האי המרכזי הוא טהיטי, עיר הבירה שלו פפאיטה), איי מרקיז, איי טואמוטו, איי גמבייר ואיי אוסטרל.

לתושבים יש אזרחות צרפתית משנת 1946. בשנת 1977 קיבלה פולינזיה הצרפתית מעמד של שלטון עצמי (השפה השלטת והעיקרית היא עדיין צרפתית, למרות שרבים שם יודעים לדבר אנגלית).

אנו שטנו בקבוצת איי החברה. 2 האיים העיקריים, שהם מעל הרוח, הם טהיטי ומוריאה. האיים מתחת לרוח הם: ראייטאה, טאהה, בורה בורה, וואהינה, מאופיטי, טופאי, (ויש עוד כמה איים לא מיושבים).

האוכלוסיה בקבוצת איי החברה מונה כ-300-250 אלף איש. עיקרם באי טהיטי (כ- 200 אלף איש) וביתר האיים יש כמה אלפים בודדים בכל אי.

חקלאות: באיים אלה מגדלים מוצרים חקלאיים כגון כותנה, קני סוכר, ונילה (הכי טוב בעולם!), פירות טרופיים.

אי אפשר להיות שם מבלי לקנות פנינים שחורות, שהינן פנינים מלאכותיות, אבל מאוד יפות.

 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 
 

מטבע: המטבע המקומי הוא CFP פרנק. גם דולר ו/או יורו מתקבלים בברכה.

שער החליפין הוא 120 פרנק= 1 יורו.

90  פרנק= 1 דולר.

אזור זמן: בזמן שעון הקיץ בישראל, הפער בין פולינזיה הצרפתית לישראל הוא 13 שעות ! כאשר בישראל הולכים כמעט לישון, בפולינזיה הצרפתית רק מתעוררים (ישראל "מקדימה" את פולינזיה בכחצי יממה).

תקשורת:  כל הטלפונים הניידים מכל החברות בישראל פועלים בפולינזיה, והקליטה היא טובה. במלונות ניתן לקבל שרותי wi-fi, ברובם בחינם, אבל בחלק מהמסעדות בפולינזיה יש לשלם עבור שרות זה.

 

גאות ושפל:

יש הפרשי גובה של 30-20 ס"מ בין שיא הגאות לשיא השפל. שיא השפל ב – 6 בבוקר, שיא הגאות ב – 12 בצהריים וכו'.

פערי הגובה אינם משמעותיים. המשמעות היא בעיקר בזרמים הנוצרים בגאות ובשפל.

בזמן השפל יש זרימה חזקה מהאי החוצה, כך שבעת יציאה דרך המעברים מתוך האי אל הים, הזרם עוזר לצאת בקלות.

בזמן הגאות, הזרמים הם מהים לתוך האי, כך שהכניסה במעברים לתוך האי, נעזרת בזרם.

לכן מומלץ לצאת מוקדם בבוקר מהאי ולהגיע בשעות הצהריים לאי השכן, הזרמים פועלים לטובתנו ויעזרו ביציאה וכניסה דרך המעברים. אל תנסו לצאת נגד הזרם, או להכנס נגד הזרם, זו פעולה לא פשוטה ואף מסוכנת.

מזג אויר

 בפולינזיה ישנן שתי עונות בלבד: העונה הרטובה והעונה היבשה.

בתקופה הרטובה יורד הרבה גשם וחם (29-35 מעלות). תקופה זו נמשכת מנובמבר ועד אפריל ולא מומלץ לבחור תקופה זו לשייט.

התקופה היבשה (שלא יהיו טעויות, יורד שם גשם, בתקופה היבשה, כל יום, למרות שהוא קצר) נמשכת מחודש מאי ועד ספטמבר והטמפרטורה 29-26 מעלות. בשתי העונות הלחות גבוהה.

הרוחות הן בד"כ מזרחיות, רוחות של 20-15 קשר וסוולים של 1 עד 1.5 מטר. ביולי ואוגוסט יש רוחות חזקות, שנקראות שם "מרמו".

השפעה על המצפן

פולינזיה נמצאת באזור הדרומי של כדור הארץ, בסביבות קו רוחב 16 מעלות דרום, קו אורך 151 מעלות מערב.

הדקלינציה באזור זה הוא 12 מעלות מזרח. המשמעות היא שכאשר רוצים להשוות כוונים בין המצפן למפה, יש להוסיף במפה 12 מעלות לקורס שרואים על המצפן, וההיפך.

איך מגיעים לשם 

 

אנחנו שכרנו יאכטה קטמרן מסוג Robertson Caine 434 , בעזרת חברת "תשוט" בארץ, פילה המקסימה עזרה בכל הפרטים הקטנים.

טסנו דרך לונדון ללוס אנג'לס ולטהיטי. עד לונדון טסנו עם אל-על. לונדון-לוס אנג'לס עם חברת אייר ניו-זילנד. לוס אנג'לס-טהיטי עם אייר טהיטי.

מטהיטי טסים במטוסים קטנים (כמו מטוסי ארקיע וישראייר לאילת) לראייטאה, טיסה של כמחצית השעה, כאשר בדרך רואים את האיים מהאויר, מראה מרגש.

 

היציאה לפולינזיה

 

יצאנו לדרך ב- 18 במאי 2012, שמונה חברים ותיקים: שמוליק חזן, יורי פלס, גדי גוטמן, אמנון פרנק, ירוחם אלינוף, דני שטרן, מאיר וידל ואנוכי, רולי הוגן – הסקיפר, אכן 8 גברים.

אחרי הטיסות הארוכות, נחתנו בטהיטי בסביבות 6 בבוקר, זמן טהיטי, (הפרשי השעות הוא 13 שעות מול ישראל), התקבלנו כמיטב המסורת בזמרת ושני נגנים והעניקו לכ"א מאיתנו זר פרחים ריחני. לא בזבזנו זמן, התמקמנו במלון ויצאנו עם רכב שכור לתור את האי לכל היקפו שהוא כ- 120 ק"מ. בדרך עצרנו במסעדת דגים ופירות ים, בירה מקומית קרה, התחלנו להכנס לאוירה.

אסור להחמיץ את הרחבה מול הנמל. בערב מתמקמים בה עשרות "גזלנים" שנקראים שם RULLET, פורסים עשרות שולחנות והאזור הופך לאזור אוכל מכל הסוגים והמינים: דגים, בשר, מוקפצים, גלידות, וופל עם קצפת ועוד. מאות סועדים ממלאים את הרחבה, חגיגה גסטרונומית. בסביבות 10-9 בערב, הגזלנים נוסעים, הרחבה נשטפת. ואנו מחכים למחרת...

למחרת, עלינו על טיסה מקומית מטהיטי לראייטאה במטוסים קטנים, טיסה קצרה ונעימה. מלמעלה מקבלים מושג על יופי האיים שמתחתנו ומה המשמעות של איי ATOLL, פערי הצבעים העזים. כל התמונות והצילומים שראינו, זה אמיתי! 

בראייטאה הגענו למרינה APOOITI בהסעה מאורגנת. חיכתה לנו בחורה פולינזית, שדאגה לענוד זר פרחים על צווארנו, ולאחר נסיעה קצרה של 5 דקות, אנחנו נפגשים עם הקטמרן המפנק ששמו GO ZONE . המקומיים מאוד נחמדים, מחייכים ועוזרים, אנו מקבלים תדריך ויוצאים לדרך... מגיעים בשייט למזח של העיר UTUROA, שם מצטיידים במזון ושתיה, הכל כאן יקר, יש להתכונן...

בערב שטים לאי קטן, (איים קטנים בתוך האי הגדול נקראים MOTU), שם עוגנים ומבלים את הלילה הראשון בחיק הטבע, שמיים זרועים כוכבים לרוב...

והקשר הישראלי, בסופרמרקט פוגשים את נועה, בחורה ישראלית שהלכה בעקבות אהובה, פיליפ, רופא שיניים צרפתי, וכבר הרבה שנים הם גרים שם ומגדלים 2 ילדים נחמדים...

ראייטאה – בורה בורה

 

 השייט בתוך האי אינו דבר פשוט ומובן מאליו. יש להכיר את הכל הסימנים, אין מקום לטעויות, כי האזור הרדוד הוא ממש רדוד. בראות טובה ובאור יום, פערי הגוונים עושים את העבודה, אבל הפלגנו גם בגשם שוטף או בערפל כבד, ואז זה סיפור אחר.

בדרך למעבר לכוון בורה-בורה, ירוחם מועד בסירה ממדרגה, ומתגלגל... לים. "אדם בים" ראשון אמיתי שלי, למזלנו הים שקט ותוך כמה דקות מעלים את ירוחם חזרה לסירה ועזרים לו לתלות את שטרות היורו שלו באטבים, לייבוש.

הדרך לבורה בורה קלה, הים יחסית שקט, אנחנו שטים עם הרוח, יצאנו מוקדם, בעת השפל, והזרמים עוזרים לנו לצאת בקלות. השייט לבורה בורה נעים, מזג אויר מצוין, ותך כמה שעות אנו נכנסים במעבר המזרחי, היחיד של בורה בורה.

למחרת בבוקר אוספת אותנו סירת מנוע לשייט אל מחוץ לאי, לצלול עם כרישים... זו חווית חיים, כל המאמץ היה כדאי, לחוות את הרגע הזה. קופצים מהסירה למים ומגלים שאנו מוקפים בכרישים מאוד יפים מסוג LEMON SHARKS, עם פס שחור בקצה סנפיר הגב ופס שחור בקצה סנפיר אחורי תחתון. הכרישים ידידותיים, מסתובבים סביבנו ומתקרבים ממש אלינו, אפילו הצלחתי לתפוס את סנפיר הגב של הכריש, אבל הוא ניער אותי בקלות רבה...

אחרי שעזבנו את אתר הכרישים בצער רב, מגיעים לאתר ה- STING-RAYS. זהו בעל חיים יפה, שוחה בתנועות אלגנטיות, והם מתקרבים אלינו וזוכים לליטופים, ומוכנים להצטלם איתנו, כדי שנראה לחברים שמסרבים להאמין...

לראות בחיים מנטרה-ריי, בעלת מוטת הכנפיים של מטרים, זו חוויה שרק ניתן לחלום עליה, ואמנם ראיתי אותה, היא לא ידידותית ולא מתקרבת, אבל ממרחק 10 מטרים, במים עמוקים, ראיתי וצילמתי אותה. מי היה מאמין שזה יקרה לי במציאות.

העיר עצמה לא מעניינת, אין שם אתרי בילוי, מעט מאוד תיירים. כל התיירים מתרכזים בבתי המלון שהם ביקתות בונגלוס על מי הטורקיז, שם הם מבלים, שוחים, אוכלים ושותים ומשתזפים. כדאי שלא תשאלו כמה עולה התענוג הזה, ללילה...

מקום אחד הוא חובה בבורה בורה, מסעדה ידועה וותיקה בשם BLOODY-MARY, יש שם בר לשתיה מרגיעה לפני הארוחה ולאחריה ארוחת בשרים ודגים, בטעם ובאיכות שיש רק שם. אני אכלתי סטייק דג חרב ופרוסות פילה טונה אדומה. חברי אכלו דג מאוד מוכר וטעים בשם מאי-מאי. מומלץ. גם הבשרים מאוד טעימים. לידיעת הסקרנים, מנה לאדם עלתה לנו כ-50 יורו, היה שווה וכדאי ומאוד טעים.

אפשר לעגון על בויה ליד המזח של המסעדה, לקבל מהם מים בחינם, והם מאוד אדיבים ומקבלי אורחים.


בורה בורה – ראייטאה

 

במוצ"ש, 26 במאי, יצאנו מוקדם בבוקר מבורה בורה, מתכוננים לשוט לכוון האי טאהה, ממש מזרחה. בלילה נשבה רוח מזרחית חזקה, הרבה גשם, הרבה עננים בשמיים, ים די גבוה ורוח פנים חזקה.

כאשר האי אינו מסתיר יותר את הרוח, אנו מרגישים שלא זזים. המהירות מראה 6-5 קשר, אבל המהירות האמיתית (S.O.G) קרוב לאפס. אני יורד מהרוח בכ- 20 מעלות לכוון האי ראייטאה, והשינוי הוא דרמטי, הרוח אינה "נלחמת" בי יותר, והסירה רצה יפה מאוד. נכנסנו בראייטאה לכניסה הצפון מזרחית, שם האי מסתיר את הרוח, ומתוך האי קל מאוד לשוט לכוון טאהה, וגם המרחק קצר יחסית לכן מאוד מומלץ לא לשוט מבורה-בורה לכוון טאהה, אלא לכוון ראייטאה, ומשם לטאהה, כפי שעשינו.

בצד המזרחי של האי טאהה יש אתר יפה שנקרא CORAL GARDEN, בצמוד לו מלון בונגלוס על הים.

בין האי שבו ממוקם המלון לאי קטן לידו (MOTU), יש אלמוגים ודגים מאוד יפים. מגיעים לאתר עם הדינגי, יורדים למים בקצה המזרחי, וכל מה שצריך לעשות זה לשכב על המים, הזרמים סוחפים אותנו מערבה, ואנו נהנים מיופי האלמוגים הצבעוניים, הרבה דגים צבעוניים, להקות דגים מקיפות אותנו, עד לקצה הריף.

בקצה הריף עולים על אי קטן (MOTU) שאינו מיושב, נטוע בעצי קוקוס וחוף ים טורקיז יפה, מסיירים באי כמו רובינזון קרוזו, ובטוחים שכך נראה גן עדן...

עם סיום הצלילה והסיור באי, מזג האויר עדיין יפה ובהיר, אבל אי אפשר לצפות מה יקרה כעבור שעה... ואמנם קרה.

עננים שחורים כבדים נעו מזרחה, כיסו את האי לחלוטין, אנחנו מרוחקים כ-100 מטר מהיבשה, אבל כבר לא רואים אותה, גשם שוטף מלווה את העננים, אנחנו צריכים לשוט בתוך התעלה ואסור לעשות אפילו טעות אחת. כבר שעות אחה"צ המאוחרות, מתחיל דמדומים, ואנחנו עדיין בטאהה, מנסים לאתר מקום לעגינת לילה. זו משימה בלתי אפשרית. החלטתי לחזור לאתר מוכר - לראייטאה, למזח ליד הסופרמרקט, בו כבר הייתי פעמיים ושם אוכל לבצע רתיקה בתנאי ראות אפס, ממש ניווט מכשירים, חובה לסמוך ולהתבסס על הפלוטר, שמאוד עזר. בסבלנות ובעצבים מתוחים, אנו מגיעים ונקשרים, ומרגישים תשושים...

הפלגה מראייאטאה לוואהינה

 

אבל בפולינזיה כמו בפולינזיה, קמים ביום שני 28 במאי מוקדם בבוקר, השמים בהירים, הים יפה והכל נראה מבטיח.

מתניעים ויוצאים מזרחה לכוון האי וואהינה, מרחק כ-24 מייל. האי הזה פחות מתוייר ומוכר מהאחרים ובגלל זה הוא ריתק אותי והחלטנו לבקרו. האי מוקף בריף בכל היקפו, אבל בתוך הריף האי מחולק ל-2 איים. האי הצפוני, הגדול יותר, נקרא HUAHINE NUI  והאי הדרומי, הקטן יותר נקרא HUAHINE ITI.

הגענו די מהר לאי, רק עם מנוע, כי הרוח הנגדית אמנם לא חזקה, אבל לא מאפשרת פתיחת מפרשים, אלא אם רוצים לעשות גלסים, מה שכמובן אפשרי, אבל גוזל יותר זמן, ואנחנו סקרנים להגיע...

הגענו באי למפרץ מאוד יפה, במפרץ יש מלון בונגלוס על המים שצבעם טורקיז. המלון: TIARE BEACH RESORT.

באמצע המפרץ מחכה לנו בויה, אנחנו נקשרים, יורדים לשחיית התרעננות, לוקחים את הדינגי ושטים לכוון הריף, שם יש הרבה אלמוגים באזור מאוד רדוד, צוללים שם ונהנים משלל צבעי הדגים והאלמוגים.

לאחר מכן אנו מגיעים לצד השני, בקרבת המלון, מסיירים שם בין עצי הקוקוס על שפת המים, פוגשים מקומיים וארבעה ילדים קטנים, ששמחו לקבל אותנו כחברה, ואנחנו יושבים על החוף ובונים יחד ארמונות בחול...

למחרת בבוקר יוצאים לסיור ג'יפים 4X4 סביב האי. המדריך, רומן, הוא צרפתי במקור, אבל גר שם ונשוי לפולינזית עם ילדים. הגענו עם הסירה "לעיר" בשם FARE, היא "העיר" הגדולה באזור, עגנו מול מזח קטן בשם LAPITA BEACH על עוגן והלכנו לפגוש את רומן מחברת הסיורים HUAHINE LAND. הסיור מעניין, ראינו איך מגדלים וניל (הוניל הפולינזי הוא הטוב בעולם, אבל הם מייצאים 1% מהייצוא העולמי), ראינו מלכודת דגים מאבנים בת 400 שנים, שעדיין עובדת, אנשים נחמדים ומחייכים קבוע.

רומן סיפר לנו שלפי המסורה הפולינזית, לא קוברים את מתיהם בבתי קברות. אין בפולינזיה בתי קברות, המתים נקברים בחצרות הבתים, ולמי שאין חצר, בתוך הבתים. בעת בניית הבתים, מכינים מראש חלקת קבר לקרובי המשפחה.

בלילה חיכתה לנו הפתעה. באמצע הלילה, מתוך שינה, ירוחם שמע רעשים מוזרים, יצא החוצה והבין שהעוגן השתחרר ואנחנו נסחפים לכוון הריף. אני לא מקפיד על משמרת עוגן בלילה, וזה עלול היה לעלות ביוקר...

למחרת בבוקר, ההפלגה מוואהינה לטאהה, עם הרוח, היתה קלה ונעימה, המפרשים פתוחים מלא, אין רעש מנוע, נהנים מכל רגע.

בטאהה נכנסנו למפרץ העמוק ביותר שקיים בארכיפלג, עגנו בקצה הפנימי שלו. המפרץ רדוד והתחתית מחול. ממולנו מסעדה טובה ומוכרת, ואנחנו יודעים ששם נאכל בערב. במהלך היום טיילנו באי, התיידדנו מהר עם המקומיים וביקרנו במבנה שבו אמור להפתח למחרת בבוקר שוק מקומי למכירת ריהוט, מזון, תכשיטים, צמחים ועוד.

 בערב הגענו למסעדה, כדי לא לפספס אף מנה, אמנון ,דני ואני מזמינים 3 מנות שונות ומתחלקים, מעדני גן עדן, כל כך נהננו.

במהלך הארוחה, כמובן שואלים אותנו מאיפה אנחנו ומבטיחים לנו שאנו הישראלים הראשונים שאכלו במסעדה זו, וכאשר אנחנו כבר בתוך הדינגי לכוון הסירה, מנפנפים לנו וצועקים לנו "שלום, שלום...."

למחרת בבוקר, ללא לחץ, ביודענו שזה הבוקר האחרון על הסירה, לפני שנשוט חזרה למרינה בראייטאה, אנו אוכלים בניחותא, קופצים למים, שוטפים את העיניים מהיופי הבלתי נגמר ויוצאים למרינה.

השחרור קל ונעים, לא מציקים לנו כמקובל במקומות אחרים, ואנו מוכנים לנסיעה לשדה התעופה ולטיסה הקצרה והנעימה לכוון טאהיטי.

בטהיטי כבר ידענו איפה נהייה, איפה נבלה, ומה נאכל באותו ערב.

לקחנו מונית ישירות לרחבה מול הנמל, כל כ- RULLET  כבר מוכנים, הריחות והצבעים חוגגים, אנו מתיישבים לארוחה טעימה, סטייק ענק ועסיסי או דג חרב או מאי-מאי טעים, ועוד.

אנו מקנחים בוופל ענק של גלידה עם פירות וקצפת וחוזרים למלון למנוחה, כי למחרת בבוקר, ללא הסירה, אנו אמורים להפליג עם מעבורת לאי האחרון, MOOREA.

 

יום א' 3/6 באי MOOREA

 

ביום שישי יצאנו באוטובוס מהמלון בטהיטי (מול שדה התעופה) לכוון הנמל. ביקשנו בחורה צעירה "שמנמנה" שתודיע לנו מתי צריכים לרדת.

התחיל לרדת גשם, גשם קל ומרענן את האויר החם ולח, לאף אחד הוא לא מפריע.

הבחורה אומרת לנו לרדת, היא יורדת איתנו ומלווה אותנו עד לקופות של המעבורת, מדברת בשמנו עם הקופאית, ורק אחרי "שנמסרנו" לידיים טובות, היא יוצאת להמשך דרכה, לא לפני שאני אומר לה תודה עם נשיקה. לתת כאן נשיקה על כל לחי כאשר נפגשים, זה מאוד אופייני, כל הזמן מתנשקים.

אנחנו עולים על המעבורת ותוך 50 דקות מגיעים לנמל של MOOREA.

כאן מחכה לנו מונית מיניבוס, שלוקחת אותנו למלון MOOREA PEARL RESORT, להסדיר את הצלילות שלנו ביום א' באזור הכי מפורסם ב- MOOREA.

נרשמנו ויצאנו "לחפש" את המלון שמצאתי דרך האינטרנט. מתברר שהמלון נמצא על אחד ההרים בסביבה, המונית לא מוכנה לנסוע לשם, מהמלון לא מוכנים, או אין להם אמצעי לאסוף אותנו ואנחנו תקועים באמצע...

בצד הדרך, ראיתי מלון שנראה נחמד, בדקתי ולשמחתי סגרנו על 2 בונגלוס במחיר מאוד סביר. דאגתי לבטל את ההזמנה המקורית והתמקמנו בבונגלוס, כמעט על שפת המים מקום שנראה כמו גן עדן. הכל ירוק, דשא בכל מקום, והכל במפרץ עמוק, שמסביב הרים כהים חדים מתנשאים לשמים, הרגשנו נפלא.

באותו יום המשכנו להתארגן, להתקלח, להינות מהנוף ומהשקט שמסביב. בערב נסענו למתחם הגולף המקומי, נהנינו ממשקה טוב, הוספנו כמה נשנושים, וכעבור כשעתיים חזרנו למלון. אספו והחזירו אותנו, ע"ח המסעדה. מאוד מקובל כאן PICK UP.

למחרת מוקדם בבוקר קנינו בחנות מעבר לכביש בגטים טריים, גבינות ונקניקים, הכנו קפה בחדר ואכלנו ארוחת בוקר טרייה וטעימה.

החלטנו לנצל את היום לסיור באי. שכרנו רכב, ויצאנו להקיף את האי, שהקפו כ- 60 ק"מ, עצרנו לאכול אננסים טריים שקילפו לנו, קנינו פפאיה טריה, סיירנו במלון היוקרתי הילטון, והמשכנו לדרכנו.

בצד הדרך ראינו דגי טונה גדולים תלויים למכירה, כבר צהריים והבטן דורשת את שלה. החלטנו לקנות דג טונה גדול בתנאי שהמוכרת תכין לנו אותו, אבל היא טוענת שאין לה איך. המו"מ מתארך, והיא קוראת לאחותה. לאחותה יש בית גדול על המים והיא מוכנה לקחת את הדג ולהכין לנו. אנחנו נכנסים לביתה, רחבה ירוקה גדולה על שפת הים, היא שולחת אותנו לים עם הקייאק, ועד שנחזור יהיה הכל מוכן.

היא מגייסת את חברה שלה, שמגיעה תוך דקות והן עובדות שעתיים להכין שולחן ארוך עם מפה נקייה על שפת המים, מתחת לעץ גדול שנותן צל. היא מכינה חצי דג על הגריל, ומחצי הדג שנותר עושה חתיכות סושימי, מכינה אורז עם אפונה, שתיה, רוטב נפלא לסושימי, מוציאה את הצלחות הכי יפות שלה, אנחנו מכינים שולחן, ואחרי כשעתיים הכל מוכן. אנחנו מזמינים את 2 הנשים להצטרף לארוחה, נהנים ממנה מאוד, צוחקים ונהנים ובסוף מברכים, משלמים ברוחב לב מעבר למה שביקשה, נשיקות ויוצאים לדרך.

בערב, אנו נוסעים למסיבת ריקודים מסורתיים, המבוצעים ע"י בוגרות/בוגרים וילדים, קבוצות נפרדות בתלבושות מסורתיות, תופים בקצב מטורף. חוג ריקודים המציג אחת לשנה את הישגיו, ממש אמיתי, לא הצגה לתיירים.

בהפסקה אנו מופתעים לשמוע את המארגנת מכריזה שיש להם אורחים מכובדים מישראל...

בבוקר אנו יוצאים לאטרקציה האחרונה בהחלט, צלילה עם כרישים ועם STING RAYS, פעם נוספת, הפעם בחרנו ב"ניקו טורס" שמשלב צלילות עם פיקניק על אי פרטי, ברביקיו עשיר, בירות חופשי, טיול קטן באי, ומבט אחרון לחוויה כללית בלתי נשכחת.