יומני מסע

הפלגה באיים הדודקנסיים ביוון

מאת פרץ ב.

ספטמבר 2012



הפלגה באיים הדודקנסיים ביוון

מבוא

 

אחרי שלוש שנים של שייט שהסתכם ביציאה מהרציף של מרינה הרצליה אל הים הפתוח, לכיוון לא מוגדר, שתיית אלכוהול, עצירה בשום מקום, שחיה במים, חזרה לשייט לא מוגדר וחזרה לרציף של המרינה (תחביב נחמד ומהנה), החלטנו לצאת למסע באיים ביוון.

היינו בטוחים שאנחנו כבר סקיפרים מנוסים. היו הרבה מועמדים למסע. שכרנו יאכטה 43 רגל (13.34 מטר אורך), יאכטה שמתאימה ל-8 אנשים - 4 קבינות זוגיות ו-התכוננו.

כבר הייתי בשייט בינלאומי לקפריסין  אבל אז הייתי על תקן סקיפר מתלמד והיה סקיפר אחראי שתפעל כל מה שצריך. הפעם יצאנו לבד בלי סקיפר אחראי.

שכרנו יאכטה, כמו שמשכירים רכב. חברי יובל שותף להפלגות השוטטות בים התיכון, אנוכי ו- 43 רגל של יאכטה.

כל המועמדים הצטמצמו ונעלמו כל אחד מסיבותיו...

 

 

 

היאכטה שלנו Oceanis 43

     

 

 

 

 

 

 

 


 

קפצנו לסופר של
המרינה והעמסנו את
הספינה עם
אספקה לשבוע.
מים, אלוכוהול ואוכל.

 

המפרץ באי פסרימוס בשעת בין ערביים

מבט מהסירה אל כלוב הדגים בו התנגשנו והמצוף בו תקוע העוגן.
למטה: 
העוגן אי שם בלב הקונסטרוקציה התת מימית של הכלובים
 
 

הכלבים של אנטיוכוס

 יובל והדינגי במפרץ הבתולי באי פסרימוס
 
 שלוות אחה"צ על הסיפון במיפרץ שליו

 
אנטיוכוס עם ציוד הצלילה, החברה המתעדת, פועל,
סירת עבודה ו- 500 יורו
 
קלימנוס

 יום ראשון - 23 לספטמבר: בונד. ג'ימס בונד.

 

עולים על טיסה לקוס יוון, שם מחכה לנו היאכטה. לוקחים מונית למרינה, מקבלים את היאכטה, עוברים תדריך קצר על היאכטה ע"י בחור נחמד בשם ג'ורג'. הוא באמת היה נחמד, אבל האנגלית שלו לא הייתה משהו...

היה נדמה שאמר משהו על המקרר שצריך להפעיל אותו רק עם מנוע, שאלנו איך מפעילים את הג'י-פי-אס והוא אמר תקראו בהוראות משתמש והצביע על ספר עבה. חייכנו אמרנו "בסדר".

קפצנו לסופר של המרינה והעמסנו את הספינה עם אספקה לשבוע - מים, אלוכוהול ואוכל. הכול דפק כמו שעון והחלטנו לצאת לדרך, מרוצים מעצמנו

היה כבר אחה"צ ונשארו איזה שלוש שעות של אור, בדיוק הזמן הדרוש להגיע ליעד שסימנו לעצמנו - האי קלימנוס. היו רוחות חזקות בנמל והנתב (סירה של הנמל), עזר לצאת מבלי להיתקע בסירות אחרות. היינו בים הפתוח. הרמנו מפרשים, מימין החוף של תורכיה משמאל קוס יון, באמצע רוח חזקה שלא הייתה בדיוק לכיוון שהיינו אמורים להפליג ואילצה אותנו לזגזג (להפליג ב"זיג-זג"), שזאת הדרך להפליג מול הרוח. ההפלגה ב"זיג זג" האריכה את הדרך ולא רצינו להגיע לקלימנוס בחושך אז החלטנו לעצור באי פסרימוס שהיה בדרך, באיזה מפרץ.

כמה עובדות על סירה: אין לה מעצור ואין לה שום יכולת עצירה. הדרך היחידה לעצור סירה היא לקשור אותה לרציף או לעגון (משהו שאף פעם לא עשינו בפועל) ע"י זריקת עוגן. עגינה היא פעולה שמוגבלת עד עומק מסוים.

נכנסנו למפרץ. היה עדיין אור. העפנו מבט אבל לא ראינו שום רציף באזור, לעומת זה היו כמה סירות שעגנו בלב המפרץ. אמרנו סבבה! נעגון גם אנחנו. ניסינו להיזכר מה אמרו בקורס על עגינה ואיך שזכרנו זה היה מוגבל לעומק 30 מטר בכפוף לאורך המשך (השרשרת של העוגן). הסתכלנו במד עומק, הראה 17 מטר, חייכנו.

שחררנו עוגן, איזה 20 מטר שרשרת ככה ליתר ביטחון, הסתכלנו על הסירות האחרות ונעמדנו כמוהם עם החרטום מול הרוח הקלילה, לקחנו תכווינים לכל מיני נקודות בחוף, כמו שלמדנו בקורס התאורטי, וראינו תזוזות קטנות שנימקנו אותן בשינוי כיוון הרוח, אמרנו כי טוב, העלנו את הוודקה מרטיני שקנינו בדיוטי לסיפון, שתיה בסגנון בונד- ג'יימס בונד...

מרוצים מעצמנו שתינו את כל המרטיני ורבע מהוודקה לתוך הלילה תוך כדי שיחות בראש טוב ברומו של עולם והאלכוהול.

כמו הטיימר של הפצצה בסדרה "אבודים". כל איזה שעה התחילה האזעקה של המצבר לצפצף בשל חוסר טעינה והיינו צריכים להניע את מנוע הסירה בכדי להשתיק את האזעקה, אבל היינו כל כך מרוצים מההפלגה שלא השקענו בזה מחשבה. היה קרוב לאחת בלילה ונשפכנו כל אחד לתאו.

לקראת שלוש התעוררתי שוב מהאזעקה של המצבר ולא היה מה לעשות אלא לעלות לסיפון ולהניע כדי להשתיק אותו. אני עולה למעלה למפרץ מדהים עם שמים זרועי כוכבים, מסתכל סביב, אבל איכשהו לא רואה את הסירות האחרות...

פתאום רואה שאנחנו דבוקים לכלובי דגים של החווה לגידול דגים שהיתה בקצה המפרץ. הבנתי שהעגינה לא הייתה מהמוצלחות ונסחפנו.

הערתי את יובל במשהו שנשמע כמו בדיחה של "המפתחות של הצוללת" אלא שהפעם זאת לא הייתה בדיחה ! אמרתי לו: "קום. נסחפנו".

החלטנו להרים עוגן ולצאת משם לכיוון לב המפרץ. את העוגן מרימים ע"י כננת שהיא מנוע חשמלי וחייבים להניע את הסירה בשביל זה. הנענו את הסירה והתחלנו להעלות את העוגן. באיזה שהוא שלב, הוא לא עלה יותר. נעצר. במקביל הכלבים בחוף של החווה לגידול דגים, התחילו  לנבוח בהיסטריה.

פתאום נדלקו מלא אורות, פרוז'קטורים וסירה הוזנקה אלינו. בסירה היה מנהל העבודה של החווה שיקרא לימים אנטיוכוס, שודד הים הנורא.

הוא התחיל לצעוק על יובל " get out of my fucking cages" . יובל ניסה להסביר שאנחנו מנסים, אבל לא ממש מצליחים.... הוא בדק ואמר, כולו עצבני, שנתקענו עם העוגן בתוך הקונסטרוקציה של הכלובים. אמר שהוא לא יכול לחלץ אותנו כרגע, שנשחרר את שרשרת העוגן. הרחיק אותנו מהכלובים, קשר אותנו למצוף ואמר "I'll be back when the sun will rise"  היינו קשורים ואמרנו סבבה, אפשר לישון בבטחה וחזרנו למיטה...

 

יום שני - 24 לספטמבר: במפרץ בתולי

 

השמש זרחה, אנטיוכוס הגיע מלווה בחברתו ועוד כמה. היה קצת יותר רגוע והסביר שהעוגן תקוע בתוך טבעת של הקונסטרוקציה של הכלובים ועל מנת לחלץ אותו צריך להביא צוללן.

אמר שיש לנו שתי אופציות- אחת ליצור קשר עם משמר החופים שישלחו צוללן וכמובן הם יחייבו אותנו על כך, האופציה השניה שהוא יעשה את זה בעצמו לאחר שיתפנה מהלקוח שהוא מטפל בו כרגע וכמובן שהוא גם יחייב אותנו.

מעבר לזה אמר שיש בכלובים 70,000 דגיגונים שרק נולדו שיכולים למות מפחד מהרעש של המנוע שהדלקנו, והוסיף שרק עוד יומיים הוא ידע אם הם מתו. אמרנו סבבה, נלך על האופציה השנייה שנראתה קצרה יותר. הוא אמר בסדר ונעלם כאשר הוא משאיר שובל אחריו.

 

ישבנו על הסיפון, הסירה עגונה בבטחה, מסביב מפרץ בתולי יפיפיה, השמש זרחה, בוקר מדהים, אמרנו סבבה והלכנו להכין ארוחת בוקר.

אחר כך עברנו על פרק העגינה ונזכרנו שהיינו צריכים לשחרר שרשרת באורך עומק כפול 3 ואנחנו שחררנו כפול אחד וחצי, אמרנו - למדנו משהו.

הסתלבטנו על הסיפון, קפצתי למים עם מצלמה תת מימית וצילמתי את העוגן שלנו שהיה תקוע בעומק 7 מטר, ניסיתי לשחרר אותו: "משוך בעוגן, משוך בעוגן, אין כמוהו עוגן......" אך ללא הצלחה. ויתרנו. לא רצינו להסתבך עם אנטיוכוס יותר.

הורדנו את הדינגי (סירת גומי) למים, הלבשנו עליה מנוע ויצאנו לתור את המפרץ שהיה מוקף גבעות טרשים מלאות חצבים ועיזים. הים היה  פלטה או בשפת הימאים "ים שמן". מים  צלולים ונעימים, היה כייף אבל כבר הגיע אחה"צ ומי לא בא? אנטיוכוס.

שטנו לחווה, שהיא כשלעצמה זולה מדליקה עם מרפסת צופה על המפרץ, דיברנו עם הפועלים שאמרו שאנטיוכוס נסע לקוס ועוד לא חזר, המשכנו לתור את המפרץ, חזרנו לסירה, הכנו ארוחת ערב והתכוננו לעוד ערב במפרץ, בסוף אנטיוכוס הגיע, אמר שהתעכב יותר משחשב.

דיברנו עם אנטיוכוס. אמרנו לו שראינו את העוגן וזה לא נראה לנו סיפור לשחרר אותו, הוא התעצבן כאילו אנחנו חולקים על דעתו והתחיל להשתולל כשהוא מסיים במשפט "I don't think u such a good caption" בסוף אמר שיגיע מחר על הבוקר לחלץ אותנו.

ישבנו לאכול ארוחת ערב על הסיפון בתפאורה של גן עדן, מזג אוויר טוב והרבה אלכוהול, הלכנו לישון מחויכים ובטוחים שהלילה לא ניסחף....

  

יום שלישי - 25 לספטמבר (ערב יום כיפור): יוצאים לחופשי

 

אנטיוכוס, כהבטחתו, הגיע על הבוקר, לאחר שהאכיל את הדגים. חזר על ההרצאה שלו שזה מסובך לשחרר את העוגן כי זה מתכת שתקועה במתכת. אמר שדיבר עם הבוס שלו והחילוץ יעלה לנו 500 יורו, בהחלט הוצאה לא צפויה, שוד לאור יום.....

אבל לא היה לנו יותר מדי מה לעשות, אמרנו "בסדר". אמר שהוא ייסע לעלות על ציוד ויחזור, חזר לחווה שלו, עלה על חליפת צלילה מלאה + כובע וכפפות וחזר עם החברה ועוד שני פועלים שנצמדו לנו לסיפון וביקשו את הכסף. העברנו. אחד הפועלים ספר ואישר.

אנטיוכוס עשה סימן שזה בסדר, שט לעבר העוגן התקוע, התגלגל לאחור למים וצלל עם מצלמה, צילם והעביר את המצלמה לחברה שהייתה בסירה ותיעדה כל רגע, וצלל שוב. הפועלים ליוו אותו בהסתכלות במין פריסקופ כזה. אחרי כמה זמן הצטרף אליו אדם נוסף. החברה מלמעלה שלפו מוט ואחרי 20 דקות העוגן חולץ. אנטיוכוס סימן לנו שנמשוך את העוגן ושבו בנים לגבולם....

נפרדנו מאנטיוכוס שהיה ממש לא נחמד גם לאחר שקיבל 500 יורו ל-20 דקות עבודה והלכנו להתאמן בעגינות במפרץ. אחרי זמן מה, הוא הוא הגיע שוב, לא נחמד כהרגלו, אמר שהוא רואה שעדיין יש לנו בעיות עם העוגן והוא מקווה לא לראות אותנו הלילה בכלובים שלו ונעלם.....

 
הפלגה לקלימנוס

 

יצאנו לדרך לכיוון קלימנוס. הים "ים שמן", מה שאומר שאין רוח ומפליגים על מנוע ולא על מפרש.

מגיעים לקלימנוס. בפתח הנמל קיבלה אותנו בתולת ים חמודה. הנמל בנוי על מפרץ שגם היה הכביש הראשי.

עגנו עגינת ירכתיים (שוב לזרוק עוגן) ויצאנו להסתובב בסמטאות העיר, שמאוד מזכירה את רודוס העתיקה, יפו העתיקה, רק ששם זאת לא העיר העתיקה, זאת העכשווית. ככה הם חיים שם.

מתיישבים במסעדה שיש בה הרבה מקומיים ומתכוננים לכיפור בארוחה מפסקת של קלמרי, תמנון, דג והרבה בירה. ארוחה משובחת.

הערב יורד וחוזרים לסיפון לעוד לילה בטוח עם בקבוק אוזו שהתקלקל (התקלקל = נגמר) דיי מהר ושלח אותנו לעוד שינה טרופה עם התעוררויות כל זמן קצוב להנעת המנוע על מנת לטעון את המצבר.

 

 הנמל של קלימנוס. למטה: בתולת הים שקיבלה אותנו בכניסה
 
  

.