יומני מסע

מסע לגן העדן התאילנדי

מאת אשר וטורי

דצמבר 2001



ראשית, הקדמה קצרה. הסיפור שלפנינו מתייחס למשפחת הפנטזיות של הישראלי הממוצע, המותש מהיום-יום המתוח, המצב הביטחוני המדכא ונפלאות השפל הכלכלי. זו פנטזיה שמשמעה לברוח הכי רחוק שאפשר, לחצי השני של כדור הארץ, להתרווח על שלווה, ים צלול, נופי בראשית מדהימים ותרבויות לא מוכרות. אפילו על שבוע היינו מתפשרים.

 

עכשיו אפשר להתחיל.
חודש דצמבר 2001, חופשת חנוכה. בשעה שהחזאים ברדיו מבשרים על סוף סוף חורף כמו שצריך, מחליטה משפחת קרן מן המושב יעד ליד כרמיאל, לארוז את עצמה ולצאת להפלגה משפחתית. אבא עמיר, אימא ושני בנים. המטרה: שיוט משפחתי באזור מספיק חם, אבל לא רחוק בצורה מוגזמת. אוסטרליה ? איי סיישל ? ניו זינלנד ? הפור נפל על תאילנד.

עמיר קרן, מנהל חברות הייטק במקצועו, שט מגיל 14. מה שנקרא, בן אדם עם נסיון. בעיקר במפרשיות מדגם 420 בחוף שבי ציון. לזכותו אף רשומות ברזומה הפלגות מסוכנות יותר מאשר ההפלגה לתאילנד, בכלל זה חציית האוקיאנוס האטלנטי ביאכטה עם שני חברים מגיברלטר ועד לחופי ארצות הברית. אבל הפעם, לא מדובר בסיפור הרפתקאות. הפעם זו הפלגה שלווה, כולה התמזגות עם הטבע באחד האזורים היפים והאקזוטים בעולם.

למה דווקא תאילנד?
עמיר קרן: "חיפשנו אזור משווני חמים. מקום ששוכן פחות או יותר בקו רוחב 20, צפונה או דרומה ובכל מקרה מקום השוכן בחצי הכדור הדרומי. אחרת, קר לנו מדי עבור הפלגה. בשנה שעברה הפלגנו באיים הקאריביים ואכן היתה הפלגה נפלאה.


יום ראשון - טסים מבנגקוק
 

הדרך מישראל לתאילנד יכולה להיות ארוכה או קצרה. תלוי איך מודדים אותה.  הכי פשוט לטוס תחילה לעיר הבירה בנגקוק, ומשם בטיסת המשך לשדה התעופה הקטן באי פוקט (Phuket ) אשר בדרום מערב המדינה, במימי הים האנדמי (Andaman Sea ).
כיום טסה ארקיע טיסה ישירה לאי פוקט, ביום שישי אחר הצהריים ונוחתים בשבת בבוקר. נוח מאד ליאכטונרים....
התאילנדים נוהגים לכנות את האזור הזה בשם "ארץ החיוכים", על שום התושבים המקומיים מסבירי הפנים, והאווירה הכללית הנינוחה והנעימה. ואכן, כבר ביום הראשון למסע, מבין שמונת הימים המתוכננים, הוכיחו תושבי האי כי בעניין השם, אכן יש דברים בגו.

ככלל, השיוט באזור זה של האי פוקט, יוצא מתוך מפרץ קטן העונה לשם "פאונג גה" (Phang Nga Bay ). מפרץ זה מוגן למדי בזכות סלעי הענק המרשימים הצצים מתוך המים וסוככים עליו. באזור זה ניתן למצוא שלל איים טרופיים ותנאי שיוט נוחים למדי העושים חיים קלים לשייטים.

החלק הצפוני של המפרץ, מתאפיין בכניסה של מספר רב של נהרות. מאפיין בולט נוסף הוא רדידותם ועכירותם של המים, מה שהופך את האפשרות לצלול או לשחות בהם, לאפשרות וירטואלית בלבד. לעומת זאת, הנופים היבשתיים הנגלים לעין באזור הצפוני הם עוצרי נשימה. הנוף הכללי, סלעי ומצוקי למדי. במיוחד באי הקטן קופי  פי (Koh Phi Phi ). יחד עם זאת הסלעים מאפשרים שילוב יוצא דופן של מערות קאוסטיות ואבן גיר, מן הסוג שניתן למצוא גם אצלנו בגליל, מה שמאפשר למי הים לחצוב בקלות יחסית באבן וליצור נקרות ונקיקים לרוב. השילוב המדהים של המערות והנקיקים בתוך הים, מאפשר להוריד למים את סירת הדינגי , לשוט בין הנקרות, להיכנס לתוך המערות הצרות עם פנס רב עוצמה, וליהנות מנוף בראשית.

הדרום לעומת זאת שונה בתכלית. איים קטנים עם חופים המכוסים בחול לבן ורך ומים צלולים וכמויות בלתי נדלות של שקט ושלווה. חלום רטוב של לא מעט ישראלים.

נשמע כאזור תיירותי להפליא. האמנם?
עמיר קרן: "לא ממש. אמנם באזור הדרומי מצאנו תנאי תיירות ונופש נפלאים, כגון ים עם מים צלולים, דבר המאפשר לשחות ולצלול בכיף עם שנוקל וגם מעט חנויות לתיירים. אבל זהו. מלבד ב- 2-3 מקומות מרכזיים, לא פגשנו כלל בתיירים".

מה הם המקומות המרכזיים עליהם אסור לוותר?
עמיר קרן: "ראשית המרכז הוא באי פוקט. וכן באי הקטן קופי פי. אפשר למצוא שם כפר דייגים צועני מוסלמי פאן אי (Pan Yi ) הבנוי על כלונסאות נעוצות במים. אי מרכזי נוסף כאן מכונה האי של ג’יימס בונד, בזכות העובדה שכאן צולם הסרט המפורסם "האיש בעל ידי הזהב" בסדרת ג’יימס בונד. באי של ג’יימס בונד ניתן לפגוש לא מעט תרמילאים צעירים, גם ישראלים, הנהנים מן המחירים המצחיקים של המזון והלינה (חושות, צימרים, בתי מלון קטנים ומה לא) תמורת דולרים בודדים בלבד. חלק מן החבר’ה פשוט ישן בחוף כי מזג האוויר ממש נוח".

מה זאת אומרת נוח?
עמיר קרן: "פשוט מזג אויר טרופי חמים. פעם או פעמיים גשם ביום. באמת נעים".

כיצד היית מעריך את התנאים עבור יאכטונרים?
עמיר קרן: "באופן כללי באזור הזה המקומיים לא ערוכים לתיירות של יאכטונרים. על כן תנאי השירות ליאכטות הם ירודים ביותר. קשה למצוא מקום למילוי מים מתוקים, ויש רק מקום אחד בו ניתן למלא דלק. כך גם אין כמעט בנמצא באזור זה מעגנה מסודרת. לנו זה לא ממש הפריע בסך הכל".
"לעומת זאת, ואולי בשל כך, מספר היאכטות באזור הזה מועט מאוד. בכל שמונת הימים שלנו שם, נתקלנו מכסימום ב-20 יאכטות, והיו לא מעט שעות בהן היינו ממש לבד בים".

נשמע לא כל כך נעים.
עמיר קרן: "להפך מבחינתנו זה היה נהדר, כי אנחנו אוהבים את השקט הזה. כל כך שונה מאזורי השייט הפופולרים כמו בקרואטיה או באיי יוון".

יש עוד מאפיינים המבדילים את השייט באזור פוקט מאזורי השייט הידועים האחרים?
עמיר קרן: "כן. כאן קיימת הפרדה ברורה בין התיירים לאוכלוסייה המקומית. אף אחד לא מתערבב עם השני. מצד אחד אפשר לראות תיירים זרים שמפזרים כסף. מצד שני, תושבים מקומיים החיים בעוני משווע עם הכנסה שנתית בת פחות מ-200 דולר. התיירים רואים את זה פחות כי הם מסתובבים באזורים מסחריים ותיירותיים, ולא ממש מגיעים לאזורי המגורים הצפופים והדלים באופן מחריד. בחלק מן אזורי המגורים אין אפילו דרכי גישה כדי להגיע אליהם".
 

 סירה ישנה במצב מצוין ומרק קיני ציפורים
 עם הגיעה לאי פוקט, שכרה משפחת קרן יאכטה מדגם בנטו , Beneteau Oceanis 390   (אגב, ניתן למצוא שם סירות בגדלים משתנים מ- 32 פיט עד 44 פיט). הסירה לא ממש חדשה, וכבר ידעה לא מעט מיילים ימיים. אבל מאחר ושימשה את חברת ההשכרה למטרות הדרכה, הייתה גם מצוידת היטב ונוחה להפליא.
קבלת הסירה מתבצעת במרינה העונה לשם "ספאם ביי" (Spam Bay ). המעגנה שוכנת בתוך בור מחצבה ענק של מכרה בדיל ישן אשר כוסה במים שהוזרמו אליו באמצעות תעלה. רעיון נפלא. כך יוצא שהתעלה אינה משמשת רק להזרמת מים למחצבה שם שוכנת המעגנה, אלא גם כנתיב כניסה ויציאה אל הים הפתוח.
בשל תופעת הגאות והשפל, הבולטת מאוד באזור זה, הכניסה והיציאה אינם פשוטים כלל ועיקר. ראשית, יש לתאם את הזמנים כדי שלא להיתקע בתוך הבוץ אשר במים הרדודים. (עמיר קרן: "יצא לנו להיתקע פעמיים כאשר באנו להיכנס בסוף השבוע. אבל זו לא חוכמה. היו עוד המון סירות שנתקעו באותו אופן").
מגיעים בשש בערב, יום ראשון. לנים בבית מלון מקומי. למחרת בבוקר מקבלים באופן מעשי את הסירה. צ’ק אין יסודי עד הצהרים, ויאללה. יוצאים לים.
היציאה למרבה המזל חלקה בלי תקיעה בתעלה המובילה למעגנה. משפחת קרן מוצאת את עצמה ממש לבד בים בחלק הדרומי של האי. רוח בת 3 קשר שמתחזקת והולכת עד שמתייצבת בין 14 ל-18 קשר. יופי. יש זמן לצלילות שנורקל נחמדות. עוד מעט לילה וצריך להתארגן בהתאם.
 

יום שני - היעד: האי קופיפדו (Koh Phi Phi Don )

 

אחד משני איים שכנים ומקסימים. האי, מקום ידוע למדי באזור, ולא מעט ישראלים נוהגים לפקוד אותו.

מה מושך אותם בעיקר?
עמיר קרן: "ראשית המראה הצבעוני שלו המבוסס על השוק האקזוטי המקומי הכולל שלל דוכנים של הכפריים תושבי הסביבה, בתי עיסוי, מסעדות דגים, בארים, מועדוני לילה. בקיצור, מקום מפגש קוסמופוליטי לצעירים. באי השכן, פי פי לי (Phi Phi Lee ) אפשר לבקר במפרץ מאיה הכולל לגונה זהובת חול רך, המתאימה מאוד לשחייה, קיאקים וצלילה בשנוקל".
כדי להכיר את האזור ממש, שוכרת משפחת קרן סירת מנוע "לונגטייל בוט" (Longtail Boat ) עם נהג מקומי, לסיור מעמיק. ככלל, זו דרך מומלצת מאוד כדי להכיר את שכיות החמדה של האזור בלי להתברבר יותר מדי. יתרונה הגדול של סירת המנוע הקטנה ביכולתה לחדור בזכות ממדיה הצרים לנקיקים צרים אליהם היאכטה אינה יכולה להיכנס.
המים כאן רדודים מאוד. אולי בגובה 16 ס"מ. לאט לאט נכנסים לעוד מערה ועוד מערה, עד שמגיעים למה שמכונה כאן "החדר" (הונג). שמה של הנקרה "חדר" בא על שום העובדה שהיא חסומה בקירות מארבעת עבריה מלבד נקיק היציאה והכניסה. בתוך "החדר" אפשר לשחות, לצלול בכיף, ולגלות פינות נסתרות בעזרת הפנס. עוד חדר ועוד חדר. מדי פעם מגלים ציורי קיר מדהימים שצוירו על ידי יורדי ים מלפני מאות שנים. במערות אחרות, ניתן למצוא קנים של ציפורים מסוגים שונים, המכונות כאן בשם הכללי "סיס". כדי להגיע לאזור הקנים, יש לטפס על פיגומים מיוחדים לשם כך. אז מגלים כי הקנים אינם בנויים מעשבים וזרדים כמקובל, אלא מרוק. הרוק הזה הנקרש על קירות המערה, מגורד על ידי התושבים המקומיים בעדינות ובאיטיות בכל פעם שהציפורים יוצאות כדי למצוא מזון לגוזלים. הגרוד מתבצע בזהירות מבלי לפגוע בביצים או בגוזלים המהווים את הדור הבא של ייצרניות הרוק.
הרוק המגורד נחשב על ידי התושבים הסיניים של האי למאכל תאווה יקר ערך ומכונה "מרק קני ציפורים". הוא עובר תהליך עיבוד ארוך ומסובך הכולל ניקוי והרתחה ממושכת. בסוף התהליך הוא נמכר במחיר עתק של כ- 2000 דולר לק"ג.
 

יום שלישי, עולים צפונה – מפגש עם עטלפי פרות
 

בתום השוטטות בין נקיקי הציפורים ב"חדרים" התאילנדים, הגיע הזמן להמשיך צפונה כדי להשלים מעגל סביב האי פונג. ככל שהסירה נעה צפונה לעבר קו קו דה (Ko Ku Dy ), הופך הנוף לסלעי ומצוקי באופן מיוחד. יאכטות נוספות כלל לא נראות באופק. עוגנים סמוך לאחד מהסלעים האימתניים הצצים סתם ככה מתוך המים. נזהרים במיוחד מן הזרמים החזקים, ומן השינויים עקב השפעת הגיאות והשפל, ונהנים מן השקט הבראשיתי הזה.
עמיר קרן : "מצד אחד זו תחושה מדהימה. אתה מרגיש כל כך קטן ונפעם מול הטבע הזה. מצד שני, גילינו מהר מאוד שהבעיה העיקרית באזור הזה, כימאים, איננה הרוח אלא זרמי המים החזקים, ולכן לעוגן יש חשיבות רבה מאוד. צריך כל הזמן להיזהר מן ההבדלים הגדולים בין הגאות והשפל העשויים להגיע לכ- 2 מטרים בגובה, וזה הרבה. הזרמים מעבירים כמויות גדולות של מים בפרקי זמן קצרים יחסית. כך שכאשר יצאנו לשחייה סביב הסירה, מצאנו שצריך לשחות מהר מאוד נגד הזרם, כדי שלא להיסחף הרחק מן הסירה. המזל הגדול שלנו הייתה העובדה שהרוח ייצבה כל הזמן את הסירה ביחס לזרמים החזקים של המים".
ממשיכים לשוט במעגל סביב פוקט. רוח שמונה קשר מצוינת. בהמשך היא מתחזקת עד ל-12 עד 15 קשר. מדי פעם נגלים לעיניים חיות ודגים מעניינים. למשל, מיני כרישים קטנים ובלתי מזיקים (ללא שיניים), הנוהגים לצוץ מתוך המים ולנוע כמעט זקופים מספר מטרים, עד שהם נחבטים במים בזבנג אדיר במים, וחוזר חלילה. מדהים.
בשעות בין הערביים נגלה לעיני משפחת קרן מחזה מרהיב נוסף של אלפי עטלפי פירות הנוטשים לעת ערב את מקום מושבם על האי המבודד, ועושים את דרכם לעבר היבשת, כדי ליהנות ממטעמי הפירות שמציע הג’ונגל שם. "זה מסוג הדברים שבן אדם רואה פעם בחיים, וזוכר להרבה זמן", אומר עמיר קרן.

משם לנקודה הבאה, כפר הכלונסאות המפורסם. עוגנים 30-40 מטרים מן הכפר, יורדים עם הדינגי וחותרים אל המזח הקרוב. לכפר אין רצועת אדמה משלו  שכן הוא גובל במצוק תלול. לכן כולו בנוי על מוטות התקועים במים בעומק 10-20 מטרים. תושבי הכפר הינם מוסלמים, אך אין להם שום בעיה עם ישראל ויחסם ידידותי למדי.
גם כאן, לא חושבת משפחת קרן פעמיים. שוכרת תמורת דולרים ספורים סירת "לונג טייל", ויוצאת לשיט בין המערות והנקרות באזור הזה. גם הפעם מתגלים במלוא תפארתם ציורי קיר עתיקים אותם ציירו ימאים לפני מאות שנים.
 

יום רביעי - בדרך לקוהונג ( Ko Hong) – פנינים בגודל זיתים סוריים


מתחילים לחזור דרומה בדרך לקוהונג. האיים באזור זה שוכנים בתוך נוף מהמם. הים עשיר בצבעים ובבעלי חיים. החופים הזהובים כוללים כפרי דייגים קטנים ומיוחדים. הונג בתאילנדית משמעו חדר. כצפוי, גם אזור זה מצטיין בשלל מערות ימיות. יורדים עם הדינגי והפנס, ושטים במים הרדודים יחסית אל תוך המערות ו"החדרים".בדרך כמעט ולא פוגשים יאכטות אחרות ואין על מה לדבר על תיירים נוספים.
מזג האוויר מקסים. עוד כפר דייגים אחד, אף הוא מוסלמי, בשולי האי פוקט. מתלווים לדייגים המכינים את רשתותיהם לפיזור לפנות ערב, ואת הפנסים המיוחדים שעל המצופים. אחת החוויות המעניינות באזור זה הוא המפגש עם שולי הפנינים, במקום המכונה "קו פנוי" (KHO PANOY). כל פנינה בגודל זית סורי ענקי. כאן הפנינים הן מטבע עובר לסוחר לכל דבר.
מתחילים לכנוס חזרה לעבר לגונת הסירות של האי פוקט ממנה התחיל השיוט כולו. מגיעים מוקדם בבוקר לפני שתגיע הגיאות ותמנע יכולת כניסה בתעלה המובילה למרינה. 8 בבוקר. בכל זאת נתקעים בבוץ. היאכטה של משפחת קרן איננה יחידה בצרה הזאת. לאט לאט מחלצים אותה, ונכנסים פנימה לתחילת תהליך המסירה.

קשה?
עמיר קרן: "השיוט באזור הזה לא קשה באופן מיוחד, אבל צריך לשים לב באופן מיוחד לנושא הזרמים. נושא הגיאות והשפל משחק כאן תפקיד מרכזי, ולעיתים קרובות אתה יכול למצוא את עצמך בתוך מים לגמרי רדודים. על כן צריך לעבוד נכון עם העוגן, כי כאן יש לו משמעות מיוחדת".

קשה לשוט עם בני המשפחה?
עמיר קרן: "במקרה שלנו זו לא הייתה בעיה. אשתי כבר מבינה די טוב כיצד להשיט יאכטה בים, כך שהיא החליפה אותי מדי פעם. וגם הילדים שלי שהם כבר גדולים ודי מבינים דבר או שניים על יאכטות".

בעיות מיוחדות?
עמיר קרן: "לפעמים העוגן נתקע בין הסלעים. דברים מהסוג הזה".

לסיכום, כיצד היית מגדיר את המסע הזה שלך בתאילנד?
עמיר קרן: "בשתי מילים: גן עדן".